מיכלית M.S.SAMSON של חברת אל-ים אשר הותקפה                                                                                         צוללת מדגם ויסקי כמו זו שתקפה את הסמסון.

מפגש עם קפטן זאב תירוש – קפטן המיכלית סמסון במלחמת יום הכיפורים.

קפטן זאב תירוש פיקד בתקופת מלחמת יום הכיפורים על המיכלית "סמסון" שהובילה נפט מאיראן לנמל אילת. במהלך אחת ההפלגות ארצה, נפתחה מלחמת יום הכיפורים. כידוע הטילו המצרים מצור ימי בים האדום באמצעות שתי משחתות ושתי צוללות מדגם R.

בבוקר ה 7 לאוקטובר 1973, לאחר מעבר מיצרי באב אל מנדב , ובסמוך לנמל ג'דה  שבסעודיה נורו ע"י אחת הצוללות המצריות, שני מטחים של 3 טורפדו בכל מטח לכוונה של ה"סמסון". המטח הראשון חלף בקדמת החרטום ומטח שני שנורה כתריסר דקות אחר כך חלף בכוון הירכתיים.

ה"סמסון" לא נפגעה , המשיכה בדרכה והגיעה בשלום לנמל אילת. שם תוחקר הקפטן וצוותו ע"י צוות תחקירנים ממד"ן.

ביום 19 ליוני 2013 נפגשנו- העוסקים בתיעוד מורשת חיל הים (אלי רהב, ניר מאור וכוכבי אזרן) , על מנת לשמוע את סיפורו האישי של קפטן זאב תירוש אודות האירוע שקבל כבר חשיפה בעבר, אך לראשונה מדבר על האירוע קפטן האוניה שנמנע מלעשות זאת מאז ועד היום.

גם במפגשנו זה, כ 40 שנה אחרי האירוע , שאל אותנו זאב, האם מותר לו לדבר על האירוע. הרגעתי אותי בהתחייבותי להעביר לאישור ענף ב"ם את פרטי הראיון טרם הפצתו. רק אז התרצה ומוכן היה לדבר.

בתחילת הראיון ערכתי עימו "תיאום ציפיות" ובקשתי שבדבריו יתייחס בין היתר ל:

• הצגה אישית של אבני דרך בחייו עד לאירוע.
• תיאור עיקרי הפעילות טרם המלחמה.
• תיאור פרטי האירוע כפי שצרובים בזכרונו ובתודעתו.
• ה"תובנות" כפי שהתגבשואצלו מתום האירוע ועד היום.

מתכבד להציג את עיקרי הדגשים בדבריו של  קפטן זאב תירוש:

" .. אני בוגר האגודה הימית זבולון – בקבוצתי היו גם זאב  יחזקאלי ועמי נדיר …

בוגר קורס מפקדי סירות –  עוד לפני הצטרפותי לבי"ס קציני ים בעכו.

בצבא שרתתי בחה"י – מדריך בבה"ד, לנושא תותחנות וימאות.

זכיתי לשחרור מוקדם , בהמשך להצטרפותי למסלול שרות של  3 שנים בצי הסוחר .

מקובל היה אז, להתחיל בהפלגת קדט למשך של כ 9 חודשים.. העדפתי את חברת  אל ים (בה היה לי רקע בשורגנג) ובקשתי להפליג באוניית בננות… נחשב בזמנו לתחום אטרקטיבי בהתייחס לתנאי ההפלגה …

הופתעתי מאוד שעם הגעתי נשאלתי:  האם תוכל להיות קצין שלישי…. כבר ביומי הראשון ?

בבטחון עניתי תשובה חיובית. והוצבתי באוניה הר רמון – אוניית בננות.

בשנים הראשונות הפלגתי באוניות חברת אל ים… במקביל להפלגות למדתי והשלמתי לימודי

תואר ראשון באונ' חיפה בכלכלה ומדעי מדינה, זאת במקביל לקורסים ההכשרה להם נדרשתי בהתאם לדרישות החברות והמכון להכשרה ימית.

קבלתי פיקוד ראשון על אוניה  בקיץ 1973 על המיכלית "סמסון" .

מיכלית ישנה ובעייתית, טעונה תחזוקה תובענית, ושסבלה מכשירות לקויה.

אי שם בתחילת אוקטובר 73 יצאתי מחארק איילנד שבפרס עם מטען של כ 36,000  טון דלק – במהירות המוגבלת ל 11 קשר (בגין בעיות כשירות .. דוד אחד ). ביום שישי בוקר ה 5 לאוקטובר 73 עברתי את מיצרי באב אל מנדב… חיל הים אודיע לי באותו ערב כי עלי להפליג חשוך, בהאפלה מלאה…. האמת שחששתי מאוד … , היה לי מכ"מ אחד קלוקל … וחששתי מקשיי בטיחות השייט.

באותם ימים תעלת סואץ עדיין סגורה. (מאז מלחמת ששת הימים) המפרץ די ריק מאוניות … תנועת כלי השייט היחידים במפרץ הן של מיכליות הפועלות בשדות הנפט של המפרץ, אוניות הפוקדות את נמל סואץ שבצפון המפרץ,  גוררות וכלי עזר ואספקה המשרתות את מתקני הנפט, סירות דייג , יכטות וכלי שייט צבאיים של הצי המצרי וחיל הים.

בשבת בצהריים זיהינו משחתת יורדת , אך לא קשרנו זאת לשום תרחיש הקשור אלינו…,

ביום ראשון, בעת ביצוע תצפית הצהרה סמוך לנמל  ג'דה… קוראים לי לדופן השנייה(לדופן ימין) … "המפקד מטרפדים אותנו…" אני צופה במטווח ראשון של 3 טורפדו "רצים" אלינו מכוון ירוק 100…זיהנו את בועות אויר.. . מתקרבים במהירות  וחולפים כ- 10 מטר לפני חרטום.

מייד התחלתי בתמרוני התחמקות, (כפי שקראתי על התנהלותם של קברניטי אוניות בספר "הים האכזר")   30 מעלות משני צידי הקורס הבסיסי בו הפלגנו צפונה, ובמהירות הגבוהה ביותר ….  כעבור מספר פניות (כתריסר דקות מהמטח הראשון) נורה לכווננו מטח שני 3 טורפדו שחלף אותנו באזור הירכתיים.

ביום שלישי ה 9 לאוקטובר 73 הגעתי לאילת.  צוות תחקירנים מייד תחקרו אותי.

שאלו אותי החוקרים :  האם אתה בטוח שהיו אלו טורפדו?

חשתי שאינם מאמינים לי … אמרתי להם : לא מתאים לכם שנורו עלינו 6 טורפדו … – אל תכתבו…

חתמתי על טופס שאסור לדבר על האירוע – ומאז לא שוחחתי עם איש בנושא. עם זאת צוות האוניה שבילה בבפאבים …ספר את הסיפור… וכשנאלתי מעת לעת בנושא …. הכחשתי או נמנעתי מלענות..

זאב שיף בספרו  "רעידות אדמה באוקטובר" ע"מ 69… מתזכר את האירוע, מספר סיפור אחר…. לא תואם לעניות דעתי את המציאות כפי שהתרחשה ….. יתכן פרי ה"פלוורה" אליה נחשף מפי הימאים.

דני נקדימון – קפטן מ 71, כשהגענו לאילת אם ירו עלינו 6 בבוקר בחצות לאבו רודס…

נשאלתי האם יכול 15 קשר… עניתי רק 11 קשר… כולל שבר לרקבוייטר אחד.

פנו ופטריה… גם הוא לא עלה ואז פנו לדני נקדימון – על הסירים.

נשלח בסטרם לקחת אותי , עליתי לדבר פז (גינגולד.) מחזור ב'… מפקד בסיס אילת תדרך אותי באשר לאבו רודס.

(דב נוימן – המפעיל של האוניות שנמכרו לשירות נפט.)

הוטסו אלי

קצין מחיל אויר – נציג אויר, קצין קישור מחיל האויר – עופר שנהר  קצין קישור מחיל הים –  מהדבורים.

צלצלתי לכל מי שאני מכיר, ונפרדתי… מר

שאלו למה אתה מדבר ככה ?

מההפלגה הזו אני לא חוזר שלם… יום חמישי בערב / חצות יצאנו מאילת בחצות עברנו את מיצרי טיראן.

הפלגתי בסמוך לחוף המצרי,

לא הכרתי את מעבר המילאן – ולא היה

עם כניסתי

מוגשים 500 ק"ג ר.מ.א – פיצוץ ראשון – הספינה התרוממה עם הכניסה למצים כל ההגה ימינה… הייתי בקבינה שלי, רצתי לגשר… הגעתי בקרת נזקים…

צוות 42 אנשי צוות – 24 פצועים קל. 3 פצועים – קשה… הטבח, נעקרה עינו מהידית…

קצין קישור חיל אויר – …. – "ראיתי 2 טילים שנכנסו לארובה… הזמנתי חילוץ מוסק. המסוק מדווח – אתה נמצא בשדה מוקשים…. ראיתי …חשבתי שחטפם טורפדו

ניסיתי לאתר את טייס ההליקופטר… מצאתי את טייס ה….שחילץ אותנו מסוק יסעור….התמונה היחידה שיש לי זה תמונה מהחילוץ.

(מחי) ביני שואל אותי אם אוכל להשאר עם הצוות… והוא ישלח גוררת, אמרתי לו נקה קודם את שדה הנפט…

מיכלי הבלאסט היו מלאים, (מזל אחרת הינו תא גאז)

הורדנו סירות הצלה ונערכנו לנטישה ולחילוץ.

דברתי שוב עם ביני, והבהרתי שאין לי כוח לשרוד, הזמנתי מטריה אוירית.

פיצוץ ראשון 0840 26.10.73 בצהרי היום חלצנו

חלצו אותנו לבסיס שארם – שם פגשתי את חים שקד ואלמוג  ספרתי לשקד שהתרוצצנו…

ב 2005 – מגיע נתב מצרי , שקבל מדליה מסאדאת….בתעלה.

מתברר שהפגיז את שארם בטילים ובקשיתי…את היובל….

כשאוניה הראשונה נפגעה… קבל מדליה.

• בערב הגיע מטוס – שלקח אותנו… משארם
• הטבח הפצוע ההכנות להי"ח.
• ב- 84, בהפלגה נכנס למטבח ומזכיר את הסיפור הקוסקוס שהבטיחו…..הגרסה הראשונית שהועברה לצים ע"י חה"י.שעלתי אתם לא מאמינים לי שהיו מוקשים?ביני – למרות המלצות רמי לונץ ודיטה – להמשיך קפטן – צבי נצר – אבי טורנטוסירייניה – יעקב הרצוג היה קפטן… בשבת… זאב תירוש טוען שזה קרה מאוחר יותר…אתה אחרי על אופרציות ואני מוביל דלק…כשנתרוטץ…חודש לאחר שיצאנו בחיים, הזמינו אותי לחברה, והציעו לי הצעה שלא יכולתי לסרב לה…אם תצטט אותנו …נאמר שאתה משקר"… הציעו לי ..להגיש את התפטרותך מהחברה….בטענה שהתנהגותך באוניה לא היתה ראויה….
• לא עניין אותם שקבלתי הוראה לנטוש מחה"י….
• כל קפטן שפגע וטבע / … הציעו לו להיות מפקח.
• 10 – F נורה טיל הוק… שנשרף עוד חודשים רבים. כבוד – צי"ם
• "רעשן" + 2 קסנונים, "פצץ" – נטק מפנה נתיב…אחרי האירוע של הסירינייה… הביאו את 707 למיפוי מסרק של שדה המוקשים, ושם גילו לראשונה מוקשים…
• החליט להחזיר האוניה… גוררת מיכל + בפיקוד גדי בן.. מיכאלי (אבשלום)
• פטריה… בדרך לאבו רודס, אם יהיה ממושמע… וירוקן את הבלאנסט – הוא לא יהיה כאן לספר לך (בלון גאז…) רוקנת, מלאת המיכל בגאז נפיץ (דלק שהפך לגאז)…
• שעליתי על שרטון, והתפוצץ צינור …. ונבהלת ונטשתי את האוניה .
• בשמם הזמינו אותי למכ"מ – רכב של רמצ"דף ונפגשתי עם ביניף צ'יטה, עקיבא פגי, אלכס פארן ומד 2 קצינים, ואני מספר להם, מהקרב… ומרגיש שצוחקים עלי …. כאילו לא מאמינים לי.
• 1980 – ביני חלם מנהל מספנות… ישראל. יושבים אוכלים… באוניה… ואז הוא מזכיר אני רוצה שתדעו: הפאשלה היחידה שהיתה לי … היא ששלחתי אותך לשדה מוקשים…מצטער שלא האמין לי… שאלתי מדוע לא ספרתם זאת לצי"ם.

