בתאריך 12 לספטמבר 2010 נפגשתי עם סא"ל (מיל') יהודה יפה, בבית קפה בכפר סבא על מנת לשמוע רשמיו ולתעד זיכרונותיו משרותו בחיל הים ככלל ובפלגה 915 בפרט.

בתחילת הראיון בקשתי מיהודה שיספר מעט על תפקידיו השונים , "אבני דרך" בשרותו הצבאי ובהמשך להתמקד בפלגה 915.

• יהודה התגייס לחיל הים באוגוסט 70, בתום טירונות בבה"ד 4, החל את קורס החובלים בבה"ד חיל הים.
• בוגר קורס חובלים מחזור כ' , שייטים – שהסתיים באוגוסט .
• עם סיום הקורס הוצב כסגן מפקד נט"ק / נחתת 60 מ' , הפ – 63 בפיקודו של מייק פרימן.
• במלחמת יום הכיפורים שרת בנחתות. כחודש לפני המלחמה הגיע מחליפי, סג"ם גבי שלה . אני הייתי מיועד לצאת לקורסים מתקדם, קציני נשק. שם נלחם גבי שילה בגבורה רבה וגם זכה לקבל צל"ש.
• מייק פרימן לא היה מוכן לעבור המלחמה עם סג"ם צעיר. לפיכך אני נשארתי בנחתות וגבי נשלח למוצב קדמי בסיני ("בודפסט"),
  • סיימתי את המלחמה בפ-63. מאחר ונותרה תקופת שרות עד הקורס התייצבתי בבסיס, הצגתי בפניו את צו הסיפוח … נתן לי צ'פחה ואומר לי "סופחת …"למה ? – כי יש ג'יפ לקמב"צ…
  • כך נסעתי 4 חודשים…. בלי רישיון נהיגה.
  • שואל אותי – יש לך רישיון נהיגה? "לא… לקחתי כמה שיעורים…"
  • הוצבתי למסר חודשים בפנרה עד לפתיחת קורס קציני נשק מתקדם. צה"ל כתר את הארמיות המצריות ובנה בסיס בפנרה… עד לק.ק. נשק מתקדם – הייתי קמב"צ פנרה. סירצקי הג'ינגי היה מפקד.
  • יהודה בוגר קורס קציני נשק. עם סיום הקורס הוצב באח"י "מבטח" – בפיקודו של עצמון ואח"כ רוני פלג. ק. ג"נק היה אהרון שכטר . טענתי שאני לא בשל עדיין לתפקיד … אלי רהב שאל אותי אם אני מבין המשמעות..? ועניתי לו "כן … אבל אני לא בשל …."
  • בתום התפקיד, קדנציה של כשנתיים… הציעו לי להיות מפקד סטי"ל

• הוצבתי בפלגה 914 (כסרן). הוסמכתי כמפקד דבור אבל לא הייתי מפקד בפועל. מוניתי מיד להיות מפקד סיירת ב 914 , בתקופת עמי שראל. כעבור חצי שנה מוניתי לסמפל"ג 914 עד ..שני ספורים קצרים המתייחסים לתקופת שרותי בפלגה 914:מחליף מפקד חולה ויוצא לסיור בט"ש…מפקד המיועד לסיור חלה… בא אלי המפל"ג עמי שראל…. שואל אותי מה עושים?… לאחר התלבטות קצרה וע"מ לא לפגוע במפקדים אחרים, החלטתי לצאת במקום המפקד החולה…במהלך ההפלגה נחשפתי להכרות מעמיקה עם חייל חדש בספינה… נשק בין יומו…הגיע יומיים לפני….ראיינתי אותו במס … שאלתי אותו : "…מדוע הגעת לדבורים? " והוא השיב: "זהו שרות קרבי … שמעתי שיש "אקשן", ואני רוצה לתרום…" ….  בתקופתי היו מבצעים עם ה"מוסד" (באמצעות ג'ו…), הדבורים היו "מובילים" אמצעים מסוגים שונים אל הנוצרים ומהם.. "…מגיעים לאזור, מבצעת חבירה…. היכטה מגיעה… מתבצע זיהוי אורות מוסכם… אני עולה ליכטה .. בודק טרוטלים … הכל נראה בסדר … מודיע למפקד בדבור להתחיל לנוע לחיפה… .
• בדיעבד אני מבין שמדובר במשפחה יהודית שהוברחה מסוריה …
• באחת הפינות יושבת משפחה.. .. אבא, אמא ושתי בנות… רועדים מפחד…. ג'ו מודיע להם שהם כבר בתחום ישראל… שמחה , חיבוקים, התרגשויות והבעת תודה…
• איך שעוברים את ראש הניקרה.. ג'ו קורא לי לרדת למדורים…
• לאחר תדרוך קצר … יצאתי לאזור הביצוע. באזור ביירות , הייתה אמורה להתבצע חבירה עם יכטה… אותה היינו אמורים להביא לחיפה.
• הייתי מס"ר כונן … מודיעים לי: אל תלך הביתה יש ביצוע עם ג'ו…"
• סיפור שני: מבצעים עם ה"מוסד" …
• במס נמצא באותה עת, חייל ותיק הנמצא על סף שחרורו… מבשל את ארוחת הערב …שומע את דברי החייל החדש, צוחק ומעיר: "… איזה "אקשן" ?? אנחנו טוחנים חודשים של שעות ים וכלום לא קרה…." באותו לילה, הטבענו חסקה חשוד בפח"ע !

• בימי סוף שבוע דבורים היו יוצאים לסיור בט"ש מבוקר יום שישי…
• בתום שרותי בפלגה 914 , הוצבתי ל 3 חודשים כמפל"ג נט"קי 36 מ' באשדוד. זכיתי אפילו להוביל מבצע ירי של טנק מתוך בטן הנחתת בדרום לבנון…

• בסוף שנת 1977 התמניתי לתפקיד מפקד בסיס "אופיר" בראס כניסה.

מפקד בסיס "אופיר" – התפקיד המרתק ביותר שעשיתי ברמת תפקידי הרס"ן. לאחר סדרת ניסוי הפעלת היתושים במילאן, שבוצעה בראשותו של מס"ר סיירת אילת, כוכבי אזרן, בתחילת 77 לכ 3 חודשים, החליט חיל הים על הקמת בסיס קבוע בראס כניסה.

ה"אופיר" נגררה בסיום הסדרה מראס כניסה והועלתה למספנת אילת לצורך שיפוץ. בשלב זה מוניתי למפקד הבסיס. שהיתי באילת וליויתי את תהליך השיפוץ של  אח"י אופיר (כשלושה חודשים).

בתום תהליך השיפוץ אח"י "בת שבע" גררה את ה"אופיר", לראס כניסה. ההפלגה היתה ארוכה, בתנאי ים גבוהה, קשה ומורכבת, לרבות המעבר במעבר ה"מילאן".

עם ההגעה לאזור לראס כניסה,  נותקו חבלי הגרירה, ה"אופיר" הוצמדה לאורך ה"בת שבע" בחבלים קצרים (LONG SIDE)  ובצענו החפה…

הוקם צוות, הושמו קרוונים למגורים ומשרדים, הובאו יתושים (למיטב זכרוני משארם) . מס"ר היתושים הראשון היה אילן אליאור. אותו החליף רוני קריא כמס"ר דבורים… ואחריו היה שמשון בלומנטל.

צוות הבסיס כלל:

חייל סיירת הדבורים, צוות אחזקה, צוות מינהלה, צוות אבטחה, ומוכ"מים להפעלת מכ"ם חופי בתק"ש. בשלב מאוחר יותר.. הוצבו בנות לראס כניסה, כמוכמו"ת ותפקידים נוספים. סה"כ כ 50 חיילים וקצינים לערך.

שני ספור ים קצרים  הצרובים בזכרוני בהקשר להגעתן של החיילות לראס כניסה:

קו המים לראס כניסה.

בראס כניסה לא היה קו מים. פעם ב- 3-4 ימים הגיעה מיכלית מים משארם… מלאה את מיכל המים הקבוע… וחוזר חלילה.

יום אחד הודיעו לי שדיטה, ק. הח"ן החיילית מגיעה לבדוק האם הבסיס אכן ערוך ומוכן לקליטת חיילות…

החברה השקיעו בצביעה… ארגון שירותים נפרדים … ארגון חדר האוכל ונקיון הבסיס ….

אבל, מיכלית המים שהייתה אמורה להגיע באותו יום / יום לפני …לא הגיעה ..

מתארגנים לארוחת צהריים … אבל, אין מים לשטוף כלים… הטבח שואל אותי מה לעשות? שלחתי אותו לשטוף כלים בים עם מי ים … עד שתגיע המיכלית..

תוך כדי סיור של דיטה במרחבי הבסיס, המלווה בהסברי המשכנעים… מתקדמים … היא רואה את סלח , חייל המטבח …שוטף כלים… בים…

שואלת:  מה הוא עושה..? "..שוטף כלים של ארוחת הצהריים … כי אין לנו קו מים… והמיכלית לא הגיעה…." עניתי.

"מה?? אין לכם קו מים ואתם רוצים שאני אאשר שהייתם של חיילות בתנאים אל…ו? על גופתי המתה! לא יהיו בנות חיילות בראס כניסה עד שלא יהיה קו מים מסודר!…"

בזכות ביקורה של דיטה … זכינו בקו מים קבוע. אנשי התחזוקה של שארם מתחו קו מים קבוע מהקו שעלה מכוון שארם לכוון א-טור….

היו לכ- 24 בנות מוכ"מות שהופעלו ע"י נגדת שהיתה האחראית עליהם…

הטעיית המצרים

המצרים נהגו לקיים טיסות צילום ואיסוף מודיעין מעת לעת. בזירה ידעו לקבל אתראה לקראת גיחות צילום אלו. יום אחד מגיע דני אלדר ממד"ן… בא אלי עם רעיון … להציב בסיס טילים דמה בראס כניסה…

ואכן בשטח הוצב מתקן שיגור דמה עם אנטנת מכ"ם, מארז של טילי דמה … וכיסויים שמעת לעת הורדו… ואז, עם אתראה על גיחת צילום … שלחתי מעת לעת  רכב עם שניים שלושה חיילים שיורידו את הכיסוי ממבנה השיגור המאולתר ויסובבו ידנית עם ידית הסיבוב (המנואלה) את האנטנה לרבע – חצי שעה עד גמר טיסת הצילום …

• בקיץ 80 , לאחר תקופת פיקודי על ראס כניסה התמנתי לתפקיד מפל"ג 915. הגעתי לשארם לאחר פינוי א-טור. דוידי – מז"ר , הנזי – סמז"ר. החלפתי את דובי ברם.בפלגה 915 היו 2 סיירות: סיירת בשארם 4 ספינות, ו- 4 ספינות באילת "סיירת נחשול". (לשאלתי מי היו מפקדי הסיירות / הדבורים …לא בדיוק זוכר שמות מפקדים …)בתום תקופה קצרה בשארם , החל שלב הפינוי לאילת. עברתי לאילת – כמו כל המפקדה. יום בשבוע הייתי יורד לשארם. בתקופה זו חיים שקד היה המז"ר. ארוע מיוחד שזכור לי הייטב– יום שישי אחד, הייתי בביתי עם משפחתי שעברה לאילת, היה שיטפון גדול בנחל טבה. קורס חובלים היה בסדרה בטבה… כל הציוד נשטף לים … הוזנקנו לים לחפש ניצולים / ציוד… התברר בדיעבד ש 3 חיילים שנסחפו… הגיעו בשלום לחוף … אבל לא ידענו.. והמשכנו לחפש כל הלילה….

• בתום תפקיד מפל"ג 915 תחילת 82 הוצבתי לקריה בענף אימונים והדרכה. בענף אוה"ד הייתי מ- 82 עד 85.
• ב- 85 – 86 הייתי חניך בפו"ם (עם עמי שגב)
• 85-87 קצין אג"ם באשדוד – מפל"ג אג"ם אשדוד (גואז)
• 87-91 מפל"ג שליטה אשדוד בדרגת סא"ל (החלפתי את מיכאלי).
• ב 91 השתחררתי מצה"ל.
• הפרוייקט המרכזי שלי במילואים היה תערוכת היובל (1998), עשיתי כשנה מילואים בתנאי קבע. זכורה לי כתקופה מרתקת.

דובי ברם, בוגר ה"אקדמיה" לקציני ים בעכו,  ובוגר קורס חובלים שייטים מחזור י"ח.

אבני דרך במסלול שרותו של דובי ברם בחיל הים:

• התגייס לצה"ל ב- 1968. סיים חובלים ב 1970.
• עם סיום קורס חובלים יועדו 5 קצינים בני מחזורו להיות מפקדי דבורים ביניהם : אורי לוי ז"ל, רוני ביליק …. דובי אמנם הוסמך כמפקד דבור אך הוצב לתפקידו הראשון כמפקד סיירת יתושים / ברטרמים בעין גדי / בדפנה.
• כעבור מס' חדשים בקש דובי ברם ממב"ס אשדוד , מ"יומי" , לעבור לסטיל"ים בש/3 , בבסיס חיפה, בטענה שאימו התאלמנה ונוכחותו בבית ליד אימו נדרשת. "יומי" לא ויתר. אמר לי: אנחנו נוסעים מייד לשכנע את אמא שלך שחשוב שתשאר בתפקידך. נסענו מייד לחיפה לנסות ולשכנע את אימא של דובי בחשיבות המשך שרותו ביתושים. בסיום המפגש החליט יומי להעבירו לש/3… לשם הגיע בעצמו כעבור כ 3 חודשים להיות מפל"ג סטי"לים.
• דובי עבר מסלול "סטי"לן" מקובל: ס.קצין מחלקה, מתקדם נשק, ק.נשק (אח"י אילת / חיפה פל' 34).
• במלחמת יום הכיפורים שימש דובי כסגן מפקד אח"י "אילת" בפיקודו של אילן שדה ז"ל.
• בשנים 1974-5 שימש כמדריך חובלים מחזור כז' – כח'
• בהמשך שימש כבקר במח"ט (בפיקודו של קרוזו)
• התמחות ופיקוד על סטי"ל – אחי "חיפה"
• ב 1976 הוחלט על הצבתו בשארם – ירד עם משפחתו לשנתיים כמפקד אח"י חיפה 76-78
• בהמשך התמנה כמפל"ג 915 למשך כשנתיים. 78-80
• בתום השרות בזירה הוצב כרע"ן הדרכה בבה"ד חה"י, בהמשך בפו"ם.
• לאחר מכן בצע מספר תפקידי מטה: א/מ – משולבים, רע"ן בט"ש וכוננות, ומדריך בפו"ם.
• השתחרר מצה"ל בשנת 1990.

עיקרי הפעילות של דובי ברם כמפל"ג 915

דובי מדגיש בשיחתינו את עיקרי עיסוקיו כמפל"ג 915:

• סיורי בט"ש במפרץ סואץ ובמפרץ אילת
• אימוני סיירות דבורים בדגש לתקיפת מעגנים + ירי מטל"רים במערכת "הסקה מרכזית" + תרגולי "מדידה", "יבשים" ו"רטובים".
• הישג גדול נחשבת העובדה שלא עלו אצלו על ריפים במשך כשנתיים… פרט לעליה של דבור בשבוע האחרון … דרומית לאילת.
• בזמני פונה בסיס "דולפין" וסיירת הדבורים של א-טור (סיירת "נחשול"), הועברה לאילת בספטמבר 1979.
• הזירה הצטמצמה במסגרת הסכמי ההפרדה והקו גבול נקבע כקו אורך ראס מוחמד.

המשמעות – צמצום שטח הזירה והתמקדות במפרץ אילת וב"שורש".

• בתום הקיץ של 1980 – העברתי פיקוד על הפלגה לרס"ן יהודה יפה.
• דגש נוסף – לפני שרתו 2 מפל"גים כסא"ל שהוגדרו גם כמש"טי דבורים. בין היתר הוסמכו כקובעי התו"ל והסמכת מפקדי הדבורים.
• דובי היה מפל"ג בקדנציה הארוכה ביותר מכל מפל"ג אחר ב 915.

• מפפר התגייס לצה"ל ב 1964, סיים קורס חובלים, מגמת שייט, מחזור י"ד ב 1967, והוצב כס.מ.סט"ר בפלגה 914 עד ינואר 1968.
• בסוף ינואר 1968 נדרשתי לצאת לנמל שרבורג (במקום לקורס מפקדים). בסמוך ליציאתי טבעה הצוללת "דקר" שהיתה בדרכה ארצה. כמובן של יצאתי לשרבורג. עליתי על אח"י משגב, מיד כשנכנסה לנמל עם הגעתה משרבורג ויצאנו לחפש את ה"דקר".
• בתום החיפושים, יצאתי לנמל שרבורג וחזרתי כעבור כ- 5 חודשים עם אח"י אילת, כקצין נשק בפיקודו של אלי לוי.
• כעבור כשנה, יצאתי שוב לשרבורג, , והוצבתי באח"י סופה… (בכל ספינה שהורדה למים, היה סגן + צ'יפ , ולכל הספינות היה מפקד קבוע אחד, משה טבק.
• אחרי שרבורג הייתי עוזר מפקד הקורס בחובלים. (הייתי הסגן של חיים רז) דודו בן בעש"ט, היה חניך בקורס….
• קורס מתקדם נשק – סיימתי קורס מתקדם כמצטיין וקבלתי סרן בקיצור פז"מ.
• סגן מפקד באח"י עכו – כשנתיים.
• מפקד אח"י חרב – מספטמבר 72 ועד אחרי המלחמה (טורבו היה ק.משמרת גשר).     אגב, כולם קבלו קצור פז"מ (מפקדי הסטי"לים).
• בתחילת 1974 – רמ"ד בים/6 (ענף נשק) – היה המון כסף לפרויקטים (פונדק = גבריאל 2) התשתי את השייטת בניסויים….
• ואז … בבוקר יום א' אחד …. מודיעים לי שמפקד החייל , האלוף ביני תלם מחפש אותי…. מגיע ב"לחץ" למשרדו (לאחר שלא הצלחתי להבין למה זומנתי… ולא הבנתי מה עשיתי ? ) כשנכנסתי לחדרו ביני אומר לי: אני צריך לשלוח מפקד סטי"ל לדרום אפריקה. עד מחר אתה נותן לי תשובה….כמובן, מייד כשיצאתי מחדרו פניתי ליומי שהיה רמח"ים, ספרתי לו והוא נתן לי את ברכתו.
• שהיתי כשנתיים בדרום אפריקה – נהנתי ועשיתי חיים. מקצועית לא התפתח כפי שציפו.
• עם חזרתי מוניתי למפל"ג 915 – ק. דבורים בכיר. הורדתי את המשפחה (אשתי והילדים… משארם)

• כעבור כ- 11 חודש פנו אלי שאהיה מפל"ג 31 עשיתי הצלבה עם יוסי לוי שמונה למפל"ג 42. המצב בזירה היה שהוקמו 2 מפלגות סטילים, במסגרת שייטת 4 בפיקודו של אבנר כורה:
  • אני כמפל"ג 42 + מפקד אח"י "קשת" – 3 ספינות "סער 4" וספינת "סער 2" אחד.
  • דני מלמד כמפל"ג 41 –עם שאר ספינות "סער 2 "
• בעקבות הסכמי ההפרדה הוחלט לפרק את שייטת 4 – הועברתי להיות רמ"ט קס"ח (רמ"ט של יחזקאלי) בגמר רמ"ט קס"ח יצאתי ללימודים…

פפר הגיע לפלגה 915 לאחר נסיון פקודי בספינות שייטת / 3 , ונסיון בתפקידי מטה (ענף נשק),  ור' פרוייקט בדרום אפריקה, באוגוסט 1977.

על תחילת דרכו בפלגה מספר פפר:

הגעתי לפלגה ללא הכרות מוקדמת עם דבורים. אפילו לא הוסמכתי כמפקד דבור. לא זכור לי שבוצעה חפיפה מסודרת.

היו כ- 14 דבורים בפלגה, סיירת בא-טור, סיירת בראס כניסה, סיירת בבסיס שלמה (שארם), ודבור  באילת במסגרת הסיירת של אילת.

זיכרונותיי מתקופת שרותי בפלגה:

• עליות על ריפים
• אימון פלגתי + אימוני סיירת + מבצעים מיוחדים.
• מבצע עם סיירת מטכ"ל שהתבטל…
• נסיעות רבות לסיירות הפרוסות בזירה.

אחד הדברים שטיפלתי בהם ולא הייתי מוכן להשלים עימם זהו נושא הניצים. בסיירת אילת היו שש ספינות מדגם נץ ה"נצים". הודעתי למז"ר שבכוונתי להעלות הסתייגויותי מהפעלת ה"נצים" באילת במסגרת דו"ק מח"י. ואכן כשהגיע תורי לדבר קמתי ואמרתי למח"י. "אני לא לוקח אחריות במקרה ויתרחש אירוע בט"ש באילת"

יומי הנחה לבצע ועדת בדיקה בראשותו של מיכה רם הסמז"ר.  אפיק ז"ל היה מעורב.

במטרה לאמת את טענתי בדבר יכולות מוגבלות מאוד של ה"נצים" (בתחום הגילוי וההפעלה) הוצאנו ס"ג מדרום, בתנועה צפונה … כמובן שהנץ שהיה בסיור לא גילה דבר … מיותר לציין שהס"ג נכנס לאילת מבלי שהנץ גילה אותו.  הדבור בצע את אותה בדיקה וכמובן גילה את הס"ג,  תוך מספר דקות.

נתוני הבדיקה הועברו ליומי שהחליט להפסיק פעילותם של הניצים באילת. לימים נבחנה האופציה שהנצים יהפכו להיות כלי שייט למיקוש בבסיס שלמה (שארם). הוחלט שפלגה טכנית בז"יס תתחזק את הניצים + "מדידה"

כוכבי מעיר ומוסיף:

בתקופה בה הייתי מס"ר באילת (1976) היו לי דבור אחד קבוע לפחות ועוד 4 יתושים. יום אחד מודיעים לי שאני צפוי לקבל עוד 6 כלי שייט קטנים מסוג נץ, מתוכם אחד  נץ "קופה". אני זוכר את הגעתם…. ללא צוות מסודר … חיילים בעייתים מפלגה 914 הועברו אלי לאחר חניית ביניים בכלא 6 …. שלא לדבר על ידע ונסיון הפעלתי. ב"טרייל" הראשון שלי עם נץ…. הלכה לעולמה הדיסקית הצבאית הראשונה שלי …. במהלך ההפלגה השתחרר האטם של צינור יניקת מי הים … ונאלצתי לסגור את הקליפס עם הדיסקית….. לא היו כלי עבודה ….

לאחר שהשתחררתי, זומנתי לפלגה 915 כסמפל"ג של דובי ברם …. בימי קרב … תוך כדי תקיפת מעגן בסמוך לואדי חושחשה …. שמענו בקשר שהנץ "קופה" טבע במיצרי הטיראן ….                                   סוף הערת כוכבי

בנושא העליות על ריפים , סה"כ היו 4 עליות על הריפים.

עלו אצלי  3 מפקדים על ריפים – יורם רוט, פינצ'וק , וינקי.

בראס כניסה עלה דן גור על ריף…. ולא דיווח ….. סיפר סיפורים ….

זכור לי מבצע מודיעין עם מטכ"ל. בצענו איתם החפות …..

לימים עשיתי החפות  גם עם אח"י קשת……

אירוע שהייתי מעורב בו כמפקד תורן – אירוע ה"אגיוס דימטריוס"

בין ראש השנה ליום כיפור 1978 הייתי מפקד תורן בבסיס שלמה (שארם) במסגרת פול של מפקדים תורנים (אני כמפל"ג  915 השתייכתי ל"פול")

יהושע מרום (מורטולה) מפלג 921, מדווח על מטרה בלתי מזוהה במפרץ אילת.

מטרה בלתי מזוהה שעולה צפונה במפרץ אילת … והיא בלתי מזוהה.

הרצל שחף היה מפקד אח"י "רשף" ושהה בסיור בט"ש ואבטחת מתרחצים באזור נואייבה                               נט"ק בסיור בט"ש ואבטחת מתרחצים – באזור דהב.

הנחתי את הנטק להרים עוגן ולזהות את האוניה. הנט"ק נערך ויצא לזיהוי המטרה. בהמשך הוא מודיע לי – השם של האוניה " אגיוס דמיטריוס" אין אנשים בגשר…  מנסה להתנגש בי… מבחין בסירת גומי בירכתיים.