את השגרה בחוף נהלתי אני כסגן מפקד. העדר מפקד קבוע אפשר לי גם לנהל את הספינה בים … הרבה יותר מחבריי האחרים למחזור החובלים בספינות אחרות בפלגה. כך שהייתי בהמשך מהראשונים שנבחנו לפיקוד על דבור.

נדמה לי שהיה זה יום שישי,או אחד מערבי חגי תשרי ,  מסיימים מסדר נקיון … ומתיישבים ל"קופי טיים" ופלוורה ב"מס". לפתע יורדות רגליים לא מוכרות ובהמשך מציצות פנים לא מוכרות , בחור מבוגר מאיתנו, עם מבט די רציני … ואומר משהו בסגנון …"אני המפקד החדש שלכם, ושמי אלי בדש "

אנחנו מפנים מקום, מזמינים אותו להצטרף לשולחן ומייד מכינים לו לבקשתו , קפה שחור חזק ללא סוכר … הוא מתיישב, מניח בצד את שתי חוברות ה"פנטהאוס" המקופלות שהביא עימו, מתיישב בנינוחות, מבצע סריקת פנים ושואל מי הסגן?

אני מביט בו בחיוך ואומר , "זה אני ושמי כוכבי אזרן" ….

מי הצלף של הספינה? הוא שואל…

יש לנו לוחמים שמאיישים את התותחים והמקלעים בעמדות קרב , והם טובים ומאומנים … אני עונה

מי המנווריסט של הספינה? הוא שואל ….

בעמדות התקשרות הציפ' ביטון מחזיק הגה ומבצע את הוראות המפקדים … אני עונה

טרם שאלתו הבאה … אני מרשה לעצמי לומר לו: "…תראה בדש , אני מציע שבהזדמנות הבאה שנצא לים , נתרגל עמדות קרב, תתרשם מהביצועים מהארגון והביצועים, ואם תחליט לשנות , אז אין בעיה … אתה המפקד…"

וכך עברנו משיח מקצועי … לעמדות "פלוורה" …

בדש קיבל את הקפה, הדליק סיגריה , והתחיל לספר לנו על מורשת הדבורים בחיל הים ….

התברר לנו שבדש אינו בוגר קורס חובלים ….

בדש הינו בוגר שייטת 5 , יחידת הסט"רים, ובהמשך היה סקיפר של ברטרם , הוכיח רמה מקצועית גבוה בתפקידו. אי שם בתחילת 1970 , התכונן חיל הים לקלוט את כלי השייט החדשים שנרכשו בארה"ב, דבורים. מאחר ולא היו מספיק קצינים לאייש התפקידים, החליט מי שהיה אז מב"ס אשדוד,  אל"ם מיכאל ברקאי (יומי), לקחת מפקדים שאינם קצינים, לשלוח אותם לבה"ד 1 , ולהפוך אותם למפקדי כלי השייט.

כך , אלי בדש ועוד שניים מחבריו הוסמכו להיות מפקדי דבורים ללא קורס חובלים.

השרות עם בדש היה מרתק …

מהר מאוד הדבקנו לו את הכינוי ה"עטלף" … מדוע? כי במרבית שעות היום היה ישן … ומתעורר לו רק לעת ערב, שותה קפה שחור … ולא הולך לישון אלא לקראת הזריחה … לו זו בלבד שאינו הולך לישון … מחזיק את מרביתנו בעמדות "פלוורה"  …

בהמשך,  היו לו התנסןיות נוספות עם ספינות אחרות … בעת המפגשים עם כלי שייט של הצי המצרי …על אלה בסיפור הבא ….

תוך כדי חיסול הספינה … קבלתי הנחייה מברוך זונטג המפקד שלי, להיערך ל"ערב דגים ויין" לכל הסיירת מחרת בערב, לכבוד חזרתנו לראס סודר …

מאחר וכבר כמעט והחשיך … בתיאום עם חבריי ה"מנוסים" … עוזי בר און ואלי ביטון , הכנו את סירת הגומי להורדה, עפ"י המלצתם … עם ארגז נ.א. (רימונים נגד אדם) , ויצאנו לכוון שונית הריפים הקרובה … עם הגעתנו אליה, שלפתי מאחד מרימוני הנ.א. את נצרתו והשלכתי למים … פיצוץ … ולא רואים כלום… מאחר והחשיכה השתלטה עלינו … החלטנו לחזור לספינה ולהתארגן מחר באור יום לבצע זאת שוב ….

קמנו בבוקרו של יום הכיפורים של 1975 אכלנו ארוחת בוקר קלילה בספינה, והמתנו להגעתן של הבנות מהבסיס שבקשו להצטרף להפלגה בס"ג …

שוב הורדנו את סירת הגומי, והפעם יצאנו 5 איש , עוזי , ביטון  2 בנות ואנכי … וארגז הרימונים, והפלגנו לכוון השונית הקרובה. רימון ראשון שנזרק … לא הוביל לשום תוצאה … החלטנו להפליג לכוון שונית האלמוגים בסמוך לשדה התעופה… שוב הטלתי רימון שהשמיע פיצוץ עז … ובסיומו … יצא מהמים עם הראש כלפי מעלה דג לוקוס  גדול מאוד .. ואחריו אין ספור לוקוסים נוספים …

מלאנו את הסירה בדגים שצפו … וכשהבנו שיש מספיק דגים לסיירת שלמה … הפלגנו חזרה ל"תרשיש", המעגן שלנו בראס סודר…

דייווחתי לברוך זונטג בטלפון הנל"ן מהספינה לבסיס … שהבאנו יופי של דגים…. יש מספיק לכולם … ובערב נסע לבסיס להביא 2 ארגזים של "יין פטישים" מהמטבח … קבלתי חיזוק חיובי מברוך ואמר לי שלקראת 1900 להיות מוכנים עם המנגל דגים … יגיעו גם צוות האחזקה בראשותו של קצין האחזקה משה מטוס וחברתו היפה גלוריה , ועם הגטרה שלו … ויהיה שמח.

חזות המכונאי, "התנפל" על הדגים, ניקה אותם מהקשקשים והכינם לצליה על המנגל …

  ביטון , חזות ועוזי ….

ואכן כך היה. היה ערב שמח , עם שירה וצחוקים , ועם הרבה דגים ויין … וכעיקר הרבה "פלוורה" על "מורשת הסיירת" ,  החויות מההספנה ועוד ….

הערב היה שמח במיוחד לצוות שלנו , שעתיד היה לצאת לחופשה בת שבוע , למחרת בבוקר עם חזרת הצוות שנמצא בחופשה. אגב בסיירת היו באותה עת , 3 ספינות קבועות (ה 866 , ה 864 ו ה 851).

למחרת בבוקר, טסתי עם חבריי לצוות בטיסת הבוקר (חפיפה בשדה התעופה עם הצוות שחזר) לשבוע חופשה מהנה בקיבוץ גבעת ברנר …

באותו ערב, בהיותי בחדר האוכל בקיבוץ הודיעו לי שיש לי טלפון מהצבא. ירדתי לטלפון הציבורי שהיה בקומת הכניסה … על הקו שמעתי את קצין האחזקה משה מטוס … "אהלן כוכבי, אתם צריכים לחזור לבסיס בראס סודר מחר בטיסה ראשונה … "  מה קרה שאלתי ? "לא יכול לדבר על זה בטלפון …".

סיימתי את השיחה בהבנה מלאה , שאני נדרש לחזור לבסיס בגלל הפעלה למבצע לא מתוכנן שאי אפשר לדבר עליו בטלפון …

למחרת בבוקר נפגשנו עוזי, ביטון, ואני (יתכן שגם חברים נוספים לצוות…) בשדה התעופה, ולא הבנתי איפה ברוך? (אין אז טלפון נייד לבדיקה ….)

טסנו בהרקולס לראס סודר. ירדנו מהמטוס לכוון טנדר הנ.נ. שחיכה לנו …

כשהגענו לטווח שמיעה … אמר לי סמי הנהג הירושלמי … " איזה זין תקבלו …. כל הבסיס על  הרגליים מהפיצוצים שעשיתם ביום כיפור …"

הרגשתי שהדם נגמר לי בגוף…. הבנתי מייד לאיזה צרה צרורה נכנסתי ….

כשהגעתי לבסיס , הלכתי לחדרו של מפקד הבסיס , מייק אלדר , שהתנונן בי במבט זועף ואמר בקצרה, חכה פה עד להגעת המפקד החצוף שלך , ואתם נוסעים לאבו רודס להישפט על המעשה החמור שעשיתם בפני סגן מפקד הזירה , סא"ל אריה שפלר.

ברוך זונטג הגיע בטיסה השניה, לאחר שניסה לשכנע את מייק אלדר להמתין עם הטיפול המשמעתי עד לסיום חופשתו וללא הצלחה… אי שם אחר הצהריים, יצאנו עם נ.נ , ברוך ואני למשפט באבו רודס. ליוו אותנו ביטון ועוזי שלמיטב זכרוני עתידים היו להישפט  ע"י מייק אלדר …

באותו ערב נערכה חפלת סיום בבסיס אבו רודס. כשהגענו הוזמנו לאכול דגים טובים ע"י הסמז"ר , שאמר "אכ"כ נטפל גם בניין המשמעתי …"

אכלנו ושתינו … ואני מאוד מתוח … בשלב מסויים קרא לנו רס"ר היחידה לאחד המשרדים הקרובים. פנה אלי ואמר לי "בוא .. נכנסים עכשיו למשפט … תסדר הופעתך … תחבוש את הכומתה … ותכנס"

נכנסתי בדום, ועמדתי מול הסמז"ר .." 2206586 סג"ם אזרן כוכבי … האם הפרטים נכונים "

כן המפקד , עניתי.

" אתה נאשם ב 6 סעיפי אישום … הפעלת סירת גומי שלא למטרה מבצעית, הפעלתה ביום כיפור , שימוש בחומרי נפץ לצורכי דייג , פגיעה …"  כאן הפסקתי לקלוט …

"האם אתה מודה בעובדות ומודה באשמה?"

מודה בעובדות ובאשמה המפקד – עניתי ביובש קול …

"יש לך מה להגיד לפני הטלת העונש?"

כל מה שעשיתי … עשיתי בתמימות … עניתי

"הרס"ר הולך להביא את ספר החש"ץ (חוק שיפוט צבאי) , צא החוצה וקרא למפקדך "

יצאתי החוצה וקראתי לברוך … "הוא רוצה אותך עכשיו" אמרתי. "נו מה נתן לך?"  שאל ברוך .

לא יודע … הוא לא אמר לי כלום בנתיים …

ברוך נכנס למשפט. ברוך זונטג היה ידוע כמפקד רגוע ביותר. "כבד לבן" . לא נלחץ מכלום … ותמיד מצחקק עם חיוך ממזרי ושמח … הלכתי להציץ מחד החלונות … וראיתי את זונטג מתנועע בשפת גוף לא אופיינית , מדבר באי נוחות … פוזה לא משהו ….

כעבור דקות יצא ואמר לי "תכנס אתה" , שאלתי אותו "נו מה קורה? "חמור ביותר …  " אמר לי תוך כדי כניסתי לחדר.

שוב קרא בפני את 6 סעיפי האישום … פחדתי שישלח אותי לכלא / יורידו אותי בדרגה … עברו לי סרטים בראש …. ואז .. הטיל עלי עונש של 28 ימי ריתוק למחנה.

אבן גדולה נגולה מעל ליבי … אחלה עונש ….

תוך כדי דברי הסיכום שלו … לא הפסקתי לחשוב לרגע מדוע ברוך אמר לי חמור מאוד … זה אחלה עונש, ממילא אני אוהב את הבסיס … ולא אכפת לי להשאר חודשיים שם …

כשיצאתי מהחדר ראיתי את ברוך מתנדנד על הנדנדה שהיתה שם … "נו ברוך מה קבלת? " שאלתי.