לאחר בדיקה, התברר שהאוניה רשומה בספר אוניות חשודות. שמיר (סירצ'קי) היה מפקד תורן.   מד"ן – קוטיק הקמ"ן אומר לי, זאת לא האגיוס דימטריוס…

הנט"ק קבל אישור ממח"י , האלוף ברקאי (יומי), לבצע ירי מעוזי… ואחר כך אישור ירי מ "0.5 + 20 מ"מ… ואף אחד בגשר לא מגיב…  אחר כך ירו לכוון החרטום…

הסטי"ל אח"י "רשף" הוזנק דרומה… הוכן צוות השתלטות של הנט"ק עלה מעלה, בוצעה השתלטות גם ע"י צוות השתלטות של הסטיל.

מפקד צוות ההשתלטות דיווח שהמחסן מלא חביות T.N.T עם פתיל …

11 תיקי ג'יימס בונד, עם עשרות אלפי דולרים. כל האנשים הורדו לנט"ק.

"צולמו" – כל הממצאים

הרצל שחף, מפקד אח"י "רשף",  הטביע את האוניה – בטווח 6000, עם 5-6 פגזי 76 מ"מ.

אירוע נוסף החקוק בזיכרוני הוא אירוע טביעת הנץ במיצרי טיראן.

• גדעון רז, מינה אותי כקצין בודק, לטביעת הנץ.
• דוידי מז"ר – דובי ברם מפל"ג 915.
• בתחקיר הצוות ספר שלקראת התרגיל, הותקנו זבילי פגזי 76 מ"מ מלאים בחול, מביימים "מדידה", פתאום החלו לחדור מים ….
• הוצאתי דו"ח שהבעיה טכנית ולא בעיה של הפעלת צוות.
• אבל גדעון לא קבל את הגישה. הוא הבהיר שהוא רוצה "ראשים!!!!
• יורדים לז'יס , מפל"ג טכני, משה ברונר. ספרנו על הדו"ח ועל דרישת המפקד. בקשתי לבדוק את היבטי התחזוקה המונעת …. והנחיתי : רכזו כרטיסיות אחזקה… תשתו קפה ובנתיים יכינו לכם את הכל. אחרי חצי שעה…לא קורה כלום …. משה בקש לעזוב אותנו… הרגשתי שמשהו לא בסדר… מסתבר ששני נגדים ניסו לפברק כרטיסיות אחזקה מתוכננת, תוך מילויים בדיעבד… וזאת עפ"י הנחיית משה.
• הלכתי לדוידי וספרתי לו … אמר לי בנחרצות: עשה מה שצריך !!! עם כל הפברוק…
• הלכתי לרמצ"ד, לחנוך בן אליהו ועדכנתי אותו. – היה בשוק! גם הוא לא מצמץ "לחתוך את כל הראשים"  תוציא דו"ח .
• אכן הוצאתי דו"ח וברונר שילם…. עד היום הוא כועס עלי.

בהמשך לראיון פפר שלח אלי מייל עם תוספות שהינן חלק בלתי נפרד מסיכום מפגשנו :

כוכבי שלום רב בהמשך לשיחתנו בשבוע שעבר, ברצוני להוסיף לך 2 משימות חשובות אשר בוצעו ע"י הפלגה בתקופת שירותי בה. קורס מפקדי דבורים לסגמי"ם בני שנה בסטילים. הקורס בוצע עם מפקדים במילואים לא זוכר בדיוק התקופה וכמה קורסים. כמדומני חודש – או 5 שבועות זוכר לפחות 3 מחזורים. בנוסף -פיתחנו ביחד עם מהנדסי ציוד 4 – ענף הנדסה , התושבת המיוצבת בצורת קרדן של זרקור הקסנון, במרכז התורן , מעל לראשי הצוות בגשר, משולב עם משורר. התקנה זו איפשרה העסקת מטרה בלילה עם 3 קני ירי לפחות, בשתי הדפנות. קודם לכן היה המתקן של הקסנון מורכב על חצובת 0.5 בגשר, והספינה הוגבלה להעסקת מטרה בלילה בדופן אחת בלבד עם 2 קני ירי. עבדנו מספר חודשים על ניסויי ים של אבי טיפוס שונים, עד להקפאת התצורה הסופית , אשר בהמשך יוצרה ע"י מספנת ח"י , והותקנה בכל ספינות הדבור בח"י. כמדומני שזה מותקן כך עד היום. בברכה, פפר
 

תחילה , "כרטיס הביקור" של טורבו –  "אבני דרך" השרותו הצבאי.

• התגייס לצה"ל ב- 1964, כבוגר ביה"ס לקציני ים בעכו והתנדב לקורס חובלים.
• בוגר חובלים מחזור יג' מכונה, כמצטיין קורס.
• חצי שנה ראשונה כקצין מכונה צוללת ובהמשך כמפקד נמ"כ בכנרת.
• קצין סיפון צוללת אח"י "לויתן" (1967)
• ב- 1968 קורס קצינים מתקדם, מגמת גנ"ק. (יתכן שהוא הראשון ב"מכונאים המוסבים"…)
• עם סיום הקורס 1969, התמנה כקצין גנ"ק באח"י "סער" ובהמשך כקצין גנ"ק אח"י "מבטח".
• בשנת 1971 פקד על אח"י "סער" למשך כשנתיים.
• ב- 1973 סגן מפקד המת"ט ובמקביל מפקד קורס מתקדם בבה"ד.
• בשנת 1974 קצין אג"מ בז'יס.
• ב- 1975 מפקד אח"י קשת בז'יס.
• ב- 1976 מפל"ג 915
• ב- 1977 מפל"ג 31 למשך כשנה וחצי.
• 1979 – 1981 מפקד ביה"ס לקצינים בבה"ד חה"י.
• ב- 1981 – פו"ם ארוך.
• ב- 1982 – תפקיד בחו"ל.
• 1984 – נציג חה"י בתרגיל צה"לי ובהמשך רמ"ח מבצעים חה"י.
• 1985 – לימודים במכללה לביטחון לאומי, ובתאריך (1986) סגן מפקד בסיס חיפה (בתקופת פיקודו של עמי אילון)
• 1987 – עוזר ר' מספן ים (של מיכה רם) וסגן ראש מינהלת תרגיל צה"לי ופרישה.

טורבו מתחיל להציג את דבריו , בתפיסת ההפעלה של הדבורים בתחילת דרכם.

בראייה החיילית, לחיל הים היתה תמיד בעיה עם ראיה כוללת ומתן תשומת לב בהיבט המבצעי לכלים קטנים. העדיפות נתנה מעת לעת לפרויקטים הגדולים. המפנה הראשון היה עם הצוללות. הוא החזיק דור צוללות ישן והתחיל לבנות את צוללות גל.

את העדיפות לסטיל"ים – התחיל האלוף שלמה הראל.  אחריו האלוף בוצר (צ'יטה)  עם יכולתו המעשית טען שאלו כ"ש בשביל להילחם. אח"כ האלוף ביני תלם שהיה מש"ט סטיל"ים ….. סטיל"ים…. העדיפות נתנה רק לסטיל"ים … והיו גם תוצאות – ניצחון גדול ביום הכיפורים.

לכולם היה ברור ש ש/3 הינה הכוח המרכזי.

בחיל הים היה אוסף של כלי שייט קטנים (סטר"ים, סמר"ים וכו')

היה ברור שצריך משהו – כלי שייט קטנים… שיעשו את עבודת הבט"ש התובענית…..חפשו וחפשו …עד שהגיעו לדבורים.

תפיסת העולם בקניית הדבורים היתה הפעלתם לפעילות בט"ש כנגד איומי הפח"ע  במקום הפעלת הסטיל"ים –  כלי שייט שעלות הפעלתם גבוהה מאוד.

היה ברור שהפעלת סטי"ל בבט"ש היא מעמסה גדולה גם בהיבט הכלכלי ע"מ להתמודד עם סירות הפח"ע הקטנות. (שלא יובן שאני חושב שסטיל לא יכול להעסיק ביעילות כ"ש פח"ע. ההיפך הוא)..

חיל הים החליט על רכש דור כלים חדש במקום הסט"רים – שהיו גם כלי שייט לחימה קו ראשון וגם כלי בט"ש.

בדבורים היה דבר נוסף …. אנשים טובים לאורך הדרך.  גם יומי וגם אמנון סלעי … סלעי הבין את החיבור בין הפלטפורמה לבין החיילים שאמורים להפעיל אותה. תנאי הפעלה סבירים ברמת הנדסת אנוש… לצד ביצועים טובים בהיבט המבצעי.

הדבור הראשון היה 50 רגל – בהמשך בנו את ה 19 מ' .

האלוף ברקאי (יומי) כמב"ס אשדוד, הבין בכלי שייט קטנים.

הבין שזהו כלי בט"ש שייעודו לגלות ולהרוג כלי שייט פח"ע.

הצוללן שב"יומי" – היה בו חזון מבצעי ודרישה לרמה מקצועית גבוהה.

בהמשך מי שהתעסק עם הדבורים – היה ברמה נמוכה יחסית. התייחסו לדבורים באופן לא מקצועי. … בהתחלה חשבו שמפקדי הדבורים לא צריכים להיות חובלים…..

"יומי"  מינה 3 מפקדי כלי שייט קטנים (צרעות / ברטרמים) שאינם בוגרי חובלים… (בדש, דאמרי …)

התרבות הארגונית בתחילת הדרך היתה רעה.  צוותי הדבורים עשו מה שרצו. זאת, בין היתר לאור איכותם של  הקצינים.

אפיזודה ראשונה שלי בהתייחס לדבורים:

כסגן מפקד המת"ט זהיתי שבזירת ים סוף מתייחסים לדבורים כאל נגמ"ש מפליג.

לעומת זאת, איכות הקצונה בדבורי זי"ס, היתה קצת יותר גבוהה מאשר בפלגות הדבורים האחרות.

קרוזו כמפקד המת"ט, ואני כסגנו חשבנו שצריך גם קצין דבורים במת"ט. ואז הביאו את רוני ביליק. אז התחלנו לפתח מה אנחנו רוצים מהדבורים בהיבט של תו"ל דבורים.

תרגלנו בסימולציות את התו"ל. תרגלנו תרגולי תקיפות כלי שייט (תכ"ש).

זאב אלמוג כמז"ר, היה מגיע למת"ט וזאת אף על פי שהרגיש מאוים…. (גם בגלל נוכחותו של קרוזו….)

וגם נוכח חוסר ניסיונו הפיקודי על כלי שייט …..

אגב – אנשים לא אהבו להגיע למת"ט…. להיות מתורגלים ולחטוף בקורות…..

אבל 915 היו די חריגים בנושא הזה!!

בדיעבד זה עזר מאוד לדבורנים בקרב ה"דה קסטרו".

לזאב אלמוג היו חושים טובים.  הזירה טרם תקופתו  (בתקופת כריש), לא הייתה במיטבה.  הוא הבין שצריך לשפר את הרמה המקצועית גם באמצעות המת"ט.

אפיזודה שניה שלי בהקשר לדבורים: (ירידה לזירה תוך כדי מלחמה).

תוך כדי המלחמה, "יומי" אמר לי "..לך דבר עם מח"י…. "ביני" רוצה לדבר איתך."

ביני היה בחדר עם אל"ם צמח (רמ"ח אלקטרוניקה) ביני :  אנחנו הולכים לבצע נחיתה בזי"ס (מבצעי "אור ירוק" )

אני מחפש מישהו בעל ניסיון והבנה בנט"ל.  רד לזירה ותשמש כמפקד כוח נגד טילים בזירה.          תסייע לנט"קים להתמודד עם איומי הטילים הקיימים בזירה.

כך אני מגיע לראשונה לזירה…. עם רקורד של "סטילן" תוך כדי מלחמה.

אני יוצא מה"וויקונט" (אחד מסוגי המטוסים שהטיסו את החיילים לזירה)  לחום האדיר של הזירה… אהבתי את הקטע…. גם את הנוף…. כך הגעתי לזירה.

עם הגעתי לתפקיד … החרמתי את רכב האמבולנס של "אור ירוק" … שהפך לרכב העבודה שלי …..

שם פגשתי גם את אפיק שעסק בהתקנת תול"ר 84 מ"מ כנשק מסיים לדבורים … לקח מקרב מרסה תלמת … לא התייחסתי אז ברצינות לתול"ר (חשבתי שזהו אימות נוסף לתפיסה שהדבור הוא "נגמ"ש מפליג").

לזירה ירד גם מפקד חיל הים לשעבר , האלוף אברהם בוצר ("ציטה")…. בכדי לפקד על מבצע הנחיתה.

עליתי  לא-טור כדי לצאת עם דבורים…. כשהם מותקנים באמנונים + אבשלומים ….  הייתי אמור לתת הנחיות לירות אבשלומים ואח"כ אמנונים… חיל הים צרך הרבה אבשלומים ואמנונים בקרבות הסטי"לים בצפון …. אבל היה חשוב לשמור על הנט"קים בז"יס.

בהמשך המלחמה השתתפתי במבצעי "לינול", מבצעים לאבטחת שיירות האספקה יצאתי עם אח"י "קשת" ואח"י "רשף" (כקצין גשר) הייתי גם קצין גשר אצל אריה שפלר באח"י "געש".

כוכבי: איך הגעת להיות מפל"ג 915 ?

לא רציתי להיות מפל"ג 915. אבל הבנתי את שיקולי המז"ר למנות מפל"ג מסודר.

באופן קבוע, היתה התייחסות לא רצינית לדבורים. ראה אורך הקדנציות של המפל"גים …. עבורי זה היה עונש אמיתי!

לקחת מפקד סט"יל בזירה, אחרי שנה וחצי של פיקוד על אח"י "קשת" עם רקורד וביצועים טובים. לא הבנתי למה עושים לי את זה , שאלתי למה ?

אני חשבתי שזהו תרגיל של דוידי המז"ר …. ואז הבנתי שמי שעמד אחרי זה היה מפקד החייל – יומי.

חיל הים הבין את הפוטנציאל הטמון בדבורים והחליט להפעיל דבורים ע"י מפקדים מנוסים. התפתחה תרבות שהמפל"גים לא הבינו "מדוע מאכילים אותנו את החרא הזה וממנים אותנו למפל"ג 915 …  (ציטוט התייחסות של מייק אלדר לטורבו במהלך החפיפה הקצרה…)

יומי כרמ"ים וכמח"י אמר לי : "…אם לא תעשה לי בעיות ובושות… אני אעשה ממך מש"ט דבורים…"   Flag  office petrol boat    ואם תהיה בסדר תהיה סא"ל.  ואכן אחרי שנה קבלתי סגן אלוף.                     אגב, טורבו היה הסא"ל הראשון כמפל"ג 915.

כך אני מגיע להיות מפל"ג  915.

מהר מאוד הבנתי שאיכות כוח אדם – קיימת גם קיימת.

היה טקס החלפת פיקוד.

אחרי הטקס יצאנו לים.  אהוד שמאי (יוטי) היה קמב"צ לאימון סיירת /פלגה.

חזרנו מהים, וראיתי שיש מפות אבל לא עושים ניווט….

אחת הבעיות – חלוקת עבודה בין סגן / מפקד / צ'יפ.

שאלתי את עצמי מה עושים?  – איך מחדירים דפוסי עבודת צוות וחלוקת אחריות ומובילים למצב רצוי? היו לי פערי הפעלה בתחומים שונים … בין היתר נוכח התרבות הארגונית השונה ממנה הגעתי….

כדרכי (מהיותי סטיל"ן וצוללן) דגלתי במקצועיות….

היו עליות רבות של דבורים על הריפים – איך מונעים עליות על ריפים?

הבנתי שאני צריך להפליג יותר – כך אני לומד את המפקדים והצוותים…. ולהם מתאפשר להכיר אותי …והם אכן נחשפים אלי …..

משבר הנפט (קיץ 1976) זימן הזדמנויות להפעיל דבורים במספרים גדולים.

באיזה טווח פותחים באש 500…?? תא"ל אלמוג (קורל)  הפנה אותי לספרות המקצועית הבריטית,  ואצל הבריטים כתובים טווחים יעילים, (זמן מעוף קליע 5 שניות…  150  יארד)

בתחום הניווט … הנחלתי את שיטת הניווט העיוור. (כוכבי: "…שיגעת אותנו עם ה"פרלל אינדקס" אפילו ע"ג מכ"ם יחסי ביתושים, בסדרה להפעלת יתושים בראס כניסה ובמיצרי המילאן…)

נעשו דברים חשובים טרם הגעתי. אבל כשנכנסנו קצת לצד המקצועי.. הבנתי שדברים מוסדרים, נקלטים… וה"שטח" שיתף פעולה והשתפר.

אני חושב שמה שהצלחנו להטמיע ב 915 – זה גם מקצוענות.(סגן במילאן יושב על המכ"מ ומפקד מתפנה ללחימה… מוכ"מות מעניקות הכוונה…)

זה יוצר נורמה – אמת מידה של מקצוענות, בדבורים זה נראה מופרך אז…

נושא המיקוש הכניס אותנו לתחום התמקצעות נוסף – איך שומרים מבנה במיקוש? איך נעים בכוח ? איך שומרים על קו?

נושא חשוב נוסף היה תקיפת חוף – כשהקרב במרסה תלמת משמש כמודל. העמקנו את השימוש  בירי רקטות  130  מ"מ (מערכת "הסקה מרכזית") בהפגזת חוף. בכל אימון סיירת הותקנה לפחות ספינה אחת.  שיפרנו את טכניקת הירי והשימוש במקל"רים 40 מ"מ. (כעסתי כשהוציאו את השימוש במקל"ר לאחר שעזבתי…)

במשבר המפרץ – יצרנו איום על הצד השני בכוח הדבורים.

ברמת ההפעלה הספינתית – סגנים היו ברמה של מפקדים.

כמש"ט דבורים –

• אשרתי וכתבתי את התו"ל – היה חו"ל דבורים
• הסמכת מפקדים – הסמכתי את המפקדים בכל הפלגות.
• תכנון והצגת תוכניות מבצעיות של דבורים בזירות השונות.
• קורסי מפקדי דבורים – הדרכות ותרגולים.
• בבט"ש התייחסנו לדבור כיחידת לחימה.
• סבלנו מנחיתות גדולה בגלל מהירות נמוכה (17 קשר)
• בצפון – מהירות 17 קשר יצרה בעיה מבצעית קשה.
• כשקבלנו את ה- 812 – הדבורה הראשונה … 2 מנועי "מייבך" MTU   …  30 קשר…! חלום            (הבן של רס"ר דבש (קלמונט)  היה הצ'יפ)

לסיכום תפקידי כמפל"ג:

עבורי השרות כמפל"ג 915 :

• זו היתה עבורי חויה מקצועית.

• חויה אישית – תקופה שלא שוכחים, תקופה שעבורי היתה סיפוק והצלחה….

הייתי בחיל הים עוד מספיק זמן אחרי 915, ובצעתי תפקידים נוספים. הייתי היוזם  של המיק המוטס… וצברתי נסיון מעשי נוסף בתחומי הנט"ל…

תקופת שרותי בדבורים, עבורי היה תקופה מספקת וטובה. אני יודע שנתפסתי כמפל"ג טוב הן ברמת פקודיי והן ברמת מפקדיי. תעיד על כך התייחסותו של יומי במהלך שרותי כמפל"ג סטי"לים ולקראת יציאתי המתוכננת לחו"ל, תוך שאני מוטרד שלא צברתי מספיק זמן כמפל"ג  … הוא אמר לי :      טורבו, אל תדאג …. אתה כבר היית מספיק זמן מפל"ג ים מבחינתי… כשהוא מתכוון להיותי מפל"ג 915.

הערת כוכבי : טורבו, שירתתי תחת 5 מפלג"ים … אתה היית המשמעותי מבינהם. וזאת נוכח התייחסותך הרצינית לתפקידך ובעיקר לחשיבות התפיסה המבצעית. גרמת לנו ל"גאוות יחידה" מבצעית שלא היתה כמותה לעניות דעתי בשום שלב בתולדות הפלגה… אולי, מייד אחרי מלחמת יום הכיפורים.

עבורי ההנחיה המקצועית היתה חשובה. הצטערתי שלא היתה המשכיות… כיום אני רגוע יותר …    כי יש פי"ם דבורים… וההכשרה ממוסדת.

היום כבר ברור שהדבורים תפסו ותופסים  מקום חשוב בהיסטוריה של חיל הים.                                           היום בעידן של סער 5 ….. ספינות הבט"ש ,דבורות  ושלד"גים מבצעים משימות של סטי"לי סער 2 / סער 3.

כוכבי, אנחנו יכולים להמשיך ולדבר עוד הרבה שעות …. נעצור כאן.

בתחילת המפגש בקשתי ממייק לספר על "אבני דרך" בשרותו הצבאי:

• מייק בוגר קציני ים עכו (1960)
• מייק בוגר חובלים מחזור (1964)
• סג"ם מייק הוצב בפלגת נט"קים 922.
• כסגן מפקד נט"ק ליוה את בנייתן של נט"קי 60 מטר.
• ב- 1967 שמש כמפקד נמ"כ בכנרת
• מפקד בסיס חה"י בשארם
• בוגר קורס קציני נשק וקצין נשק באח"י עכו
• חזרה לנט"קים – מפקד נט"ק 36 מ' במלחמת התשה (קליטת ה"אבו נפחות" שהגיעו מדרום אמריקה).
• מפקד ספינת האבו נפחה
• מפקד אח"י בת שבע בשארם
• מפל"ג נמל בשארם + מפקד אח"י בת ים – במלחמת יום הכיפורים
• מפל"ג 924 , פלגת הנט"קים באשדוד.
• מודח מתפקידו ערב הורדת הנט"קים לזי"ס ומוצב במפקדת חה"י כרמ"ד כוננות ("ים/3")
• מפקד ראס סודר ביולי 1975, ועד 15 לנובמבר 75 – מועד פינוי ראס סודר.
• מפקד ספינת האם – אח"י "בת ים"
• מפל"ג 915 מינואר 1976 (אגב הוסמכתי בפלגה 914 כמפקד דבור ע"י צ'רה)
• חניך בפו"מ – סיים בסוף 77
• מפל"ג שליטה ב"ח בדרגת סא"ל (בתקופה סוערת בתולדות חה"י עם נסיונות פיגוע רבים כולל כביש החוף).
• מפל"ג 921 נט"קים באשדוד לרבות במלחמת מלחמת של"ג (כולל ארועי ג'וניה…)
• לקחים "ערכיים" + לקחים טרניים – אי קבלתם הובילה לסגירת הנט"קים
• התפקיד האחרון מש"ט 11 / מש"ט נח"ת

מלחמת יום הכיפורים

כמפקד ה"בת ים" היו לי 2 סגנים: דודו בן בעש"ט כסגן מפקד האוניה והרצל יונה כסגן בחוף.

לשאלה מה עושים עם "הבת ים"? היו לא מעט רעיונות יצירתיים: אוניית אם ל"דבורים" בבאב אל מנדב… כנגד פירטים.

מכאן ה"בת ים" במלחמת יום הכיפורים שמשה כאוניית אם לדבורים בראס סודר.

לאחר קרב מרסה תלמת, גררתי את 2 הדבורים (867, 864) לאילת לצורך תיקונם.

חויה שחקוקה הייטב בזכרוני – אני מוזעק ל"בת ים" , ומכין את האוניה למלחמה.

לקראת התדרוך מייק מבקש אישור לבצע ניסוי קנים, ולקבל אישור ללכת על השביל לבת ים.

לא הודיעו לי על התדרוך אצל מז"ר. זאב אלמוג מעדכן אותי ב- 1350 לערך. אני מבקש לבצע ניסוי קנים וללכת על השביל ע"מ לקצר הדרך.

מפקד הזירה – אל"ם זאב אלמוג – לא מאשר את בקשתי.

בשבת, בדקה לשעה שתיים, יוצא מייק לכוון הדלת… ורואה מיגים תוקפים את ה"צפרה" "מיגים", הספקתי ללחוץ על לחצן האזעקה ורצתי ל"בת ים".

אמנון בן ציון היה מפל"ג לוגיסטיקה, חיים שקד היה הסמז"ר, ואברהם בן שושן היה  ק. האג"ם.

בלילה השלישי יוצא בן שושן למרדף אחרי סירות גומי מצריות שהתכוונו לתקוף את שארם…

בתום המלחמה הגעתי עם ה"בת ים" לראס סודר, שם נערך טקס החלפת פיקוד, ועליתי להיות מפל"ג 924 , מפל"ג פלגת נט"קי 60 מ' באשדוד. ("המפל"ג המודח")

כמפקד אח"י "בת ים" התמנה דוד עצמון.

בטקס החלפת הפיקוד שלי כמפל"ג 915 דאגתי שכל הפלגה תצא לים….