14 יום  השיב לי … יופי אני קבלתי 28 יום ריתוק …. "אבל הוא קבל 14 ב"פנים", אמר לי ביטון"

נעצבתי מאוד. בדיעבד הבנתי שברוך זונטג התעקש לקחת עליו את כל האחריות. טען שהוא הנחה אותי, ואני פעלתי עפ"י הוראתו…  הדרך חזרה לראס סודר היתה הפעם שקטה …

ברוך קבל חנינה. השתחרר כעבור כשבוע, אבל לא חזר לראס סודר.

ברוך נשלח לארה"ב , כקצין גנ"ק לאונית אם חדשה שחיל הים רכש וברוך הצטרף לצוות ההשטה שלה לארץ.

נשארתי ללא מפקד. הפכתי להיות המפקד בפועל של הספינה. כעבור כשבועיים הגיע אלינו מפקד מילואים … אלי בדש … על התקופה המדהימה איתו … בסיפור הבא ….

צוות דבור 866 מגיע להספנה מתוכננת באילת. השתכנו בבית החייל ה"חדש" באילת.

התשתית והשרות היו מצויינים. אם זכור לי הייתי בחדר עם ברוך זונטג מפקדי.

יצאנו לחופשות בצורה מסודרת. למיטב זכרוני ברוך ואני זכינו לטיסות בתוקף היותינו קצינים.

צוות מגובש … אוירה טובה מאוד …

הספינה בצעה הספנה שכללה בין היתר טיפול למערכות ההנעה, ההגאים , החלפת טבליות האבץ, טיפול בחצובות התותחים ובמחסניות ה 20 מ"מ ועוד. אם זכור לי אף טיפול חול לתחתית וצביעתה מחדש על הממשה הקטן בקצה הצפוני של בסיס אילת … בסמוך למסעדת הדגים המפורסמת של משפחת רביצקי "לה קוקי" …. עד היום זכורים לי ריחות ה"פנטרי מובר" (מסיר צבע) בו השתמשנו להורדת הצבע הישן טרם צביעתם המחודשת של מחסניות ה 20 מ"מ…

בתום מבחני המסירה של המספנה תמה ונשלמה ההספנה.

נערכנו ליציאה לראס סודר בשעות אחה"צ המאוחרות ויצאנו לים.

צוות דבור 866 עזב את אילת בתום כשלושה שבועות של הספנה. יצאנו לים בדרכנו לראס סודר שבצפון  מפרץ סואץ. הימים ימי ספטמבר  1975, "עשרת ימי תשובה" …

צוות הספינה כלל:

סגן ברוך זונטג – מפקד הדבור

סג"ם כוכבי אזרן – סגן המפקד שהגיע לספינה שבועות טרם עזבנו את ראס סודר.

סמל עוזי בראון  – ימאי בכיר

סמל אלי בית און – מכונאי בכיר (צ'יפ)

סמל אהרון פרג'ון – מכונאי

רב"ט אילן בורלס – מוכ"ם

רב"ט מאיר חזות – מכונאי

טוראי עופר נחום – מוכ"ם.

טוראי רזניק ישראל –  ימאי

השמש נערכת לשקיעתה. סיימנו תרגול עמדת קרב ונכנסנו לשגרת עמדות סיור. אילת התרחקה מאיתנו אט אט …. בתמונת המכ"ם נראה כל אזור העגינה בצפון מפרץ אילת, כתמונת חוף מפאת עשרות כלי השייט שעגנו במפרץ עקבה ואילת באותה תקופה.  בחודשים האחרונים של אותה שנה (1975) פרצה מלחמת אזרחים בלבנון. התוצאה היתה בין היתר עומס של אוניות שמטעניהם יועדו ללבנון, נפרקו בעקבה ושונעו ברכבי משא ללבנון. המספר הממוצע של האוניות העוגנות בתקופה זו היה כ  אוניות 70. משך ממוצע של שהיית אוניה טרם פריקתה/ העמסתה היה למייטב זכרוני כשבועיים לפחות.

כעבור כ 5 שעות הגענו לדרום מפרץ אילת ועברנו את מיצרי טיראן במעבר המים המוכר כמעבר ה"אינטרפרייז". המגדלורים המסמנים את המעבר נצפים לטווח לא גדול אך בקרבת מקום הם ברורים ומסמנים את נתיב הכניסה והיציאה מהמיצרים.

מזרחה למעבר זה  מצוי מעבר החרום לספינות חה"י, מעבר ה"גרפטון".

בין שני המעברים מצויות 4 שוניות  אלמוגים מקסימות : ה"גורדון", ה"וודהאוס" , ה"תומס" וה"ג'קסון" ריפ. חלק שוניות אלו נחשף בחלקן העילי בעת השפל ושקוע במלואן בעת הגאות.

צבען הירקרק בולט ביחס לסביבה העמוקה שסביבם (מאות מטרים ).  משברי הגלים על השוניות במצב ים גלי מאפשרים לזהות את אזורי הסכנה סמוך לשוניות.

זירת ים סוף ידועה בשוניות האלמוגים שלה. שוניות מיצרי טיראן שהוזכרו זה עתה.

שוניות הנמצאות בין הטיראן והסנפיר והזכורות לרבים מאיתנו מסיורי הבט"ש שנערכו באזור (אם זכרוני אינו בוגד בי , נקראו סיורי "רפית").

מקבץ גדול של שוניות מצוי על הנתיב מראס מוחמד לכוון המילאן, מצפון לקטע שבין ראס מוחמד לבין מצוף מס' 3 (המוכר בשמו ה"ביקון ריפ"). שוניות רבות ונוספות מצויות מזרחית לנתיב העובר בין ה"ביקון ריפ" לבין מצוף ה"9 פאדום" המסמן את מרכז המעבר הצר בחלקו הדרומי של מעבר המילאן. במחצית קטע זה מצוי מצוף מס' 5 , מצוף אזהרה אותו חייבים להשאיר ממזרח …

שוניות ה"שעאב עלי" היוצרת בעצם את מעבר ה"מילאן" שבסמוך לראס כניסה, וגבולה הצפוני היא ה"מעונה" המוכרת.

קיימות שוניות מוכרות בכניסה למעגנים בא-טור, ראס גארה , באבו זניימה…

אין ספור דבורים הותירו מזכרות בדמות מדחפים והגאים בשוניות אלו. …

מיותר לציין שמפקדי הדבורים, הסיירות והפלגה , עשו עם השנים מאמצים מסוגים שונים במטרה להימנע מעלייה על ריפים. אני זוכר הייטב עת הייתי מפקד דבור בשארם, חלקו לנו משקפי "פולורוייד" ע"מ שנראה טוב יותר את הריפים בעין בשעות היום כמובן….

הזירה אכן היתה בעייתית בהיבט בטיחות השייט. זו אגב הייתה אחת הסיבות להצבתם של שני קצינים לפחות בדבור בפלגה 915... עד נובמבר 1975.

זכיתי להיות מחזור סגני המפקדים האחרון … ומחזור ראשון של מפקדים שהסגנים שלהם היו חיילים! אבל….. הכשרנו סגני מפקדים ברמה מקצועית גבוהה…

למי שאינו זוכר … הכנתי / שחזרתי את המעבר בשוניות …. בנתיבי מים מוכרים …

עברנו את המיצרים ונענו ישירות לכוון ראס מוחמד, משם לכוון הביקון ריף…

כאן החלו הדילמות ….

מפקד הדבור סגן ברוך זונטג לא עבר מעולם בלילה  את המילאן… גם כך לא הכיר חלק זה של הזירה. ומטבע הדברים בנה על הידע הצוותי … ברוך, מפקד שקול, קר רוח ובעל חוש הומור מיוחד במינו, בעיקר במצבי לחץ…

סגן מפקד הדבור כוכבי אזרן , לא הכיר את המעבר כלל… בקושי ברמה התיאורטית …

המוכ"ם אילן בורלס, הכיר את המעבר … לא היה החלטי … לא בדיוק הזדהה … הדיסוננס הקוגנטיבי שנוצר כל פעם מחדש בהתייחס למטרות על צג המכ"ם … הרג אותו …

ה"בוסן" הותיק עוזי בר און… ניסה לתרום מידיעותיו … נוכח חוסר הביטחון שהשתלט על הספינה…

אלי ביטון הציפ' … לא יכול היה שלא להיות מעורב נוכח נסיונו הרב …. וקבל רוח גבית גם מפרג'ון אהרון עוזרו הנאמן…. שהעדיף להכין לחברה משהו לאכול…

על החיילים הצעירים יותר (המוכ"ם עופר נחום, חזות המכונאי ורזניק הימאי..) אי אפשר היה לבנות …

צרובה בזכרוני היטב תחושת אי הנוחות והמבוכה הרבה של כולנו… בשלב מסויים היו שהעדיפו לעבור את המעבר דרך מיצר ה"יובל" ולא במעבר ה"מילאן" מחשש שנעלה על ריף… ונאלץ לחזור לאילת להספנה , שלא לדבר על ה"בושה" … מה נספר בסיירת ? שפחדנו לעבור המילאן??

אבל קור הרוח של מפקד הספינה … והתעקשותו לעבור את המיצרים…. ובאופן בטוח… כמובן לא שעה להצעות אלו, והחליט לעבור את המילאן למרות הקשיים….

הצטופפנו על צג המכ"מ… ניהלנו דיון בשיטת האלמינציה , בהתייחס לכל גילוי במכ"ם… מה זה יכול להיות?… האם המטרה שרואים הוא המצוף הדרומי ?…. האם המטרה מול חרטום היא שלושת המערביים … וה "9 פאדום" … וכך בהתייחס לכל המטרות המתגלות אט אט ובטווחי גילוי קטנים יחסית.

הפלגנו לאט עם שני צופים בגשר … היה לא פשוט ….

אבל… עברנו את ה"מילאן" בלילה חשוך ובהצלחה … והגענו בשעות אחר הצהריים המאוחרות לראס סודר, והיום הוא יום שישי, ערב יום הכיפורים של 1975.

לא זוכר שבצוות שלי דברו על צום … אפיקורסים גמורים …

נוכח הגעתנו הבטוחה… ונוכח חזרתנו לסיירת … הוחלט לקיים "חפלה"  קטנה… ביום שלמחרת…

על ההכנות ל"חפלה" הקטנה … ותוצאותיה העגומות …. בסיפור הבא

שארם-אל-שייך , הפאנטום , דבור  864  ואני הבוסן.

קיבלנו מטלה לגרור סנונית אל עבר חוף מצרי. דבור נוסף הצטרף לגרירה פלוס שני סטילים.

התארגנו , ציוד , אספקה ,  lashing   מוכן לעמוד בים 10,ניקוי הספינה והאפלה מוחלטת.

לאט לאט הגיעו ה"דוקטורים" לספינה, ניספחים מכל הכיוונים.

אנוכי, עומד במרכז ה "מאס", מארגן את האספקה, דואג לייבוש אחרון ל " בילדג' מאס ". פתע נשמעת חריקת פתיחת פתח כניסה מגשר פנימי ל " מאס ", בזריזות מטופפות זוג רגליים חבושות בנעלי  " פוטוגז "  הלא הם הפאלדיום, בחור נמוך, קירח בבגדי דגמ"ח נקיים, כמוני, תיק ג'יימס בונד , לא כמוני,לפני שהעיף מבט לעברי כבר הוריתי לו בשליחת יד ימין והצבעה לכיוון דלת מדור חרטום : " דוקטור, אתם בחרטום ".

יען, יודעים אנו שמדור חרטום בים סוער הופך כל מי שנמצא שם לשק חבטות עקב ה " פיצינג "  וה " פאונדינג " שהספינה חוטפת מהים. שמרתי מקום נוח יותר יחסית לאנשי הצוות שלנו, – בירכתיים – על המיטות או אפילו על הרצפה.

ה " דוקטור " , מבלי להניד עפעף ולמצמץ נכנס למדור החרטום ונעל אחריו את הדלת האטומה על ששת זרועותיה. חשבתי לעצמי : " עוד כמה  דוקטורים לתלתנים , גנ"ק ,נשק ואנטנות צפויים להגיע אלינו ? ".

המסע החל לכיוון דרום ולילה שחור – רוח צפונית.

"הסנונית שלנו" נקשרה כמובן לירכתי הספינה כאשר בתוכה יושב סגן דידי.

החלטתי להשאר בירכתיים, ישוב בתוך הס"ג , משגיח על החבל הקושר את הסנונית אלינו לספינה.

תוך זמן מה הרגשתי שמשהו לא תקין, הים משנה פרצופו והחבל, כאילו , לא מצאתי את האורך האופטימלי שייצר גרירה נוחה ובטוחה.