בתקופתי כמפל"ג:

1. לא עלו דבורים על ריפים ! זה לא מובן מאליו …
2. הכנסת משמעת צבאית …סדר, ארגון, … (הערת כוכבי: זוכר הייטב את המלחמות על הורדת השיניים מהדבור שלי ד- 865…)
3. מסדרי מפקד בספינות … מציאות של כל מיני מכלולים בבליג'ים ..
4. דגש לאימונים ספינתיים, אימוני זוג / סיירת.

ביום 20 למאי 2010 נפגשתי עם דובי דוד גסר במשרדו בחיפה ותיעדתי זכרונותיו מתקופת שרותו כמפל"ג  915  בשנת 1975.

"אבני דרך" בשרותו של סא"ל (מיל.) דובי דוד  גסר:

• דובי, בוגר קורס חובלים מחזור י"ט (אוגוסט 71).
• עם סיום קורס חובלים הוצב בשייטת 3 – אח"י סער .
• שרות כמפקד סיירת צרעות וגלצמי"ם באילת עד 07/1972.
• חניך מצטיין בקורס פי"מ והצבה בשיטת 3 .
• מלחמת יום הכיפורים-שרות בסטילי"ם – אח"י חץ בפיקודו של משה אורון. זכה לקבלת דרגת סרן בקיצור פז"ם של שנה ושמונה חודשים.
• הצבה כסגן מפקד אח"י קשת (זי"ס) בפקודו של אפיק ז"ל.
• 1975 – התמנה למפל"ג 915 ושימש בתפקיד זה עד סוף אותה השנה עת העביר את הפיקוד לסא"ל מייק אלדר.
• סגן מפקד המת"ט,
• שנת חל"ת ושחרור מצה"ל בגיל 26.
• במילואים, שמש כמפקד חוף בכוח הנחיתה ובתקן זה  קבל דרגת סא"ל.

דגשים בפעילויות המיוחדות של הפלגה בתקופתו.

1. הפלגה מנתה 4 סיירות (ראס סודר , א טור, שרם, אילת ) אשר בכל אחת 3-4 ספינות.
2. שעות ים רבות – כ 220 שעות ים לחודש לכל ספינה.
3. לכל סיירת היו כ 2 מבצעיות יזומות בחודש בנוסף לכל הפעילויות מבצעיות בשיתוף גורמים חיצוניים  שהונחתו ע"י המפקדה .
4. בתקופת שרותו כמפל"ג 915 , גדל מס' הדבורים בפלגה ל 15 ספינות  תוך קליטתם של דבורי "בת עמי" שיוצרו ברמת"א ב"ש.
5. בתקופה זו קלטה הפלגה, התמחתה והובילה בחיל הים את נושא המיקוש הימי באמצעות "מדידה" כולל ביצוע תרגילי מודל .
6. מערכת "הסקה מרכזית" הותקנה מעת לעת בדבורים כאמצעי אפקטיבי לתקיפת מעגנים-כולל ביצוע הפגזה באש חיה.
7. הוטמע השימוש בנשק המסייע מסוג "קרגו".

אישי

עקב הפריסה הרחבה של 4 הסיירות, הפעילות המבצעית ה רבה והמגוונת וקליטת

דבורים וכלי נשק חדשים, היה השרות כמפלג 915  התפקיד החשוב והקשה מכל

תפקידי בחיל הים , ואולם היה זה גם התפקיד המעניין , המאתגר והכי כייפי מכולם.

מאחל לכל חיילי וקציני הפלגה בריאות ואריכות ימים .

ביום 11 ליוני 2010 נפגשתי עם אל"ם (מיל.) דוד בכר , שהיה מפל"ג 915 השישי במספר בין השנים מאי 74 – מרס/אפריל 75, בדרגת סרן.

דוד בכר, בוגר חובלים מחזור יח' , שסיים את הקורס ביוני 1970 והוצב בזירת ים סוף .                     (דבורנים מבני מחזורו: בוגץ, אבי ונט, אורי לוי, אריה רודר, רוני נחמני, רוני ביליק….)

בהתייחס ל"אבני דרך" בשרותו הצבאי מספר דוד:

• הוצבתי בפלגת הנט"קים 921 בשארם , כ ס.מ נט"ק – 36 מ' בפיקודו של אודי הראל, ואחריו בפקודו של ישראל פטשניק.

כעבור מספר חודשים לאחר הגעתי לזירה , הגיעו 2 דבורים לשארם (סוף אוקטובר / נובמבר 1970)דומני שהיו אלו דבור 851 וה 852 . למיטב זכרוני 4 מפקדי הדבורים הראשונים היו:

יגאל בר יוסף (החלפתי אותו) – מפקד דבור 851.

רוני נחמני –

איתמר דמארי –

יהודה בוגץ –

• מתחילת 71 ועד אוקטובר 72, שימשתי כמפקד דבור בזירה ובהמשך הוסמכתי למוב"ז.

לשאלתי באילו נסיבות הגעת לשרת בפלגה 915 , מספר דוד את הסיפור המרתק שמעיד בין היתר על האוירה שהיתה בפלגה באותם ימים. איפשהו בתחילת 1971  היה ביקור של הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר (דדו) בזירת ים סוף.

ימים לפני הביקור , חזר יגאל בר יוסף , מפקד ה 851 מהים ומתוכנן היה לצאת לחופשה של שבוע עם צוותו. מאחר וחזרו מאוחר מהים והיה חשש שלא יספיקו ל"חסל" את הספינה ולהספיק להגיע לטיסה, הנחה בר יוסף את הצוות להתכונן ליציאה לשדה התעופה  והשאיר הוראות נקיון ואחזקה לשומר שנשאר. כך קרה שבין היתר גם לא תדלקו את הספינה. (לא תדלקו, ולא ניקו רצו לטיסה).

הרמטכ"ל שהגיע עם פמלייתו לזירה הוזמן להפליג עם דבור לסיור בזירה. המפקד שנדרש להפלגת האירוח היה איתמר דמארי . דמארי הכין את הספינה ובשלב הפעלת המערכות התגלתה תקלת שבר שלא אפשרה יציאת הדבור לים. דמארי העביר את צוותו לדבור של בר יוסף ויצא לים. כעבור כשעה כבה לפתע הגנרטור ואחריו המנועים. …. נתקעו בלי דלק, ספינה לא היתה מתודלקת באופן מלא …. נגמר הדלק במיכל … אויר במערכת … נתקעים בים…הים קצת לא שקט … כולם מקיעים… מנסים לקרוא לחילוץ … אבל ההגנ"ק ולוח שמות הקריאה לא מעודכן + אין מענה לקולות … שעה לא עונים…….לחץ בדבור … בזכות מוכ"מת עירנית שזיהתה את הקולות וגם זכרה את שמות הקריאה הקודמים שזה עתה הוחלפו … הקימה קשר ואפסה את כולם ואף דאגה שמפקד תורן יפעל להזנקת הדבור לחילוץ….. במקביל הצ'יפ של הספינה הצליח לבצע "פריימינג"להעביר דלק ממיכל אחורי והתגבר על המצוקה ……אבל יש אחלה פדיחה עם הרמטכ"ל.

מפקד הזירה באותה תקופה אל"ם עזרא קדם ז"ל (כריש) הכבודה חוזרת בתום במסע המעיק חזרה לשארם…  אחרי כשעה המז"ר "כריש"  קורא לי (שרתתי אז כס.מ. נט"ק) ושואל אותי "מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול…?" טרם הספיקותי לגמגם תשובה … הודיע לי המז"ר : הינך מתמנה להיות מפקד דבור 851 במקום בר יוסף (שנמצא בחופשה בבית ומפוטר מתפקידו מרחוק ושלא בידיעתו עדין…) – אמרתי למז"ר : "אבל אני לא מוסמך כמפקד דבור …"  ונעניתי " אתה נדאג להסמכתך…."

יומי כמב"ס אשדוד היה אז מנחה מקצועי דבורים בכל חה"י והסמיך את מפקדי הדבורים.

בתום כשבוע של אימונים אינטנסיבים בשארם, עליתי לאשדוד לעוד יומיים של אימונים והוגשתי למבחן מפקד. "יומי" שיגע אותי במבחן… צרח עלי לבצע כל מיני תרגולות … דפק לי עם המע"ד בכפל"ד אין ספור פעמים … בסוף כשחשבתי שאני עומד להיכשל כשלון צורב במבחן …….אמר לי יומי: " זה שעשית מבחן טוב …שלא יעלה לך השתן לראש … בלשכתו פתח בקבוק וויסקי וברך אותי על הסמכתי.

כך החלתי דרכי כמפקד דבור בזירת ים סוף.

• באוקטובר 72 התמניתי כמפקד קורס חובלים מחזור כ"ג (במקביל ללביא)
• עם פרוץ המלחמה באוקטובר 73 – פרקו את הבה"ד והציבו את הקצינים ביחידות השונות. הוצבתי בפלגה 914 . הייתי כיממה. בשבת 6 לאוקטובר לערך ב 1400 יצאתי עם מפקד הדבור צבי שובל לים,  (כמפקד דבור נוסף למפקד בפועל) חזרנו מהים ב- 1800. ישראל לשם שהיה מפקד יחידת הדבורים בש/7 , שאל מי היה מפקד דבור בזירת ים סוף? הנפתי את היד. דני רבין שהיה אז מס"ר ב- 914, סייע לי לבחור אנשי צוות כולם על טהרת לוחמי ש/7… (ביניהם רב"ט דוד לוריא,  משעל 0.5, מזרחי….רסר בר"לים…)

2 דבורים שהגיעו זה עתה על ספון האוניה "הר סיני" יועדו לזי"ס והתבצעה התארגנות מהירה ע"מ להכינם ע"מ שירדו לזי"ס לתגבר את פלגה 915. שני הדבורים היו: דבור 866 ודבור 865. אני קבלתי את ה 866 ויהודה בוגץ קבל את  ה 865 .

הערת כוכבי אזרן – בשלב זה לא התאפקתי וספרתי לדוד בכר שאני מתרגש. כי זכיתי להיות סגן מפקד על דבור 866, פקדתי על דבור 865 ובשלב מסויים נדרשתי להכינו לעליה לטיפול ביד"ק (יחידת דבורים קדמית במספנת אילת) ומהיד"ק קבלתי את דבור 866 וזכיתי להיות מפקדו.

התארגנות לירידה לזי"ס.

כסגן מיניתי את ישראל פוגל שהיה הסגן שלי בשרות בזי"ס.  חיכינו על הרציף ליד האוניה. בערך ב 12 בלילה פרקו את האוניה וקשרו אותה לרציף  … צוות ממספנה התקינו תותחים, מכשירי קשר וכו'….תדלקנו… הפלגנו בלי תותחים 20 מ"מ רק עם 2 מקלעים.  בבוקר הפלגנו לאשדוד.  קבל אותי ס.מ. בסיס אשדוד רס"ן רפי אפל, תדרוך קצר ומינו אותי להיות מפקד השיירה.  מנוף הרים את הדבור על העגלה…. ועפתי לאילת.

טנדר פג'ו חדש מגוייס, משטרה צבאית (אחרונים) מ"י אזרחית (ראשונים), רכב בזק + חברת חשמל שיירה ו"אתה מפקד השיירה".

ב- 1700 של יום ראשון 7 לאוקטובר יצאנו מאשדוד והגענו בצהרי יום שני 8.10.1973. הגענו לאילת, הותקנו תותחי 20 מ"מ ומחסניות … שאלתי מה קורה עם ספרות מקצועית (הגנ"ק + קודי גריד ודיווח + מפות? נעניתי "רד מהר לשארם ושם יציידו אותך.

בדרכי לשארם, הייתה תקיפה של שארם מהאויר עם טילי ARM .ראיתי קרבות אויר של מיגים עם סופרמסטרים…. כביתי מכ"מ…. והגענו לשארם.

במהלך המלחמה שולבתי בפעילויות שונות …. לרבות מפגש עם סירות סירות הקומנדו המצרי.

לשאלתי מי היה מפל"ג במלחמה ?" נעניתי: עמי איילון, הגיע לזירה כמפל"ג על לדבורים , פטשניק עם שלישיה / רבעיה עלו על ראס מוחמד תוך כדי תמרוני התחמקות מטילים ….ואז פטשניק הודח.. ואז עמי התמנה פורמלית כמפל"ג 915 והיה אתנו עד סוף המלחמה.