לעיתים המשך היה ארוך מידי והסנונית חטפה כמויות של מיים ולפעמים החבל נראה כקצר מידי – חטף מתיחות שעוד רגע היה מתפקע – אכן – הוא התפקע.  הצ'יף , יובל הצטרף אלי תמיד במצבי ים כאלה, התחלנו להעביר חבל נוסף ומאמץ נוסף למצוא משך מתאים – אך לשווא.

הים – פתאום נראה שהים מגיע אלינו מכל הכיוונים, ( לימים הכרתי מצב זה כ "קונפיוז סי " ).

לא ידענו מה עוד אפשר לעשות , המחזה היה סוריאליסטי,

הלוחם בסנונית מוציא מיים וגם שואב נון-סטופ,אנחנו מקללים את החבל, אובדי עצות ללא תכלית, מה גם שהחשבנו עצמנו כימאים סופר דופר,בוגרי  " האקדמיה בעכו ", ממש פופאיים,

ממש אובדי עצות. אף אחד מאנשי הצוות לא יכל להתקרב אלינו כי הספינה נטתה וכל דופן כמעט נגעה במיים לכל צד כל פעם. יובל ואני תשושים, מקצרים את החבל או מאריכים אותו- מרגישים  כסיזיפוס בימיו הגרועים.

פתע , מתוך החושך הנורא , איש נמוך וקירח עם דגמ"ח מגוהץ ןנעלי פוטוגז לוחש שתי מילים להגאי, כמו סיסמא מכושפת ,  והים נרגע.  הים שקט. דממה.

לא האמנתי למראה עיני.

אנחנו היינו בירכתיים, לאט לאט הגיע רחש לחש – מי זה ?

עמי איילון.

הסמל של הדבורנים, שבזכותו ניפחנו חזה וייצרנו מוטיבציה.

אני חיפשתי בור להיכנס לתוכו מרוב בושה.

סיום המבצע היה עגום כלשהו , השארנו סירה אחת על הקרקעית – כך נאמר לנו.

בכבוד  רב

עמיאור קירזנר ( מקס ).

חג היה בשארם, הבסיס בהדממה, המשימה היתה סיור שגרתי, פשוט,נעים ורגוע במפרץ הפנימי של טיראן – סיור ריפית או שהוא נקרא אז סיור יפית.

דבור 864 בפיקודו של אוהד קלוג'ני, סחבק הסגן ,יובל פורת הצ'יף , אספקה מלאה , ים רגוע ,ספינה שקטה , בוקר זיווני עם שמש מחייכת.

הכניסה לסיור ב"פרלל אינדקס – ניווט עיוור" – ציור מדויק על הצג האנטי-פרלקטי. ים פלטה ושקוף לעומק , רחש לא נשמע ודג לא נבהל מסימפוניית הג'יאמים שלנו. הטלנו עוגן בנקודה הקבועה ומשמרת עגינה נכנסת לפעולה.

חצי שעה חלפה ואני מזהה – סקאנק – סירת דייג סעודית, שני אנשים בתוכה,נעצרת מרחוק. הודעתי לאוהד, סימנתי אותה והודעתי לחמ"ל בשארם. היתה הסירה בשטח הסעודי ולא התרגשנו. אחרי חמש דקות- קריאה מהחמ"ל : " סלקו אותה ". בדקתי פעם ופעמיים נוספות – לא בשטחנו. שארם: " גרשו אותה"!

אוהד מגיע לגשר ומודיע לשארם " לא בשטחנו ". התשובה היתה – גש לסלקה כי היא אצלנו. אוהד מודיע לו שהכל פה ריפים ואין אפשרות להגיע עם הדבור לטווח מד"ץ אפילו, הם לא ישמעו אותנו והם לא בשטחנו.

שארם עונים ברוגז ובהחלטיות "צא וסלק". אני יורד על ה- אל.או.פי , ושוב –יוק, שום דבר , היא ראבק לא אצלנו. עשר דקות אוהד ואני מנסים לשכנע את הקצין תורן שהיא עמוק בסעודיה.

אוהד החליט שארד בס"ג עם כרמלי הבוסן ועם דני שלוחה.

קיבלתי קריזה, יש להם טעות והם רוצים לחרחר מלחמה בטעות !?

לא עזר לי כלום, שחפצ"ים, קפלדים, חום אימים,אם סיקסטין,מ.ק. 25- ירדנו לס"ג עם מגפון בדחילו ורחימו ותן לו לכיוון סעודיה אללה הוא אכבר.

בדקה התשעים, ממש לפני חציית הירוק – אוהד קורא לי לחזור. שארם טעו בפאקן גריד והשתמשו בזה של יום אתמול.

לא חיממנו את הזירה.

שלכם, מקס.

1. רקע:

אחרי מלחמת יום כיפור חיל הים בכלל וזי"ס בפרט תפקדו ב"ברדק". פלגה 915 גדלה מ 6 דבורים לכמות של בערך 18 דבורים. הוקמו בשלבים 4 סיירות והזירה התרחבה והתכווצה במקביל לנסיגות. 915 הפכה מסיירת מורחבת לפלגה שנפרסה על 300 מייל עם סיירות שנפרסו מאילת ועד רס סודר ואבו רודס.

בתקופה הראשונה אחרי מלחמת יום כיפור הייתה השליטה המרכזית של הפלגה מעט רופפת והיא הלכה והתחזקה עם הזמן. הסיפורים הבאים משקפים את האווירה שכללה שילוב של פעילות מבצעית אינטנסיבית ועצמאות בשטח של הדבורים והסיירות.

מומלץ לקרוא את הסיפורים בקריצה שהרי ידוע כי "ככל שאנחנו מזדקנים ככה אנחנו משתפרים בסיפורים". חשוב גם לזכור שהסיפורים נכתבו  "רק" 35 שנים לאר התרחשותם.

2. בסיס דולפין – א טור – שייטת 7 

 הבסיס הוקם במהלך המלחמה ע"י הצוות של הצוללת דולפין ומכאן השם. כדי לשמור על הצוות האורגני  של הדולפין ביחד היה מפקד הצוללת (עמרם?) כמפקד הבסיס. קציני המחלקות היו מפקדי דבורים וצוות הצוללת אייש את הדבורים ואת חלק מסגל הבסיס. תגבורת כוח האדם שהגיעה לסיירת כמה ימים אחרי סיום המלחמה כללה את טר"ש שלמה ולדמן ואת סג"מ צבי קן תור שתפקד כסגנו של מוזיק. האיש והאגדה.

סיירת דולפין ראתה את עצמה כחלק משייטת 7 ולא כחלק מפלגה 915.  הדבר בא לידי ביטוי בדוח"מים שנשלחו לשייטת 7 בנוהלי תרגולים בהתייחסות למשמעת ולדרגות וכו'.

3. "פינוי" המוקשים

עיקר הפעילות של הסיירת היה סיורים  וליווי מיכליות דרך שדה המוקשים . "השיטה" שנמצאה לגלות את המוקשים הייתה שהדבור יפליג לפני החרטום של המיכלית ויראה לה את הדרך.  אם יהיה מוקש על הנתיב  הדבור "יעלה"  יתפוצץ איתו וככה הוא "יזהיר" את המיכלית….

הדבורים עשו כמה סיורי יום וסימנו נתיב בטוח אחרי שבסיור "לא ראו"  מוקשים.  החלק המוצלח בבדיחה היה שבאמת אף מיכלית שקיבלה ליווי לא עלתה על מוקש, ואילו שתי מכליות הסירנייה  ועוד אחת שאת שמה אני לא זוכר, עלו על מוקשים בכניסה למילאן על יד הפגודה אחרי שלא הייתה להם סבלנות לחכות לדבור שיגיע  לליווי  ובחרו נתיב אחר.

כמה חודשים לאחר מכן – בזמן פינוי המוקשים על ידי הרוסים  התברר שלמוקשים הייתה הפעלה אקוסטית של רעש מדחף של סוחר ומרעום מגנטי – בזמן שהדבור היה מאלומיניום כך שבלאו הכי הדבור לא היה מפעיל את המוקש. עוד הוכחה שאלוהים שומר על הטיפשים. 

4. הקמת סיירת אילת  

ההחלטה על הקמת סיירת אילת התקבלה על ידי מפקד חיל הים דאז אלוף ביני תלם בלילה של רצח  משפחת הרן בנהרייה. המטרה הייתה למנוע באילת מקרה דומה למקרה הרן דבור. עד אותו היום הגנה על אילת סיירת של שלוש צרעות ( ברטרמים. ) .

בלילה של מקרה הרן ביצע דבור 881 פעילות בחוף מצרים. תוך כדי חזרה לא-טור שהיה בסיס היציאה. התקבלה הודעה בסימנס ישירות ממפקדת חיל הים להפליג לאילת. כשהגעתי לאילת קיבלתי דרך אפרים סלע הודעה מהמז"ר שהוחלט על הקמת סיירת אילת, אני התמניתי לפקד עליה ושהחל מהלילה יש לבצע  סיורים. את אימון ההיבנות התבקשנו לעשות במקביל לסיורים. המז"ר הגיע לביקור למחרת היום ובשיחה ארוכה שהייתה לי איתו על הציפיות שלו מסיירת אילת אמרתי לו שאני מוכן להתחייב לעמוד בציפיות רק אם עד סוף ההיבנות אהיה כפוף ישירות  אליו. להפתעתי הוא הסכים.

בתחילת הדרך הסיירת כללה  דבור ושלוש צרעות וגדלה בהדרגה  לזוג דבורים ושלושה יתושים שהחליפו את הצרעות.  ההיבנות הפיזית של הסיירת – דלק , רציף, קו מים, מכולות לציוד  וכו'.  המנהלה לאט ועם הרבה בעיות מצד המספנה ששלטה בבסיס ועוד לא ידעה איך לעכל את הסיירת.

הפיתרון שמצאו היה די, "פשוט" . במהלך אחרי הצהריים הינו עושים סיור מפקדים בבסיס ומסמנים היכן נמצאים הדברים שאנחנו צריכים.  אחר הצהרים כל עובדי המספנה היו הולכים הביתה ואני הייתי יוצא לים עם הדבור. חלק מהצוות שנשאר היה עושה , "סיור אלים" , ופשוט גונב את מה שהיינו צריכים. בבוקר אוקסמן- מפקד המספנה –  היה קורה לי וצועק עלי שאני גנב. אני הייתי מכחיש בטענה שבכלל הייתי בלילה בים אבל מסרב להחזיר בטענה שהציוד שהגיע אלינו בלילה בדרך פלא בלאו הכי היה אמור להגיע אלינו.

ככה גנבנו  די הרבה ציוד, ומהר מאוד היה לנו את כל מה שרצינו.  היחיד שקיבל את הציוד שלו בחזרה היה יבא האגדתי מהסינכרו ליפט. יבא  איים שהוא ישרוף את כל הקרוואנים שלנו -שהיו על הרציף – אם לא נחזיר לו את הגניבה. האיום ניראה לנו אמיתי – אז החזרנו לו את הציוד.

5. פינוי המוקשים על ידי הרוסים – קרבות המים

כהכנה לפינוי תעלת סואץ פעלו כל מיני ציים מהעולם לפינוי מכשולים. הרוסים היו אמורים לפנות את המוקשים  באזור מעבר המילאן וסיירת דבורים קיבלה את התפקיד לקיים אחריהם מעקב קבוע כדי ללמוד מה שאפשר.

במסגרת המעקב הטמינו הדבורים ביחד עם  "גורמים זרים" ציוד מעקב תת מימי. הדבורים נהגו להתקרב למרחק של מספר מטרים משולות המוקשים של הרוסים כדי לצלם את כל השלבים. כאשר לרוסים נמאס מהדבור התורן הם הפעילו את המשאבות החזקות שהיו להם והשפריצו מים על הדבור. בתגובה הדבור היה זורק ביד תפוחי עף על  שולת המוקשים .

יום אחד במהלך הרמת מוקש הוא התפוצץ מאחורי הירכתיים של שולת המוקשים כל הירכתיים שלה עלו לאוויר וירדו למים כשהם מרימים שפריץ ממש ענק שירד גם  על הדבור שתמרן בסמוך. אחרי שהתברר שלדבור לא קרה כלום התמקדנו בלעקוב אחרי הרוסים שעשו בקרת נזקים יפה. מייד הגיעו לאזור גוררת אוחטאנסקי שנקשרה לונג סייד לשולת המוקשים  ושולת מוקשים נוספת שנכנסה בין דבור לגוררת וכל הצי הזה הפליג לנקודת הכינוס של הצי הרוסי . מידי פעם הסיפור הגיע לעיתונות ולטלוויזיה שהכתירה אותו בתואר "קרבות המים."