לקראת סוף המלחמה ב  18/19 לאוקטובר (לא זוכר יום מדוייק) קבלנו הוראה לעלות דחוף צפונה עם כמה שיותר כלים. עמי בא אלי ואמר לי כמה שיותר כלים… ברגע שיש זוג לצאת . עמי עלה עלי כמפקד דבור 866 ספינת הדגל ויצאנו לים צפונה… באזור אבו זניימה קבלנו הוראה ישירה ממחה"י להכנס לראס סאדאת, ולהניף דגל ישראל במסוף בדלק.  היינו זוג דבורים רוני נחמני (מס' 2).

אני מסתכל במשקפת, זוג טנקים ניראים כמו 55 T . אני אומר לעמי ואז הוא שאל אולי אלו "טירנים" בשרות צה"ל? מס' 2 מקבל הוראה להוריד ס"ג, המפקד עם צוות 3 לוחמים, לרדת ולהניף דגל.

אני זוכר שראיתי שהטנקים מצודדים ומתחילים לירות…דווחנו, אמרו לנו עיזבו ורוצו לעדבייה.

זוג דבורים נוסף היה לפנינו כ- 15 מייל, (בוגץ + ז'בו) בדרך יצאו 2 סט"רים מצריים מדגם כ- 123 מעדבייה. במקביל טנקים ישראליים נכנסו לעדבייה. סט"ר  כ- 123 – על על שרטון. סט"ר כ- 123 השני שהתרחק חטף פגז מטנק ישראלי.  בוגץ נשלח לבדוק את הסט"ר כ- 123….ואז נכנסנו לעדבייה. תוך כדי  קרב יריות… התקשרנו לרציפים. מייד הגיע טנק של מפקד הכוח…ואז עמי קבל הוראה ממח'"י להיכנס לבונקרים, ולתפוס כמה שיותר חומר מודיעיני… היו המון הרוגים… בבונקרים ….

עמי מינה אותי על הספינות, בהגנה היקפית עם מקלעים… והנחה אותי "תחליט מה שצריך" … לקחו מכשירי קשר… עמי לקח נשק מהמצרים (קלאץ') . עמי + בוגץ + חמישה לוחמים משלושת הספינות ירדו לחוף והחלו לחפש … תוך זמן קצר נעלמו לנו…

אחרי כשעה העסק נרגע…יצאו מהבונקרים הרבה מצרים… עמי שנעלם עם הלוחמים… חזר אחרי כשעה וחצי עם מפקד הבסיס המרי של עדבייה, מפקד בסיס ההדרכה באלכסנדריה, מפקד כוחות הקומנדו ועוד קצין בכיר …

היה טקס צבאי מכובד. הקצין המצרי הבכיר הוריד את האקדח ונישבו באופן מכובד.הכנסנו אותם לדבור, שתו, אכלו, וכבדנו אותם.

המז"ר זאב אלמוג כולו בהתלהבות, דרש באופן תוקפני  לחקור באופן אישי את ה"בכירים" הגיעו עם "ארגזים" של חומר מודיעיני…זכור לי שהיה שם ספר עם כל התמונות של ספינות חיל הים, תמונות של הספינות בשארם… רציפי הנטק"ים, ה"בת שבע.".. כנראה שטינקרים שצלמו והעבירו למצרים…כמו כן תמונות אישיות של מפקדים בכירים של חיל הים… בעיקר משארם, כולל יומי. כמו כן היו תמונות ומפות עם מסלולי הסיור של הדבורים…

בהמשך הגיע נט"ק "אופיר" (אם אני זוכר) ולקחו מאות שבויים שהובלו לנקודות איסוף בחוף הישראלי.

הקצינים הבכירים לאחר שתוחקרו ע"י המז"ר נלקחו ע"י כוחות צה"ל בתום התחקיר של הבכירים.

למחרת היום, יצאנו לסיור בעדבייה, גילינו מטרה , סירת הצלה של המצרים שנטשו את הכ- 123 שנכנעה ע"י פגז הטנק… הובלנו אותם לעדבייה ושם נלקחו ע"י כוחות צה"ל. לשאלתי מה עוד זכור לך מחויות המלחמה נעניתי:

• השתתפתי בקרב ראס עריב
• השתתף ככוח מסייע לש/13 – במבצע..
• מרדפים אחרי סירות קומנדו מצרי

• אחרי המלחמה לא חזרתי לבה"ד חיל הים ומוניתי כמפקד סיירת בשארם ואח"כ בראס סודר. בתקופת ז'בו כמפל"ג 915. (זאב אלמוג התעקש על רוטציה של מפקדים על מנת שיכירו את הזירה) בהמשך באפריל 74 מוניתי כמחליפו של ז'בו שחזר לטכניון. ושמשתי כמפל"ג עד אפריל 1975.

חויה אישית שחרוטה הייטב בזכרוני :

לפני המלחמה מפקד ראס סודר היה יוסיפון.

אברהם בכר (אחי הגדול ממני) מונה כמפקד ראס סודר בגזרה הצפונית מייד אחרי המלחמה. כך שאחי ואני היינו באותה יחידה, וזאת לאחר שהייתי מס'ר בשארם.

כלקח מהאירוע של קרב ה"דה קסטרו" (מוב"ז צביקה שחק – אוגוסט 73) ה"תרשיש" נחתה לאחר שהגיעה בכוחות עצמה לראס סודר על מנת שתשמש כספינת אם לדבורים וכמעגן שלהם בפריסה הקבועה של הסיירת בראס סודר. אז היו לי 4 ספינות קשורות ל"תרשיש" והיתה אתראה על סופה דרומית…

פתאום בשיא הגאות החלה סערה… עליתי על הספינה הצפונית… מפקדה עלה על הספינה בחופש. השלישית לא הצליחה לצאת… הולבשה על ה"פיתה" של ה"תרשיש" ונפער חור ענק… מעל קו המים.

יצאנו 4 ספינות… עד יעבור הזעם…

הנזק היה אדיר …המגלול של הס"ג עף למים …החצובה של מקלע 0.5 נשברה והמקלע עף למים…לקראת הבוקר הבנו שהספור הזה לא יגמר וצפוי עוד להימשך… הודעתי לאחי (מפקד הבסיס) שאנו יורדים דרומה נכנסים לאבו זניימה… אבל לא הצלחנו להיכנס… דלק הולך ואוזל… הערכת מצב… אולי לבצע החפה בראס מעלב ? ואז התחיל הים לרדת…המקום היחיד שניתן היה להיכנס אליו זה למעגן נזאזאת שבאבו רודס. בקשתי שר/ח המעגן יכוון אותי למעגן.

אחי אברהם בכר תיפקד לתפארת…. ארגן שיירת דלק, מים, אספקה… בשביל לעזור לאח הצעיר שלו…

הפיילוט כיוון אותנו מהרציף – ונכנסנו למעגן נזאזאת

היינו שם לילה ובבוקר אפשר היה כבר להיכנס חזרה לראס סודר.

קבלתי ברכות ממח"י על המבצע , והוא אף הזמין אותי ללשכת מח"י.

באפריל 74, התמניתי כמפל"ג 915 והחלפתי את ז'בו.

גולת הכותרת של פעילות הדבורים, היתה מיפוי החוף המצרי, ומבצעי מודיעין חשאיים.

הפלגה בתקופתי כללה:

סיירת ראס סודר – בפקודו של צביקה שחק (החליף אותי)

סיירת א- טור – בפקודו של ישראל פוגל

סיירת שארם – בפקודם של נמרוד ארז/ שובל צבי.

אחת המשימות הזכורות לי היטב בתקופת היותי מפל"ג 915 היתה פינוי מעברי היובל והמילאן מהמוקשים שזרעו המצרים.

ה"סיריוס" עלתה על המוקש וטבעה…

המוקשים היו מוקשים שקועים בעלי מנגנון הפעלה ע"י שינוי שדה מגנטי או הקשה…

אחרי המלחמה החליטו המצרים לפנות מוקשים.

לא היה מיפוי / מיקום מדוייק של פיזור המוקשים.

המצרים הזמינו שייטת רוסית, שספינת הדגל הייתה סיירת "קאשין", כ- 8 ספינות.

2-3 משחתות, 3 מקשות מדגם ת- 43, (מקשת ת- 43 = כ- 900 טון 60-70 מ', תותח דו קני 37 מ"מ ומקלעי גוריאנוב 14.7)

על רקע ארועי הפינוי הוזנקתי לים . נתבקשתי להודיע לכוח הסובייטי שיצאו מהשטח.

יצאתי עם זוג דבורים + שלישי שהיה במילאן.

השיטה לפינוי מוקשים היתה: סריקת מגרפה של המקשת ת-43 באמצעות כבלים מושקעים בצורת V, שגרמו לכך שיקרעו את הכבל המצוף , המוקש ניתק וצף, מגיע מסוק שירה מהאויר ופוצץ את המוקש.

לקראת בוקר, התקרבה מקשת ת- 43 והתחילה לעבוד. למרות הכרזות שלי לצאת מהשטח הם לא זזו.

ה"פוליטרוק" במדים כחולים דבר איתי והודיע חי שהם מבקשים לא להפריע להם לפנות את המוקשים.

החזירו אותי לזירה להתייעצות.

יומי – רמ"ח מבצעים – מנחה אותי להניף שלט גדול עם ההודעה באנגלית לפנות את השטח.

הנחו אותי להודיע להם 3 פעמים… לעמוד מול החרטום עד שמתקרבים לטווח מסוכן.

בלילה לוקחים חבל "6 עם 2 מצופים = "ערכת עצירה, כדי לסבך את החבל במדחפים.

הוקם חפ"ק בראס כניסה, אליו הגיעו גם גולדה מאיר (ראש הממשלה) ומוטה גור הרמטכ"ל.

הייתי 3 ימים… זוגות מתחלפים…

זכור לי שהקמ"ן ספר לי שהתפרסמה תמונה שלי – עם דרגות סרן, ב"פרבדה".

במהלך הלימודים שרתתי בשארם פעמיים הייתי מפקד קורס מפקדי דבורים בשארם בתקופתו של טורבו.

דוד בכר המשיך בשרות ארוך בחיל הים. עם סיום לימודי ההנדסה בטכניון הוצב במספן הציוד של חיל הים ועשה שורת תפקידים , לרבות ניהול פרויקטים במינהלת הפרוייקט  לבניית הסטילים מדגם "סער 5" והצוללות מדגם "דולפין" (מפל"ד) וכן בתפקיד מפקד בסיס הציוד בבצ"ת.

כיום עוסק דוד בכר כיועץ לתעשיות הביטחוניות במסגרת חברה פרטית שהוא בעליה.

לשאלתי מה היו "אבני הדרך" בשרותו הצבאי טרם הגעתו לפלגה 915 נעניתי:

זבו בוגר חובלים מכונה מחזור יב', (1965) ובוגר בי"ס קצינים בעכו מחזור ח' שרת ביחידות חיל הבאות:

• סג"ם בש/7 בצוללת אחי "רהב" (צוללת מדגם ׂ ( S בפיקודו של יעקב רענ ן ז"ל..
• בוגר קורס צוללן.
• מפקד נמ"ח בכנרת.
• סגן קצין מכונה בצוללת אח"י "רהב" – בפיקוד יעקב רענן ז"ל.
• ק. אחזקה ש/7 – מיועד לצוות הצוללת של אח"י "דקר".
• באח"י "רהב" (ללא היתר צלילה), "ציידת צוללות בפיקודו של "יומי" במלחמת ששת הימים בצע זבו 2 תפקידים:P ס. קצין מכונה באח"י "תנין" – בפיקודו של (איואן) דרור אברהם כולל המבצע באלכסנדריה במלחמת ששת הימים. P ס. קצין מכונה באחי "דקר" – כולל ניסוי הים בסקוטלנד.
• ק. מכונה בצוללת אח"י "דולפין" (למרות מחאותי הרבות הבאתי אותה מפורטסמות, והייתי אחראי לפירוקה בארץ.
• ק. מכונה בצוללת אח"י "לויתן" – בפיקודו של גדעון רז.
• הוסמך כמפקד הצוללת אח"י "לויתן" – על מיימי (בצעה קו חסימה, 30 מייל מהחוף בין רה"נ – אזח"ע לגילוי אוניות אם של מחבלים). לצורך זה נאלצתי לבצע השלמות בקורס חובלים מגמת שייט … בעקבות ירי הטיל על הסד"ג "אורית" החליט מח'י האלוף אברהם בוצר ("ציטה") להפסיק את סיור ה"לויתן" מחשש לפגיעה בצוללת.
• לאור מגבלת צוללת פעילה אחת בחייל, וצורך להכשיר דור המשך לצוללות מדגם "גל", הוחלט על הקמת יחידת דבורים 914 שתהיה במסגרת שייטת/7 . 3 צוותים יוצאי ש/7, הוכשרו בשייטת ש/7 להיות דבורנים ע"י זבו.
• זוג הדבורים הראשון שהגיע לארץ הוקצה לאשדוד. צוותי ש/7 של פלגה 914, הוכשרו ע"י שם. יומי היה מב"ס אשדוד, ואודי הראל היה מפל"ג 916 הראשון. "יצאנו לים לראות איך העסק הזה עובד… וכבר נדרשנו לזהות מטרה … חזרנו מהים, "יומי" חיכה לנו על הרציף ודרש לאלתר לכתוב תו"ל דבורים!!!"
• הקמתי את פלגה 914 במסגרת ש/7 עם 3 ספינות ראשונות, ופקדתי עליה כשנה.
• משם יצאתי ללימודים ואותי החליף אמנון גונן (איש ש/7)
• במלחמת יום הכיפורים ירדתי במהלך המלחמה לפלגה 915 ומוניתי למפל"ג בתום המלחמה.
• באפריל 74 חדשו את הלימודים בטכניון וחזרתי ללימודים – בוגר הנדסת מכונות בטכניון הנדסת אוניות.
• מפל"ג טכני בסיס אשדוד ( עמי שגב מפל"ג 916 –) "עשיתי מהפיכה מבחינה טכנית" דבורים רבים לא היו כשירים… מ- 9 דבורים רק 3 עובדים…
• ס. מפקד מספנות חיל הים.
• מפקד יחידת בקרת ואבטחת ציוד במצ"ד (ציוד6)
• מפקד בצ"ת.