6. מורשת "מוזיק" – יעקב רזיאל – פוקר, 1000 מהירוק, גוררת אוחטנסקי. 

מוזיק היה הציף של הצוללת "דולפין" וקיבל רקע אדום לכנפי הצוללן אחרי שצלל עם איון באלכסנדריה במלחמת ששת הימים. לפני חובלים היה "מוזיק" סמל מכונה בצוללת. בקיצור וותיק. לפני שירד לזירה היו עליו סיפורים בקשר לרשתות של הדייגים בעכו. אני אישית לא ידעתי עליו כלום עד שהציבו אותי בתור הסגן שלו בא טור.

מוזיק התנהג כמו פירט.  היה לו בנדנה אדומה וניסוי קנים כלל צרורות ארוכים מאוד מכל התותחים על האוניה שהייתה על הריף.

נוהל גרירה של מוזיק כלל הגעה בפול קדימה , עצירה על יד הדבור בפול אחורה, סיבוב בטוויסט מלא וגרירה של ירכתיים ירכתיים בחצי קדימה ….מוזיק טען שאם הדבור עלה על ריף ( כמו במרסת תלמת )  אז אי אפשר יהיה לגרור אותו מהחרטום.

כמה חודשים אחר כך נבחנתי לפיקוד על דבור על ידי הסמז"ר שכמעט קיבל התקף לב  שבגאווה רבה הראיתי לו את יכולתי לעשות טוויסט בפול כאשר הגשר משמש כציר הסיבוב. הסמז"ר הפסיק את הבחינה באמצע ושאל אותי בצעקות נוראיות מי לימד אותי לגרור ככה. אני לא הבנתי למה כולם מתפקעים מצחוק כשעניתי שזה היה מוזיק.

במקרים אחרים מוזיק היה קושר את הדבור לאחד מהקידוחים בשדה מורגן  – מחוץ לטווח המכ"מ של אטור – והצוות היה משחק קלפים במס כשהמשמרת מורכבת מצופה ומוכ"מ שהיה מדווח מיקומים בנתוני סיור. דני רבין וקיסרי הקטן חשדו במוזיק  – אבל הוא התעקש שאנחנו באמת מסיירים.

במקרה אחר מוזיק החליט במהלך סיור יום לעשות "הפלגת הכרת חופים" לאורך החוף המצרי. הפלגנו  בערך אלף עד 1500 יארד מהחוף. ים שקט הכול רגוע. פתאום אטור ביקשה מיקום. מוזיק בלי להתבלבל אמר שאנחנו" בגיזרת סיור – 1000 מהירוק" ( הירוק היה כינוי לגבול ) אטור התעקשו לקבל מיקום מדויק ומוזיק התחמק. כשחזרנו לאטור התברר שדבור יצא  מאטור  לטרייל מנועים ודיווח בתדר שלא היינו עליו שהדבור מפליג לאורך החוף ולא באמצע המפרץ.

מוזיק " הסביר " שהוא לא שיקר כשאמר 1000 מהירוק  כי הוא התכוון שהוא 1000 יארד מהעצים והשיחים שיש בחוף – " אין ירוק בים – הים הוא כחול" טען מוזיק בהרבה היגיון.

7. גרירת האילאה על ידי 881 

יום אחד  הפליגה ה881 מרס סודר לשרם, כשהגענו למילאן  ראינו שגוררת קטנה משארם מנסה ללא הצלחה לגרור לים  את האילאה שעגנה שם על מצוף ה15 פאדום המפורסם. עקב הגלים והזרם האילאה נסחפה  לאט לכיוון הריף.

הסתכלנו על המצב ומייק זפרט העלה רעיון לפיתרון.  הרעיון שלו היה מבוסס על סיבוב החרטום של האילאה על ידי  גרירה במשך קצר מאוד של 10 עד 15 מטר תוך ביצוע טוויסט אגרסיבי על ידי הדבור כדי שהוא לא יעלה בעצמו על הריף.  הצענו את זה לסמזר והוא היה מספיקמיואש מהמצב כדי לאשר לנו לנסות.

מהר מאוד התברר שהשקל שחיבר את חבל הגרירה למשולש הגרירה של הדבור מחליק ימינה לכיוון האילאה  ועקב כך הדבור מאבד את היכולת לסובב את האילאה. ראינו שאם נעצור את הגרירה כדי להעלות את משולש הגרירה ונעביר את השקל לכיוון דופן שמאל נאבד עקב הגלים והרוח את כל מה שסובבנו.  הפיתרון שאולתר היה  שילוב  של שני דברים . סירת הגומי ניסתה לדחוף את החרטום של הדבור החוצה , ובנוסף כל פעם שהשקל עבר נקודה מסוימת הורדנו טורים כדי להשיג קצת בוש על החבל ואז הורדנו  את מייק למטה בירכתיים כאשר שני חיילים מחזיקים אותו ברגליים והוא העביר את השקל לצד השני . כל החוכמה הייתה להשלים את המהלך תוך כמה שניות ואז לחדש את הגרירה בטוויסט חזק של ימין מלא קדימה ושמאל חלש אחורה.

ביצענו את המנוורה הזאת כל כמה דקות במשך כמה שעות. בינתיים החשיך ואנחנו המשכנו לאור זרקור סיפון וזרקור 30 ס"מ. במשך כל השעות הללו לא היו דיבורים על הסיפון. הכול התנהל במתח אדיר ובסימני ידיים מהירכתיים לגשר ובחזרה. כל הצוות תפקד ממש נהדר וללא הפסקה.  איציק לילו וסטיב סיליין היו בירכתיים עם מייק, הסגן ירי דה לנגה ושמעון זגורי המוכ"מ היו בסירת הגומי, שלמה מלינה הצי'ף ואני היינו בגשר על ההגה והטרוטלים, ושיבר המוכ"מ היה במי"ק על מד העומק והקשר. לאט לאט האילאה הסתובבה עם החרטום דרומה והירכתיים קרובים לריף, אחר שגררנו אותה כמה מאות מטרים העברנו את חבל  הגרירה לגוררת. אחרי שראינו שהיא מתקדמת יפה הפלגנו  לשארם.

בדרך לשארם קיבלנו הרבה שבחים מהסמזר  שאמר שזו הייתה ימאות מעולה ושהוא לא האמין שדבור יכול לאלתר ימאות ברמה כזו. התגמול שלנו היה שיצאנו הביתה מייד עם ההגעה לשארם.

היה כדאי.

8. החפות וימי ספורט במרסה הגדולה

במסגרת הבלגן הכללי היו החברה מארגנים לעצמם ימי ספורט במרסה הגדולה. השיטה הייתה שמודיעים על יציאה לאימון ספינה או אימון זוג , נכנסים למרסה – מחוץ למכמ של שארם – ואז בנקודה מאוד מדויקת עושים החפה עם הדבור – חרטום על החול וירכתיים במים. קושרים את הדבור מהחרטום לחבית שהייתה על החוף מורידים את הסולם של המס לחרטום ומשחקים כדורגל או עושים חצי יום ים.

אני למדתי על התרגיל הזה כאשר יום אחד ארז נמרוד קרא לי במק 25 ואמר לי שהוא עלה על ריף ושאני אבוא לגרור אותו מהירכתיים .  התארגנו במהירות נכנסנו למרסה ונגשנו לארז בשיא הרצינות והזהירות.  כשהתקרבנו ארז פשוט נתן רוורס וכל הצוות שלו צחק. בלענו את העלבון והצטרפנו להחפה. במשך הזמן סימנו "חופי החפה" לדבורים  גם בראס אבו גאלום ובמקומות נוספים במפרץ אילת ובמפרץ סואץ.

9. פיצוץ ב אף 10 באבו רודס  

לילה אחד היינו בסיור על קו האמצע בגזרת אטור. מהחלק הצפוני של גזרת הסיור  ניתן היה לראות במכ"מ את אבו רודס. פתאום ללא כל התראה נשמע הד של פיצוץ ונדלקה אבוקה באזור שדה הנפט הימי  של אבו רודס .  כולם נלחצו. בקשר רצו דיבורים נון סטופ אבל אך אחד לא באמת הבין מה קרה. אחרי זמן קצר קיבלנו  מא טור הודעה שאמרה ש הפיצוץ נבע – כנראה – מעבודה של קומנדו ימי מצרי ואנחנו צריכים לבצע " גרוד חוף " של החוף המצרי צפונה לכיוון ראס סאדאת כדי לנסות לאתר ולהשמיד את  הקומנדו הימי המצרי אשר היה רכוב על סירות דל קיי.

כולם נכנסו לעמדות קרב ואת כל הלילה בילינו די קרוב לחוף מצרים בניסיון לאתר את הדל קיי. בבוקר התרחקנו מהחוף לאמצע המפרץ, מותשים רטובים לגמרי, ומבוישים שלא איתרנו את הקומנדו. בערך באותו זמן הודיעו לנו שסיבת הפיצוץ הייתה ירי שגוי של טיל הוק  על מה שנראה להם  כהליקופטר שמנסה לחדור לשטח הארמיה השלישית המצרית אשר הייתה אז נצורה בסיני.

כדאי להזכיר שלחיל הים הייתה תחנת מכ"מ באחת הקומות העליונות של האף 10 מפקד התחנה היה רלו רוזנברג והאגדה מספרת שלאחר הפיצוץ מעליהם הם קפצו למים מגובה של כמה קומות והפליגו בסגים שלהם לאבו רודס.

10. המצור על הארמיה השלישית 

חוץ  מהמקרה של האפ 10 ביצעו הדבורים באותה תקופה קו חסימה מול האזור בו הייתה נצורה הארמיה המצרית השלישית. המודיעין אמר שהמצרים מעבירים  ומחזירים – בעיקר אנשים – באמצעות סירות דל קיי הליקופטרים וסדגים.  הפקודות היו – פחות או יותר – לא לקחת סיכונים מיותרים , כלומר לפתוח באש על כל דבר חשוד ובבוקר לבדוק מה זה היה….

לזכותם של המצרים  צריך לאמר שהם כנראה הצליחו יותר טוב מאיתנו.  הם כנראה הצליחו להכניס ולהוציא הליקופטרים ודל קיי בלי שנצליח לגלות אותם.

11. חודש רצוף על דבור בים של אטור  

כמה חודשים אחרי המלחמה  החליטו בשייטת 7 לחדש את אימוני ה היחלצות מצוללת (מיגדל )

את האימון עשו באנגליה. שני הסגמים של הדולפין, אילן רותם ו        היו באותה תקופה סגני מפקדי דבורים בא טור. באותה תקופה קצין משמרת בדבור היה קצין בדרגת סג"מ. סיירת אטור החזיקה אז דבור בים מסביב לשעון.  התוצאה הייתה  שאני ביליתי חודש רצוף בים. כל דבור שחזר מסיור היה פוגש את הדבור שיצא להחליף ואני הייתי " עובר לרלינג, לדבור הבא.  הפכתי להיות יומן מבצעים מהלך כי אני הייתי היחיד שהיה בכל אירוע.   

באחד מימי השישי החליט מפקד הבסיס ( נדמה לי שזה היה דורון) שמגיע לי לאכול בחוף.  הוא דאג שהדבור שעליו הייתי יכנס לאטור, חיכה עד שהגעתי  לחדר האוכל ורק אז הכריז בתאבון.

רק מי שהפליג בים של אטור יודע  ומבין את המשמעות של חודש שלם  של טלטולים בים קשה ללא הפסקה. בסוף החודש אמר לי המס"ר  – עכשיו אתה יכול לגשת לבחינות פיקוד.

12. הקצבת תחמושת חופשית בא טור   

בא טור היה מסלול תעופה קטן שהיה בשימוש אקראי. על ידו התמקמה חטיבת מילואים שיצאה מאפריקה. חלק מהם בא להפליג על דבור לסיורים מדי פעם, כאשר הגיע זמנם להשתחרר הם נתנו לנו , כמתנת פרידה, שתי משאיות זיל,  שהיו מלאות תחמושת ונשק שלל עליו לא רצו לדווח כדי שלא יצטרכו להסביר את מקורו.