שאלה: זבו, באילו נסיבות הגעת לפלגה 915?

ביום הכיפורים, ישבתי בבית כרס"ן ותיק, לקראת לימודים בטכניון. לא היו מינויי חרום. קצינים כמוני, שלא היו משובצים בתפקידים, ירדו עם פרוץ המלחמה ליחידות ובקשו להתנדב. ירדתי לב"ח, עליתי על אח"י חיפה (בפיקודו של שמואל שריג "שמיל"). למחרת פגש אותי ביני אמר לי מה אתה עושה פה?… כעבור שעתיים התקשרו אלי, הודיעו לי לך מחכה לך דבור בב"ח, קח אותו בהפלגה לאשדוד (דבור 863). שם יעלו אותי ל"טרלר", רד לז'יס והצטרף ל- 915 .

בב"ח היה צוות דבור,  יוצאי ש/7, עם סגן מהסטי"לים שלא הכיר דבור… ואמור היה להיות סגן שלי.

בהפלגה מחיפה לאשדוד, התגלו תקלות שנרשמו ונמסרו למפל"ג טכני באשדוד, ע'מ שיתקנו אותי (מילר – קצין אחזקה, רפי אפל ס. מפקד הבסיס) למיטב זכרוני תוקנו רוב התקלות למעט המד עומק.

לא הכרתי את הזירה. היה חשוב לי לתכנן את המעבר במיצרים (טיראן) ביום, מחשש לעליה על ריפים. הורדת הדבור ביבשה תואמה עם כל הגורמים, וירדנו לאילת. הייתי על הדבור ע"ג הטרלר.

במהלך הנסיעה הדבור החל להיטלטל, הנהג נסע בטירוף…, בעין יהב ירדתי לקבינה והמשכתי לאילת.

באילת קבל אותי קצין האג"מ טל פז (גינגולד), ונתן לי ביד פמי"ם (פקודת מבצע).

עם ההורדה למים, הנענו מנועים… כמעט נכנסתי בגדר בריכת הנמל בגלל טורטל שלא היה מחובר לתנועה לאחור… פתיחה לא משהו…

ירדתי לשארם… למרות חששותי … עברתי את מיצרי טיראן בחשיכה.

אני זוכר כל השמים מוארים ברקטות תאורה… הרבה תקשורת בקשר… מתחילות להופיע מטרות … מתקרבות… אני שומע שהן מבקשות אישור לפתוח באש על מטרה בלתי מזוהה… סקנק באזור שאני נמצא בו… זיהיתי את הקול של הסמז"ר, חיים שקד… הקמתי קשר עם חיים ושאלתי אם מודע לעובדה שהסקנק (מטרה בלתי מזוהה) זה אני…לא היה לי מפה של זי"ס, ולא גריד… מייק אלדר מפקד אח"י "בת ים" התעקש לפתוח עלי באש… חיים שקד לא אישר לו … והדבורים , החלו להתרחק…

בכר דוד (בכר הקטן) מפקד ה 866  נשאר על ידי… אמר לי: עליתי על ריף נדפקו לי המדחפים ואני נשאר כאן". הפלגתי אחריו לכוון שארם (לא ידעתי איך להגיע לשארם… לא הכרתי את הזירה…),

לא אפשרו לנו להכנס. בגלל חשש מכניסת כוח אוייב סגרו את פתח המעגן. הייתי חסר סבלנות… פניתי לחיים שקד ביקשתי שיאפשרו לי להיכנס. לאחר עוד מספר בקשות  פתחו לנו את השער ונכנסנו לקראת 0230 והתקשרנו ליד רציפי הסטילים.

הנחתי את הצוות שלי שלא לעזוב את הספינה ועליתי לחמ"ל של שארם לקבל תדרוך ממפקדי הזירה. כל הצוות בחמ"ל בפקודו של חיים שקד היה בשקט מוחלט, אין קשר עם זאב אלמוג וכוח ש/13 בערדקה..

שקד הוציא אותי החוצה, אמר לי לך להתארגן באפסנאות… קח מפות וציוד נוסף שאתה צריך ותהיה מוכן להפעלה.

הלכתי לי לאפסנאות שם אני פוגש את המנוען שלי. אמרתי לו: מה אתה עושה כאן? לא אמרתי לכם שלא לעזוב את הספינה? …  המנוען ענה לי:  יש מפקד חדש לספינה והוא אמר לי לקחת ציוד … … לא הבנתי מה קורה.

אני מגיע לספינה …. ורואה קצין צעיר… סגן צעיר … שואל אותו : "מה שמך" ….  פוגל הוא עונה לי … אמרתי לו: רד מייד מהספינה… עונה לי: מוניתי למפקד הספינה לך לחיים שקד… אני מרים טלפון ושואל את שקד מה קורה? "צריך להעביר כוח ש/13 לא טור, את יוסלה דרור ויוחאי…

נאמר לי: אתה לא מכיר את הזירה… לזאב אלמוג היתה תפיסה: מי שלא היה סגן בזירה, לא יכול להיות מפקד דבור כי הוא לא מכיר את הזירה. ואני לא שרתתי בזירה אבל הייתי מאוד מנוסה.

כמובן שהבהרתי לו שאמנם אני לא מכיר את הזירה … אבל אני המפקד ואקח איתי את פוגל ליהיה סגני. וכך היה.

במילים עדינות חשתי שהיה ברדק לא מאורגן.

כך הפכתי מייד להיות מוביל זוג והפלגנו  לא-טור בזוג במעבר המילאן כי היובל היה ממוקש.    שם לקחנו ש/13 והעברנו לצד השני… לא זוכר בדיוק לאן… בהמשך חזרנו לא-טור וכך אח"כ הפלגנו צפונה במעלה המפרץ, עד שהגענו לאבו זניימה.

התארגנו ויצאנו צפונה. באבו זניימה התמקמנו.  כל צהריים ב- 1 בצהריים, היינו מקבלים בדב"ר בתחום תג"מ, את המשימה המתוכננת לאותו ערב. ( אגב במלחמה אפשר היה לדבר עם הבית בתג"מ באמצעות רדיו אילת, זאת למדנו מהדייגים…)

בכל צהריים הייתי מתכווץ מרוב פחד, אי הודאות והמתח… הרג אותי.

הגיעו סיפורים ורכילויות אודות מרסה תלמת. הייתי מתוח מאוד. רק שהייתי חוזר לאבו זניימה …דופק מקלחת … נח ונרגע. חנוך בן אליהו שהיה מפל"ג טכני זי"ס עם ניידת טכנית היו מגיעים אלינו מטפלים בנו ומכינים אותנו לקראת המשימה שלמחרת.

זאב המציא פטנט לטיפול בטנקים. נט"ק עם מרגמה המאובטח בדבורים… מפגיז את החוף… ועם שחר חוזרים.

זבו מי היה  מפל"ג 915 ?  בהתחלה ישראל פטשניק.  אבל את הפקודות קבלנו ישירות ממפקדת הזירה. לא היה שום קשר עם המפל"ג. עמי החליף אותו כבר בתחילת המלחמה.

משימה נוספת שקבלנו – להוציא ולחלץ את החיילים  ממוצב המזח. הגיעו לוחמים מש/13, עם זודיאקים… היינו אמורים להוביל אותם, והם היו אמורים לחלץ… הסוללה של 130 מ"מ מראס מהג'רה החלה להרעיש, והנפילות היו קרובות ולמזלנו לא נפגענו. המבצע כמובן לא המשיך ולא יצא אל הפועל.

איני זוכר בדיוק מתי, אבל עמי איילון התמנה בסוף המלחמה להיות מפקד ראס סודר. (לאחר שנכבשה שוב ע"י צה"ל).

בהמשך זוג דבורים שהובלתי (אני ובוגץ'), נכנסו לעדבייה. שם ראינו סמ"ר "דה קסטרו" פגוע עם צוות במים… נכנסנו לנמל – ועדבייה נטושה!

כעבור כמה דקות אנו רואים זלדה, בתוכה דן שומרן (מח"ט) עם המטה שלו. הם כבשו את עדבייה, ה"דה קסטרו" שהיה במעגן ניסה לברוח ונפגע ע"י פגז של טנק ישראלי.

החברה של דן שומרון וצוותו, שיצאו מיוזעים ומאובקים, הוזמנו למקלחת טובה בדבור של זבו…

הח"ירניקים שואלים איך יכול להיות שאין איש בבסיס?

הח"ירניקים זרקו מס' רימוני רסס ואז יצאו… מהמקלט… מפקד הבסיס, מפקד השייטת המצרית, ועוד איזשהו גנרל, איזה מפקד פריגטה שחטפה טורפדו בששת הימים…

יוסלה דרור ויוחאי שהגיעו עם הנט"ק שלקח את החיילים השבויים, הצטרפו אלינו לדבור, ע"מ לדבר עם ה"גנרלים".

ערב אחד מודיע לי עמי אילון, תהיה אצלי ב- 06:00 בבוקר בראס סודר.

באותו בוקר, מקבל אותי עמי אילון ואומר לי "בוקר טוב מפל"ג 915…"

מה קרה? פטשניק עלה על ריף עם 2 דבורים, והחליטו להדיחו. (הערת כוכבי: ולהציבו כסגן מפקד בסיס פנרה )

זאב אלמוג דרש שזבו יקבל פיקוד על הפלגה. הגעתי לשארם אחרי 12 שעות (הנהג עשה לי טיול…)

ישבתי על כסא המפל"ג, מסתכל על המעגן בשארם ולא יודע מהיכן להתחיל.

פתאום מופיע צביקה שחק… "זבו שמעתי שאתה המפל"ג החדש"…. אני מוכרח לצאת לחופשי… אני פה כבר 8 שבועות …. אמרתי לו, ספר לי מה קרה במרסה תלמת? הוספתי "אני לא כועס עליך"

שאלתי איזה ספינה אתה? 864.

מי הסגן שלך? ארז נמרוד.

אמרתי: תגיד לארז שבנתיים לא יוצאים לשום מקום, במידה ותהיה הזנקה אני אצא במקומך. " צא – לחופש, ואני מצפה שתבקר את משפחתו של הרצל אל מועלם ז"ל.

ממשיך להסתכל על המעגן ושואל עצמי (מה אין פקידה? אין רס"ר…?)

בהמשך … קוראים לי למז"ריה להערכת מצב – (אלמוג, שקד ובן שושן, ק.אג"ם)

יתכן שיצא סט"יל מספג'ה בדרך אלינו.  צא עם 3 ספינות לבצע קו חסימה. תוך כדי שהייה בקו החסימה, היה מילואימניק בשם שחר – תוך כדי הכרות איתו הבנתי שבחור זה יכול לעזור לי.