המשאיות הללו היו , מבחינתנו בונקר תחמושת נייד.  תקופה קצרה אחר כך התחילו ביקורות מפקדה וביקורות מטכ"ל על מצאי אמל"ח. השיטה הייתה פשוטה. היינו מסיעים את המשאיות עם כל התחמושת והנשק לתוך אחד המבנים הנטושים בא טור עד לאחר הביקורת, ואז מחזירים אותם לבסיס. זה היה הסוד של הקצבת התחמושת החופשית במטווחים ובניסויי קנים בא טור.

כחלק מ"לקחי המלחמה" הצטיידו חלק מהדבורים – באופן פרטיזני ובלתי רשמי – גם באר פי גי  וטילי כתף.

13. הודעת הנטישה של 881 

אחד האירועים הכי הזויים שהשתתפתי בהם מספר קן תור היה הודעת נטישת ה 881  במיצרי טירן. זמן קצר אחרי שקיבלתי את הפיקוד על  ה881 קיבלתי הוראה לעלות לאילת לכמה ימי אחזקה במספנה. רשימת התקלות הייתה ארוכה ושיפוץ ניראה במקום.

הפלגנו במוצאי שבת במה שאמור היה להיות הפלגה מינהלית לאילת. היינו אמורים להגיע לאילת ביום ראשון ב 5 בבוקר כדי לעלות על הסינכרו . התקרבו למיצרי טיראו הים והרוח עלו באופן פראי. הדבור עלה וירד על הגלים ומידי פעם עשה פאונדינג כבד, השפריצים היו כבדים והצופה בגשר הפתוח שם מסיכת צלילה על הפנים כדי שיוכל להביט קדימה. הדבור התקדם בקושי ובאיטיות.

מכונאי שחזר מביקורת מכונה הודיע שיש מים במס. כשהרמנו את הפיול נהיה לנו שחור. המים הגיעו עד גובה הפיול ועקב התנודות החזקות הם נשפכו החוצה. היה לנו ברור שהמים ממשיכים לעלות. כולם הבינו מייד שחלק מהאיטיות במהירות נובע מהמשקל העצום נוסף. המים המשיכו לעלות.

באותו רגע חשבנו שבאחת הנחיתות נפלנו  על הקצה של  הוודהאוז ריף – הריף הקיצוני לכיוון מעבר הטיראן, וקרענו את התחתית. ניסינו להכניס יד פנימה והרגשנו זרם אבל לא היה ברור אם  זו זרימת המים  בשיפולים  עקב התנודות – או זרימה מבחוץ פנימה.   הספינה בקושי התקדמה. העברנו את הרלו על יד דלת ימין של הגשר הסגור והתחלנו לשאוב.  הפלג של המרלו נירטב אז הושבנו עליו איש צוות. מייק  נכנס לשיפולים עם מסכת צלילה  ופנס וניסה לאתר את גדל החור. במקרה אחד בקושי גררנו אותו החוצה עקב הטלטולים.

בשלב מסוים חשבתי שאנחנו הולכים לטבוע וביקשתי חילוץ אוירי. התשובה שהגיעה אחרי זמן הייתה שעקב הרוח החזקה והגלים הגבוהים לא ניתן להזניק הליקופטר. מייד לאחר מכן הלכו לנו מכשירי הקשר חוץ ממק 25 איתו היה לנו קשר עם מילואימניקים שהיו ממול בתצפית ברס נצרני.

אחרי עוד כמה דקות הלכה תמונת  המכ"מ אחרי נפילה קשה מגל. ניווטנו לפי המגדלורים.

אחרי כמה דקות גילינו שההצפה נובעת מצינור  שבור. אחרי כמה ניסיונות הצלחנו  להכניס  קלין לחור ולאט לאט המים – שכבר הגיעו במס עד לגובה של המעבר לחרטום, ונשכו גם למגורי ירכתיים – התחילו לרדת בהדרגה. תוך כדי כך עברנו את המגדלורים ועקב המרחק איבדנו את הקשר עם ראס נצרני. הפלגנו באיטיות צפונה, ככל שהתרחקנו מהמיצרים הים והרוח ירדו. והמהירות עלתה מעט גם עקב השאיבה. בסביבות 5 בבוקר היינו מול דהב . בלי מכמ בלי קשר ובלי חילוץ. עקב הטלטולים כל מה שהיה בארונות האישיים בחרטום במטבח ובירכתיים עף לרצפה, חלק מהמיטות בחרטום התנתקו ונפלו לרצפה. הצוות היה תשוש עד גמור.  הספינה נראתה  בהתאם.

נכנסנו בניווט עין למפרץ דהב  שהיה שקט לגמרי כי הוא מוגן מצפוניות. זרקנו עוגן כדי לעשות בקרת נזקים מסודרת. בשלב הזה לא היה לנו קשר עם שארם בערך 4 -5 שעות והייתי בטוח שכולם מחפשים אותנו.  טעיתי.  התברר שאף אחד לא היה בלחץ. כנראה שסמכו עלינו…

כל הצוות התאסף לנוח בחרטום. הורדנו סירת גומי והבאנו ארוחת בוקר מהקיוסק של מושב די זהב שהיה ממול על החוף.  תלינו בגדים לייבוש על הרלינג הוצאנו מזרונים לסיפון ולגשר והצוות הלך לישון קצת. בסביבות הצהריים התחלנו להרים עוגן כדי להפליג בניווט עין לאילת. פתאום ראינו על החוף שני חיילים עם קומנדקר מנפנפים בידיים. שלחנו את הסירה אליהם והתברר שזה מלוא צוות החיפוש.  מכיוון שלא הגענו בזמן לסינכו, אילת התקשרו לשארם לשאול מה העניינים. איתנו. התשובה הייתה שהם "באמת לא יודעים." ושאין להם קשר איתנו מאז חצות – הם חשבו שאנחנו מדווחים לאילת כי לפי החשבון שלהם בערך בחצות עברנו את דהב צפונה. אחרי כמה בירורים החליט משהוא באילת לשלוח רכב שיסע לאורך החוף . הרכב מצא אותנו רק בצהריים.

הגענו לאילת בערב, באיחור של 12 שעות. כשהגענו חיכתה לי הודעה להתקשר ללשכת מח"י אז ביני תלם. למחרת הייתי אצלו. התברר שהמילואימניקים  מרס נצרני נכנסו ללחץ כי הם שמעו את הודעת הנטישה ואת הדיווח של שארם שאין סיוע . הם התקשרו למרשל – אבל כלום לא קרא והדיווחים נתקעו. מח"י תיחקר אותי במשך כמעט שעה ביחס לכל החלטה וכל רגע והיה מלא אמפטיה.  אחרי בערך 10 שנים פגשתי את ביני תלם בארוע פרטי ואמרתי לו שלום – הוא הסתכל ואמר לי – אני זוכר אותך – אתה מפקד הדבור מדהב שהודיע על נטישה ולא נטש. היית בסדר.  

14. דבור המילואימניקים  מאח"י אילת אחרי המלחמה

אחרי המלחמה  ניסו ב 915 לאייש דבור אחד בצוות מילואים עם מפקד סדיר. אני פיקדתי על הדבור הזה תקופה מסוימת. אחד הצוותים היה מורכב רובו או כולו מניצולי אח"י אילת  שהביאו איתם התנהגות " שונה" . כך למשל הם נהגו לישון בלילה על מזרונים בגשר הפתוח עם חגורת הצלה על ידם.

לילה אחד היינו בסיור צפונה מראס סודר לכיוון התעלה והתקרבנו הרבה יותר מידי לאי שדואן

עליו היה מכ"מ ותותחים מכווני מכ"מ. הים היה חלק לגמרי הסיור היה שקט ואנחנו הפלגנו על בערך 1400 סלד כאשר פתאום  ממש " קרעו"  את השקט  רעמי התותחים והפגזים התחילו ליפול מסביב. סובבנו את הדבור ועלינו למהירות מרבית כדי לצאת כמה שיותר מהר מהטווח היעל של התותחים. המילואימניקים עשו מבחינתם את הדבר המתבקש, הם התיישבו בשורה על המזרון שהיה על הגג של הגשר הסגור עם הפנים לכיוון  הירכתיים כדי לראות את היציאות ותוך כדי שתיית קפה ניהלו הימורים על מיקום הנפילות.

דברים נוספים שלמדנו מהם היה איך לפרק את דלת מגורי חרטום כדי להשתמש בה בחוף בתוך שולחן  לכל הצוות, איך "לדוג" עם נ"א וסירת גומי, ואיך לדבר בקשר בעברית מדוברת ללא כל קוד.  במיוחד הרשימו אותי אז הסיפורים שלהם על טיבוע האילת על ידי טילי סטיקס ועל מה שקרה במיים אחרי טביעת האילת. לי היה ברור שיש להם טראומה קשה מהחלק הזה.

15. סיירת הניצים  

אחרי המלחמה היה פרויקט של דבורים בשימור עמוק. עטופים בניילון וללא אויר.הצוות היה בא למילואים ומזווד את הדבור ממחסן סמוך. אחרי כמה שנים חוסל הפרויקט. לאחר כמה שנים חזר הרעיון עם הניצים. צוותי המילואים היו מורידים את למים מזוודים אותו והופכים אתו למצעי. כל הסיפור נגמר אחרי שבתרגיל זירתי טבע נץ קופה במהלך האימון.

16. חמאם מוסא בא טור 

המסגרת הפלברה הכללית כדאי להזכיר את חמאם אבו מוסא בא טור שם נהגו צוותי דבורים רבים לבצע  את התחקירים אחרי הפלגות כמו גם ימי כיף. גם החמאם בראס סודר היה מוקד לאירועים רבים ודומים

17. מדיניות המילואים של טורבו 

בסוף שנות ה70 עשו מפקדי המילואים עד 45 ימי מילואים בשנה. היום זה נשמע הזוי. כמה מילים טובות על מדיניות המילואים שהנהיג טורבו פעם בשנה בפברואר מרץ אספו את כל מפקדי המילואים בשיך מונס וכל אחד סימן את העדיפויות שלו למחזורי  המילואים  שנוחים לו. כל מפקד יכול היה להתחלף עם אחר או לחלק את המילואים עם מפקד אחר.

אחוזי ההתייצבות הגבוהים נבעו מהמדיניות הגמישה 

18. סמל יחידת הדבורן – מייק זפרט 881  

באותה תקופה לדבורים לא היה כנפי יחידה.  בשלב מסוים שמע קן תור שהיה אז המפקד של ה 881 – ממילואימניק בשם מוסקוביץ שבא לצייר בחדר האוכל  של רס סודר שהוחלט לתת לדבורים כנפי יחידה. במסגרת "פלברה," במס צייר מייק זפרט הבוסן כמה הצעות לסמל יחידה. קן תור התלהב מאחד הציורים לקח אותו בחופשה הביתה ודאג לעשות ממנו שתי דוגמאות על קרמיקה. את אחת הדוגמאות  הוא העביר לצוות שטיפל באיתור הצעות לסמל בצרוף ציור מוגדל של הסמל.

לאחר זמן בחרה וועדת האיתור בהצעה של מייק זפרט בתור ההצעה הזוכה. זו הייתה ההצעה היחידה שהגיעה מאחד הלוחמים ביחידה. מוסקוביץ  שהיה צייר במילואים בחיל הים התנדב לבצע את העבודה שנדרשה להעביר מציור לתבנית לסמל. ככה זכו הדבורנים בסמל שצויר על ידי לוחם מ 915.

19. האישור להפלת קאמוב על ידי ה 881   

בתקופת פינוי המוקשים הרוסיים במילאן נוצרו חיכוכים רבים בים בין הדבורים ובין הצי הרוסי שחלקו הגדול – כולל נושאת מסוקים – עגן על יד האי גרין.

באחד המקרים – בשעות אחר הצהרים המוקדמות –  עברה שולית מוקשים רוסית את קו המים שלנו. כנראה בניסיון לאתר מספר מוקשים. דבור 881 יצא ממצוף ה15 פאדום ומתחיל להפליג לעבר שולית המוקשים שהייתה כמה מייל מאיתנו. בתגובה הופיע מסוק קאמוב  חמוש במקלעים והפליג  לשולית המוקשים.  זו הייתה הפעם הראשונה שקאמוב התקרב לגבול ישראל.  לכולם היה ברור שמדובר בקאמוב סובייטי ולא בהליקופטר מצרי.  הקאמוב התחיל לטוס לכיוון הדבור – שכבר היה בעמדות קרב מלאות.  דיווחתי לשארם שאני מתכוון לפתוח באש על הקאמוב. (לבצע חרום 3 ) אם הוא יגיע אלי . אחרי כמה שניות שמעתי בקולינס ( בתג)  קריאה ממפקד חיל הים שביקש ממני  סיכום תמונה. הייתי כל כך מרוכז בקאמוב שעניתי לו מהגשר הפתוח. הוא שאל היכן הקאמוב  אמרתי לו שהוא בערך 5000 יארד וסוגר. התשובה הייתה " פאנטומים בדרך אליך. בצע חרום 3 לפי שיקול דעתך."

הלחץ המשיך לטפס.  ממש מרגישים את האנדרנלין זורם. הקאמוב ממשיך להתקרב. הצוות של הדבור על התותחים עוקב אחריו. כדור בקנה. ניצרה פתוחה. המוביל של הפאנטומים יוצר קשר ומודיע "אנחנו בדרך אליך." הקאמוב ממשיך להתקרב. הקנה של המקלע של הקאמוב  מכוון לגשר של הדבור. הקאמוב חוצה את קו ה 1500יארד וממשיך להתקרב. המתח עולה עוד יותר.

באותו רגע קיבלתי החלטה שאם הקאמוב היה רוצה לפתוח באש על הדבור הוא היה עושה את זה ממרחק שבו הוא יכול לירות על הדבור, אבל הדבור לא יכול לפגוע בו – משהוא כמו 1500 יארד. החלטתי שאני לוקח סיכון ויורה רק אחרי שהקאמוב יפתח באש. פחדתי רק שאני אפגע לפני שאספיק לתת את הפקודה לפתוח באש. לא הורדתי את העיניים שלי מן המקלעים של הקאמוב . החלטתי שברגע שאני רואה את הלהבה של הצרור הראשון אני צועק בקול כח אש אש אש . כבר קודם התחלנו לעשות גלסים  כל כמה שניות אבל הבדלי המהירות הפכו את הגלסים למשהו קצת פתטי. הרעיון בגלסים  היה לנסות להרוויח שנייה או שתיים לפני הפגיעה הדי וודאית בגשר הפתוח  כדי שאספיק לתת פקודת אש ולדווח לשארם ולפאנטומים שיורים עלינו. אמרתי לסגן שהיה בגשר הסגור שאם אני נפגע שיפתח באש וידווח לשארם ולפנטומים.  באותו זמן הציף היה במכונה כדי שאם הגשר הפתוח יפגע  הוא ינסה לשלוט במנועים מהמכונה.  הרעיון בא לי ממורשת שלום נחמני.

כל הזמן הייתי בטוח שמנושאת המסוקים כבר עדכנו את הקאמוב שיש פאנטומים באוויר ושאם הוא פותח באש – הוא לא חוזר בשלום הביתה.  זה עזר לי להישאר רגוע. הקאמוב הגיע ל 500 יארד מהדבור. אני רואה את הפנים של הטייס הרוסי. הדבור ממשיך לגלסס  בפול לכיוון שולית המוקשים.  כבר בתחילת הארוע – אחרי השיחה עם מפקד חיל הים שלראשונה בחיי יצר איתי קשר ישיר לדבור,  הבנתי שאם תתחיל כאן תקרית ירי שבה הדבור או  הפאנטומים יפילו הליקופטר רוסי זה יהפוך לתקרית בין לאומית. הקאמוב עושה סיבוב מסביב לדבור וסוגר טווח. להערכתי לאט לאט הוא הגיע לטווח של 150 מטר. אנחנו עוקבים אחריו עם כל הקנים.  הדילמה  – כן לירות לא לירות, ממשיכה  אבל ככל שהטווח ניסגר ככה נרגעתי יותר משתי סיבות. העיקרית הייתה שהקאמוב הכניס את עצמו לטווח וודאי של השמדה על ידי הדבור. הוא היה חייב לדעת את זה – ולדעתי אם הוא התכוון לירות – היה עושה זאת קודם. הסיבה השנייה הייתה שראיתי משהוא בקאמוב מצלם אותנו במצלמת יד.

חשבתי שאם מצלמים לא יורים.

כאשר הקאמוב עוד חג מסביבנו ראינו  ששולית המוקשים שינתה קורס  והיא נעה אל מחוץ לגבול.  לדעתי היינו בערך מייל וחצי ממנה. הגענו עד בערך קו הגבול והורדנו מהירות לחצי קדימה. הקאמוב השלים את הסיבוב מסביב  והתרחק.  שארם לא הפריעו במהלך האירוע.

עדכנתי אותם ואת הפאנטומים שאישרו  לי שההליקופטר בדרך ל"אמא שלו".  שולית המוקשים הפליגה בקורס ישיר למעגן שלה באי  גרין.  האירוע נגמר. המתח ירד.  הפאנטומים הודיעו שהם "חוזרים הביתה" ה 881 המשיך בשגרת סיור.  ככה לא הפלתי קאמוב.

שנה וחצי אחר כך אמר לי  ביני תלם – שהיה מח"י בזמן האירוע  – שאם הייתי מחליט לפתוח באש זו הייתה החלטה נכונה על פי הפקודות של קפ"ק ים 3 – אבל במקרה חריג  זה ההחלטה לא לפתוח באש – הייתה ההחלטה היותר חכמה.  כנראה שחייכתי בשביעות רצון מהמחמאה כי ביני הוסיף, די ביובש,  שהוא לא מתלהב מהתכיפות בה אני מכריז על " מקרה חריג" ושהוא ממליץ לי ל"הירגע קצת עם התחביב שלי של לצאת זכאי במשפט" .

20. מטווח מול נציגי האו"מ במועדון הקצינים של עקבה

לאחר גמר קליטת היתושים בסיירת אילת  הוחלט לבצע אימון סיירת כולל מטווח באש חיה של חמישה כלים – שני דבורים ושלושה יתושים.  יצאנו אחרי הצהריים מתוך כוונה לעשות מטווח יום ומטווח לילה.  בדמדומים התחלפה הרוח, ובמקום הצפונית הרגילה קיבלנו רוח דרומית מערבית שדחפה את המטרה הפלגתית הגדולה לכיוון הגבול. זאת בגלל שהמטרה הייתה עם מעין מבנה על מעל המים שתפקד כמו מפרש.  עד שעשינו סיבוב  אחר זריקת המטרה – ועם כל גזרות הבטיחות בגלל הקרבה לחוף, המטרה הייתה ליד הגבול. נאלצו לגרור אותה ולבצע מחדש כניסה לירי. הסיפור חזר על עצמו כמה פעמים. בסוף נמאס לי  ופתחנו  באש ממש ל הגבול תוך שאנו חוצים את הגבול במהלך הירי וגמרים את הירי בערך 2500 יארד מול מועדון הקצינים הירדני.

ברטראם ירדני  שהפליג רוב הזמן קרוב לגבול צפר והאיר בזרקור אבל לא התקרב. חשבנו שהוא מסמן לנו שעברנו את הגבול אבל את זה כבר ידענו לבד. מיק אילת התעקשו לעדכן אותנו שעברנו את הירוק ואני- בתור חניך של מוזיק  התעקשתי שאני " בצד הנכון של הירוק".   חזרנו – כמו שאומרים עייפים אך מרוצים.

בבוקר התברר שיש לנו בעיה לא פשוטה. בזמן שאנחנו ירינו כמו טיפשים ארחו הירדנים על החוף במועדון הקצינים  נציגים בכירים של האו"מ, שלא לגמרי התלהבו ממופע הזיקוקים של סיירת אילת.  התלונה של האו"מ טענה שבסוף הירי הדבור היה רק 100 יארד מהחוף הירדני. התלונה  הגיעה למפקד חיל הים מלשכת הרמטכ"ל, ולשכת מח"י התעניינה, בנימוס, מי הלך לכלא ולכמה זמן.  עוד התברר שחיל הקשר בחר – דווקא באותו לילה – להקליט את כל רשתות הקשר באזור, כולל את אלו של חיל הים,  ושלדעתם ההודעות של מיק אילת אלי – שעברתי את הירוק  – נשמעות די מפלילות.

המז"ר- נדמה לי גדעון רז – הודיע לי שאגיע להישפט בפניו.  בלית ברירה טענתי שמיק אילת טעו  שההקלטה שלי שאני "בצד הנכון של הירוק" מוכיחה שכבר בזמן אמת טענתי זאת, שקציני האו"מ מאוד לא מיומנים בהערכת מרחקים בים בלילה, בלה  בלה בלה.  באותו זמן הייתי מס"ר מפליג, כלומר היה חסר בסיירת מפקד דבור. הסיירת הייתה כפופה ישירות למז"ר- ולא ל915 – ואם הייתי נשלח לכלא הוא היה צריך להביא מפקד סיירת ומפקד דבור. הפיתרון היה שהוא נתן לי " מאסר ביחידה " כלומר ריתוק לבסיס. באותה הזדמנות הוא הודיע לי שחל איסור על מטווחים באזור אילת ללא אישור אישי ממנו.

21. "נטושים" באבו זניימה

הסיפור הזה – שדומים לו היו עוד רבים  – ממחיש את האווירה של הזירה באותה תקופה. אווירה של ברדק יוזמה אישית ושליטה מינימלית.  כשפיקדתי על דבור המילואים יצאנו  מראס סודר לסיור באזור אבו זניימה  אבו רודס. הסוף הסיור היינו אמורים להמשיך לשארם לטובת טיפול בתקלות מתמשכות שהיו לנו. במהלך הסיור החמירו התקלות והחלטתי להפליג על מנוע אחד למזח באבו זניימה בדרך גם איבדנו קשר ב 46. הודענו לראס סודר שאנחנו נכנסים לאבו זניימה וצריכים חוליה טכנית.

הגענו חיכינו וכלום לא קרה. אחרי יותר מ36 שעות באבו זניימה שלחנו חיל בטרמפים לבסיס של חיל הים באבו רודס משם הוא עדכן את שארם שאנחנו באבו זניימה. הידיעה לא ריגשה אותם – וגם לא העובדה שבערך יומיים לא דיווחנו מיקום. רק טלפון לקצין האחזקה של 915 גרם לכך שאחרי עוד יום וחצי הגיעה צוות אחזקה עם חלקי חילוף.שלושה ימים באבו זניימה לבד על הרציף בלי אספקה, בלי דיווחים, בלי התעניינות מאף אחד.

22. גוררות אילת כאוניות אם

אחת המשימות שהוטלו על סיירת אילת היה להבטיח את המעבר של סוחרות לאילת ולסייע לסוחרות שיעלו על ריף. לצורך כך עשינו סקר על שתי הגוררות הגדולות של נמל אילת והפלגנו במעבר הגרפטון שעל יד האי טירן כנתיב אלטרנטיבי למעבר הטירן.

תוך כדי התרגולים  הגענו עם איתי בארי ופיליפ שהיו הנתבים של נמל אילת והקפטנים המיועדים במילואים של הגוררות,  למסקנה  שהגוררות יכולות להיות אוניות אם דבורים למקרה של צורך בפעילות ממושכת יחסית במקומות כמו גרדקה ספגה ודרומה.

הרעיון היה שהגוררת תוכל לתדלק לתחמש ולתספק עד 4 דבורים וכן להחזיק עליה צוות רפואי .

בנינו תיק מבצע שכלל פרוט של כמויות דלק שמן ומים שכל גוררת יכולה לקחת, וכן מה צריך להכניס לשני המכולות שרצינו להעמיס על הסיפון שלהן.  התדלוק היה אמור להיות בלונג סייד

כך שלא ראינו כל בעייה.

מאוחר יותר כאשר שימשתי כסגן מפקד הבת ים אצל דודו בן בעשט בזמן פינוי ראס סודר  עשיתי שימוש בחלק גדול של הרעיונות. כולם עבדו היטב.

23. החפות של מיני גיפ ישירות מדבור.

באחד הימים פנה אלי מילואימניק שהיה שג באילת וביקש להפליג בסיור בלילה. הוא אמר שהיה בסדיר בסער 2.  הסכמתי. במהלך הסיור דיברנו . הוא סיפר שהוא מהנדס חומרים, והתמרמר שבמקום לנצל את זה שהוא איש צוות ים ומהנדס חומרים נתנו לו להיות שג.

סיפרתי לו שבשיחה שהייתה לי עם  קצין אג"מ של החטיבה  המרחבית  הוא שאל אתי עם ניתן יהיה  להוריד מדבור לרציף כלי כמו גיפ קל . הבחור התלהב וחזר אלי תוך יומיים עם תוכנית להרכבת שני מסלולים מתקפלים מחוליות פלסטיק קשיח מחוזק בצלעות אלומיניום שיחוברו לדבור על צלע אלומיניום שתורכב במקום המגלול של הס"ג בירכתיים. אפרים סלע שכנע את אוקסמן שהיה מפקד המספנה ותוך כמה ימים המספנה בניצוחו של המילואימניק בנו אב טיפוס.

הורדנו את תותח הירכתיים  קשרנו את הדבור בניצב לרציף והרכבנו את המסלולים כמו לגו. הסיירת של החטיבה הביאה שני  מיני גיפים שהיו כמו טרקטורונים גדולים  עם צמיגי באגי, מקום לשלושה לוחמים נהג, מפקד ומאגיסט. הכלים עמדו על הדבור צמודים אחד לשני מהגשר לכיוון חדר הגה. עשינו לכלים  לאשינג  קיפלנו את המסלולים  ויצאנו לים. לקראת החזרה הרכבנו די מהר את המסלולים נעמדנו שוב עם הירכתיים בניצב לרציף עם שני ספרינגים ותוך כמה דקות הכלים ירדו.

הכנו כמה תוכניות מבצעיות  והתשובה של מפקדת חיל הים  הייתה ש הדבורים לא נועדו להחליף נטק 60 מטר,  ושהשימוש בשטח אויב יהיה אפשרי רק במידה ומצא רציף ללא שמירה.  זה היה סופו של הרעיון של דבור כנחתת .

24. קטיושות וטורפדו על הדבורים

אחרי המלחמה עשו הרבה ניסיונות לגוון את החימוש של הדבורים במסגרת הניסיונות האלה  התקינו על הדבור שלי שני צמתים בחרטום . הדבור בקושי הפליג לא עבר 15 קשר ואיבד הרבה יציבות כי החרטום היה מאוד שקוע. עקב כך העבירו את הצמתים לירכתיים . המצב השתפר מבחינת היציבות אבל המהירות נשארה נמוכה. אחרי זמן נזכרו שדבור בלאו הכי לא יכול לגלות צוללת שלמצרים אין בכלל צוללות בים סוף ושתעלת סואץ עדיין סגורה והורידו מאיתנו את העונש.

אחרי זמן קצר החליטו שדבור צריך לעשות גם הפגזת חוף. אז התקינו על אחד הדבורים במקום תותח ירכתיים קטיושה. בגשר התקינו מחשב ירי הדבור היה מכוון את דופן ימין לכיוון המטרה ומפליג לאט. ברגע שהתרימה משוואת ירי המחשב היה מפעיל את הקטיושה באופן עצמאי. את המטווחים עשינו   על האי טירן. לאט לאט הגענו לפגיעות סבירות.

25. מבצעית בסנפיר במילואים

בשרות המילואים האחרון שלי בשרם  חזרנו  ביום שישי אחר הצהריים מסיור ארוך במילן . הבסיס הי ברובו מפונה ונשארו בו מעט אנשים וציוד  עם כמה דבורים. על הרציף חיכה לי רלו רוזנברג שהיה מקצין אגמ של זיס ומפקד תורן.  רלו אמר לי שעקב תקלות בדבור אחר אני צריך להפליג לחלק המזרחי של האי טירן ולהיות מימסר וחילוץ של יחידה של חיל אוויר שעושה תרגיל באי סנפיר. על הפנטום כבר חיכתה  לנו האספקה. רלו נתן לי פקמש בכתב יד ולא מודפס בטפ ותידרך אותי בעל פה. תדלקנו והפלגנו.

הגענו לנקודה באור אחרון זרקנו עוגן ועברנו למשמרות עגינה. תוך האזנה לתדרי חיל אויר והתרגיל. כולם היו עייפים מהסיור ומי שלא היה במשמרת הלך לישון. בלילה לא קרה כלום. בבוקר אכלנו כל הצוות ארוחת בוקר על הסיפון. ים שקט. הכול בכיף. משום מה הוצאתי את הפקמש מהכיס וקראתי אותו. בפקמש היה משהוא מאוד מוזר.  היה כתוב שם " מפקדה ממונה – חיל אויר".

פתאום בא לי רעיון. כשבאתי למילואים אמרו לי בתדריך שהפלגה רוצה לעשות סיור ארוך דרך הריפים דרומה מהסנפיר לאורך החוף הסעודי ושאישור אחד ניתן ובוטל.  אני חשבתי שחיל אויר אולי לא מבין דיווחים בגריד.  ביקשתי אישור להפליג לנקוד ה הדרומית ביותר של הסיור שלא אושר דרך נקודה מסוימת. נתתי את המיקומים בגריד של חיל הים. חיל האוויר אמר "רות קיבלנו" . זו הייתה ההזדמנות שלנו. הייתי בטוח שזה יגמר בעוד משפט, ולכן נקטנו באמצעי זהירות. רשמנו כל אישור וכל פיפס ביומן אוניה, הכנסנו את הצוות לעמדות ניווט מדויק עם צג אנטי פרלקסי  וצופים בחרטום ובכל כנף בגשר, והפלגנו. במהלך הסיור אספנו את כל המידע שרצו לאסוף בסיור, והקפדנו לדווח מיקום בזמן ולרשום כל אישור וכל דיווח ביומן הספינה. הים היה שקט, פגשנו כמה סדגים סעודים ומצריים והכול היה סבבה. בערך כאשר הגענו לנקודה הדרומית  עלתה מפקדת חיל הים על הקשר וביקשה מיקום. מסרנו מיקום מדויק שהיה בערך 50 מייל (!!!)

דרומה לנקודת העגינה.  אחרי כמה דקות  ביקשה המוכמת  " בדוק שנית "  אחרי שחזרנו על המיקום, עלה לקשר מולי מפקד תורן בגשר ושאל " איך הגעת לשם ? " עניתי שהדבר נעשה באישור מפקדה ממונה . היה שקט לרגע ואז הוא אמר " חזור מייד לשטח שלנו. " חזרנו למקום העגינה והעברנו שם עוד לילה. בצהריים הסתיים התרגיל וחיל האוויר אמר תודה. אתם משוחררים. התחלנו לחזור לשארם ואז הודיעו לי בקשר שהמזר – שכבר עבר לאילת – נתן הוראה שנגיע לאילת.

הגענו לאילת לקראת הערב בידיעה ברורה שמעמידים אותי לדין. כאשר הגעתי לאילת חיכו לי על הרציף כמה חברה ואמרו לי שיש התערבות על תוצאות המשפט. ההתערבות הייתה על ארוחה במסעדה סינית. אני מוזמן בחינם בכל מקרה. משהוא כמו הסעודה האחרונה.  נכנסתי למשפט עם יומן האוניה והמפה ששרטטנו עם המידע שאספנו.  המשפט היה לא פורמלי. קודם צעקו עלי ואיימו עלי בהורדה לדרגת טוראי וישיבה בכלא ורק אחר כך שאלו אותי מה קרה.  זרקתי את הפצצה והראיתי להם את הפקמ"ש  ואת כל האישורים והדיווחים ביומן האוניה ואת המפה והמידע. אני אמרתי שאם יהיה משפט אני רוצה בתור עדים את כל קציני חיל האוויר שלקחו חלק בתרגיל.  כולם שתקו כמה דקות. בסוף הסמז"ר אמר מה אתה מציע – עניתי שאני מציע שהם יוותרו על הטר"ש שהם רצו לתת לי, ואני אוותר על הצל"ש שאני חושב שמגיע לי… המז"ר הסתכל עלי  ואמר משהוא כמו "תעוף מפה מהר חתיכת אידיוט".  חגגנו במסעדה סינית ובזה נסגר העניין.

זה היה בבוקר אביבי קצת לפני פסח 1975, אני, חייל ותיק מנהל טבלת ייאוש לקראת שיחרור צפוי באוגוסט המתקרב.

הדבור של לנצר דני מגינוסר. הסגן מפקד הצעיר יוני בר-עוז ז"ל והמפקד בהתמחות יפיע יניר היפה ושאר חברי הצוות:  קארוצ'רו, סנני ,חדד, אנוכי ועוד מספר חיילים מפליגים לנו בשעת בוקר מוקדמת ביום אביבי מקסים מכיוון אבו זניימה לשארם.

קורס הפלגה לכיוון דרום, ים אפס  ,תופעה נדירה במפרץ סואץ.

השעה בערך 6 בבוקר, בגשר הפתוח יוני בר-עוז ואני ההגאי. במס למטה כל הצוות ב"רמי קוב" של בוקר עם חביתות ופלברה.

הכל ברגוע… חלומו של כל ימאי להפליג בתנאים כאלה…  המנועים בפול מלא קדימה והשובל יפה מתמיד…

ואז בום… חבטה אדירה בחרטום… הדבור מתרומם קצת מהמים ונוחת באמצע ריף, שזה לא המקום לברר איך ולמה הגענו אליו בטעות…

החברה ב"מס"  עפים כולם אחד על השני… יוני ואני נחבטים בגשר הפתוח מעוצמת העצירה. המנועים עובדים משולבים אבל הדבור עומד…

מדמימים מנועים.  שקט. לנצר והצוות עולים למעלה לגשר, הלם מוחלט.  מעכלים את הסיטואציה. הצ'יף, יוני ואני יורדים לאחר כמה דקות מהספיה … צועדים על הריף ועורכים בקרת נזקים. אין חדירת מים (כבר טוב) אבל מצד שני,  אין פרופלורים וההגאים מרוסקים….

לא נעים, קצת פדיחה, אבל  בסופו של דבר, עם כל הצער… עוד חוויה.

הדוח לזי"ס היה כמובן מבויש.  לנצר מתעשת ראשון, מכנס את הצוות לשיחת מוטיווציה והרגעה ואומר שנעשה ביחד הכל לצאת מכאן בעזרת חילוץ שיגיע משארם.

לאחר שעות רבות שנידמו לנצח ולאחר שספגנו מעט הערות עוקצניות בקשר… הגיעה נחתת של פלגה 921 ובמבצע בפיקודו של סא"ל מוסה לוי המפורסם מפל"ג 921, חולצנו במשיכה לאחור מהריף ובגרירה מבוישת לשארם…

את הכניסה לשארם לאחר כ-20 שעות גרירה, מיותר מלציין כמשהו שהצוות ירצה לזכור.דבור ללא הגאים ופלופלורים… ניגרר על ידי פלגת נמל לרציף הדבורים…. המבטים עלינו אמרו הכל, ואנחנו הצוות התכנסו בתוכנו.

למחרת המשך גרירה  משארם לאילת. עוד חוויה קשה מול ים גבוה במייצרי טיראן ורוח צפונית שלא מרחמת עלינו. הנחתת נעה באיטיות מול ים מהקשים שעברו עלינו.

באילת הספנה על הממשה היבש והמתנה להחלטה מי ומה יעלה בגורל הספינה. הצוות מתחיל סבב יציאות ותמיד נישאר אחד בדבור (לא רע לתקופת מה).
ואז מגיעה הבשורה הטובה מכל. הדבור הפגוע יתוקן לא בדחיפות…  אבל אנחנו הצוות שנבחר לקבל דבור חדש מסדרה 900 (דגם "בת עמי") ישירות מהמפעל בבאר שבע.

מכורח הנסיבות המפקד דני לנצר  כבר עבר לקריה בת"א לתפקיד חדש ויפיע ויוני תפסו פיקוד. לאחר כחודש  "סטאלבט" באילת… עלינו כל הצוות לבאר שבע ומשכנו בעזרת המובילים של "תעבורה" דבור חדש "דנדש",  מסדרה 9 במבצע הסעה מעניין ומסובך על הכביש מבאר שבע לאילת.

חוויה מרנינה ומעודדת לאחר חווית הריף באבו-זניימה.

לאחר הכשרת הדבור וטריילים עם צוות של ת. אווירית וטקס קצר עם העברתו לחיל הים, הפלגנו לשארם. הפעם נכנסו למפרץ  עם ראש מורם…  על סיפון דבור חדש מסדרה 9 ועגנו לאחר כבוד במקום הראוי לנו.

אני עם הדבור  החדש לא הספקתי להפליג הרבה.  בסוף יולי 1975 יצאתי לחופשת שחרור.

זכור לי שבשתייה לפני השחרור אמרתי לצוות שלפחות אני משאיר להם כלי חדש להתהדר בו…

כך קיבל צוות יפיע-בר עוז, שלא במתכוון … דבור חדש לפני כולם ולא לפי התור המתוכנן.

אלי גרשוני.