בחזרה מהים, החלטתי למנות את שחר המילואימניק ל"יד ימיני" – רס"ר פלגה 915.

אחת הבעיות המרכזיות שלי כמפל"ג 915 – היתה ההנחייה שבכל ספינה יהיו 2 קצינים. 

לאור המצאי של קצינים ממחזורים שונים הייתי חייב להבטיח שלא ישברו את ה"דסטנס" וישמרו על ה"כבוד" בין הקצינים.

הייתי חייב לדאוג שתשמר ההיררכיה בין המחזורים.

היתה לי "גרמושקה" – של מספרי הספינות + מי מפקד ומי הסגן בכל אחת מהספינות.

כך שמרתי   על ההיררכיה שלא יהיה מפקד שסגנו ממחזור בכיר…

בתום המלחמה, קבלתי מינוי של מנחה מקצועי חיילי של דבורים. יחד עם עמי אילון ישבתי כ- 10 ימים (לאחר שהוא הוחלף כמפקד ראס סודר) וכתבנו את תו"ל הדבורים. מאז כל מפקד דבור מחיל הים, היה חייב להבח

ן על ידי בנושא תו"ל דבורים + מבחן מעשי.

באפריל 1974, פתחו את הלימודים בטכניון ובמוסדות להשכלה גבוה, וחזרתי ללימודים.

אותי החליף דוד בכר ("בכר הקטן"). עליתי לצפון ללימודים… ומינוי החרום שקבלתי היה נציג חיל הים במרש"ל .

שאלה: זבו עם קבלת הפיקוד על 915 באותה פגישה עם זאב אלמוג, כמה ספינות היו בזירה?

סיימתי עם כ- 15 ספינות מתוכן 2 בסבב אחזקה כשהן פרוסות ב- 4 סיירות:

2 ספינות בסיירת אילת

3 ספינות בסיירת א-טור

3 ספינות בסיירת ראס סודר

5 ספינות בבסיס שלמה (שארם)

עד למלחמה היתה המסגרת – פלגה 915.

במהלך ולקראת סיום המלחמה התגבשה תפיסת הסיירות בבסיסים – רעיון של זאב אלמוג.

הוא גם זה שנתן את השם סיירת ימית לסיירות הדבורים.

לשאלתי מה היו "אבני הדרך" שעברת בשרותך הצבאי עד לתפקידך כמפל"ג 915 באוגוסט 1973? נענתי:

אני בוגר חובלים מחזור ט"ז (68-9) (בני מחזורי: בני אריאלי, פיני שחף, רוני איכר, יוסי לוי, לביא איתן, גולדצקי ז"ל. כמו כן , גדי שפי, פאולין, חנינה, חיים רז לוחמי ש/13…,  היו איתי בקורס חובלים. הם היו מדריכים שלנו בקורס חובלים באבו זניימה..)

• הוצבתי כ.ס.ק. נשק – אח'י "מבטח" ( סער 1 – סת"ח)  בפקודו של חיים שקד.
• אני בוגר קורס קציני נשק – שרתתי ב"מזנק", ב"אילת", ב"חיפה", ב"סער" , (ק.נשק וסגן מפקד) בהמשך שמשתי כקצין נשק וסגן מפקד
• כשיומי היה מפל"ג 31 הייתי סגן מפקד אח'י "מזנק"… ומפקדה בפועל בחוף.
• ההיכרות הראשונה שלי עם הזירה – הייתה בסדרת שייטת שנערכה באבו זניימה.
• מייד אחרי קורס קציני נשק, ביקשתי לפקד על כלי שייט, והוצבתי כמפקד נט"ק פ – 51 (נט"ק 36 מטר).
• אחרי שנה ביקשו שאחזור ל ש/3 ועברתי בספינות..
• בזמן שרותי באח'י "מזנק" , ביקשתי להתקדם בסולם הפיקוד, ויומי המליץ שאלך לפקד על פלגה 915. הוחלט שארד לפלגה לתפקיד מפל"ג 915.
• מבחן מפקד דבור בצעתי בפלגת הדבורים בחיפה (פלגה 914) והוסמכתי ע"י מיכאל קיסרי.
• הגעתי לזירה והתמניתי למפל"ג 915 . באוגוסט 1973החלפתי את עמי איילון.

המז"ר בתקופתי היה אל"ם זאב אלמוג (סמז"ר – חיים שקד, ק.אג"ם – בן שושן, בני אהרון – קמ'ן זי"ס)

למיטב זכרוני המפקדים היו:

• עבאדי
• ג'ינג'י (נמוך יתכן מנחם רזניק)

חשוב להדגיש שהגעתי מיחידות מוכרות וממוסדות (ש/3 ופלגה 921) . בתחילת תפקידי, הצהרתי שכאן תהיה "אוניברסיטה".  כל מפקד דבור נדרש להכין עבודה, במטרה לקיים דיונים..(תו"ל, נהלי הפעלה…) הייתי מושפע מאוירת ההפעלה בסטיל"ים.  אגב אני בצעתי ניסוי ירי לתול"ר 84 מ"מ + מקל"ר 40 מ"מ…. כקצין נשק בספינות וסגן מפקד, ניסיתי למסד את התו"ל הפלגתי. הספקתי להיות כחודשיים מפל"ג טרם המלחמה.

כוכבי : האם בצעת "מונטנות"? – פטשניק: לא זכור לי המושג "מונטנה"…

כוכבי: איך המלחמה תופסת אותך כמפל"ג?:

בחיל הים ב"שארם" היינו מוכנים. זכור לי שהיינו בחמ"ל ב- 1300, ונאמר בפירוש  שהמלחמה צפוייה להיפתח ב- 1400. ב- 1345 נשמעה צפירה, רצנו לספינות… זוכר שרצתי כמו מטורף ל"פאנטום" להוציא את הספינות  לים… נתקנו חבלים, יצאנו למפרץ.

ראינו מטוסים מצריים בגובה נמוך, המפציצים את בסיס חיל האוויר במפרץ נעמה (בח"א 27) .             זכור לי שירינו בגחון המטוסים… למרות שנראה שפגענו, כי הקליעים לכאורה "נבלעו" במטוס… לא קרה להם כלום,… זהו הזיכרון של אקט פתיחת המלחמה מבחינתי.

אירועים משמעותיים שאני מנסה להיזכר בהם…

1. ניסיונות תקיפה באזור של כוחות קומנדו ב"שורש" (אירוע הריף)

באחד הלילות תוך ניסיון לטפל בסירות הקומנדו, רדפנו אחר הסירות של איזור שהיה ידוע כאזור "ריפים". אני זוכר שאני בעצמי יריתי באחד המקלעים. האזור היה מוכר ומסומן היטב במפות, וגם הכרתי אותו מהתקופה הקודמת שלי בזירה.  בשגרה נמנעו מלהיכנס לתוכו ללא צורך. במלחמה הכניסה לאזור זה היה סיכון מחושב.  דווקא לאחר המרדף ובתהליך יציאה איטי וזהיר נגענו בריף ואחד הפרופלורים נפגע (נדמה לי שהדבור היה 866). הדבור הפגוע "דידה" בחזרה לבסיס ושאר הכוח המשיך במשימת הסיור.

2. דימוי הנחת מוקשים ימיים במיצרי יובל.

נדרשנו לבצע "מסדרים תמרונים", לדמות הנחת מוקשים ימיים במיצרי "יובל" מתחת לאי שדואן. אני זוכר שהיה ליל ירח, קרוב מאוד לשדואן.  הוחלט שיש לבצע סיור "רועש" (בהנחיית המז"ר, ובידיעת הסמז"ר,ושאר קציני המטה הבכירים. ….), לעבור מדרום את המילאן, לצאת בצפון ולרדת לכוון השדואן, באופן "רועש" תוך ביצוע "מסדרים" וזאת על מנת לדמות הנחת מוקשים.

בגלל מצב ים, לא הצלחנו לפחות פעמיים לצאת מפתח המילאן לכוון צפון.  ובסוף הצלחנו… דברנו בקשר באופן גלוי ורועש… ביצענו פקודות "מסדרים" המדמות מסדרים לצורך הנחת מוקשים . "ברברנו" על מנת שהמצרים ידעו שאנחנו שם… כיאה לפעילות "רועשת"…תמרנו במיצרי יובל. הגלים היו גבוהיים מאוד. הגענו עד מתחת לאי שדואן. אני זוכר את קירות הסלע הגבוהים מעלינו.

ואז קבלתי מרמד"ן, אל"ם רמי לונץ ברשת הקשר, "שטיפה" / "נזיפה" בסגנון: " מה אתה עושה שם…?" לא זוכר מה עניתי לו (אני חושב שאמרתי לו שאני מבצע את הפקודות שקיבלתי)…אבל זה הרתיח אותי. הבנתי שמפקדת חיל הים אינה מסונכרנת עם מה שהנחו אותי בתדרוך בזירה.

בהתייחס למרסה תלמת:

1. לא ידעתי שהתרחש האירוע.

פגשתי את צביקה ואת הדבורים לאחר האירוע בראס סודר.

2. מבחינתי קיים מכנה משותף בין האירוע שלי (ביצוע סיור "רועש") לבין האירוע במרסה תלמת, והוא שהמפקדה מנהלת ומנחה ישירות ומרחוק את הכוח, מבלי להכיר את השטח ומבלי להתייחס להנחיות מפקדת הזירה.
3. בראייתי, אם עליתי על ריף באזור מוכר באופן יחסי, הרי שיש בכך סיכון מחושב (במלחמה לוקחים סיכונים). לעומתי, צביקה לקח זוג דבורים, לאזור בלתי מוכר, שם אין סיכון מחושב יש חישוב מסוכן שעלול היה להסתיים אחרת לחלוטין. בראייתי יש בזה חוסר אחריות.
4. לא היו למיטב ידיעתי ידיעות מודיעין , תצ"אות / תרשים / מפות מפורטות שאפשרו להכיר את המעגן אליו נכנסים.
5. כמובן שלא היה כל תחקיר על שום אירוע, במהלך המלחמה…לרבות מרסה תלמת.

• חזרתי מהסיור "הרועש" – איש לא תיחקר אותי למעט ה"שטיפה" שחטפתי מרמי לונץ בקשר.
• עליתי על הריף – אף אחד לא תיחקר אותי.
• בהתייחס להדחתי :

o        לא התקיים שום תהליך הדחה פורמלי + בגלל עלייתי לריף.

o        נכנסתי ל"שארם" לטפל בספינה, אף אחד לא קרה ו/או הודיע לי …. על הדחה.

o        לא רק זה, אף אחד לא קרא לי והודיע לי שעמי איילון, המפל"ג הקודם והמנוסה ממני,  חזר או אפילו מציע / מנחה שהוא יקבל חזרה פיקוד לאור ניסיונו הקודם וכו'.

o        גם עמי לא טרח להקים איתי קשר… ולדבר איתי… אני מניח שאם היה עולה העניין ההיררכי, אני הייתי מציע לעמי לנהל את העניינים והייתי מציע לו להיות סגנו!!!

טרם הגעתי לפלגה 915 נתפסתי כמקצוען, מפקד טוב, כקפדן, מפקד פ 51 מצטיין, (חייליו של יוסי לוי, המפקד המקביל לי .. נדהמו מהביצועים שלי עם הנט"ק בהחפות שהייתי מבצע כשהם היו מחליפים בעלי תפקידים שלי בעת חופשה וכו …)

נכון, הייתי קפדן מאוד הן בנושאים המקצועיים והן בענייני משמעת. זה החינוך שקבלתי ממפקדי בסטי"לים. וזה גם אופי.

"יומי" מאוד אהב אותי והעריך אותי מקצועית. אני  תכננתי תקיפות חוף עם תותחי 76 מ"מ ….הוא גם המליץ עלי לתפקיד מפל"ג 915 .

הייתה "פוליטיקה" של מלחמה – חלקם של הקצינים חפשו צלש"ים

זאב אלמוג יוצא לים לערדקה …..?!

כוכבי: איך התמודדת  עם זה שעמי אילון חזר לזירה ואותך הזיזו הצידה כמפל"ג?

"… אני איש ענייני לא היה לי "אגו".  הבנתי שהזירה מפעילה במלחמה את כול הכוחות החיצוניים האפשריים ע"מ להצליח, ולפיכך לא עשיתי מזה עניין. מאותה סיבה לא הייתה לי כל בעיה להפוך להיות סגנו של עמי. צריך היה לשתף אותי ולדבר איתי….

בהתייחס לקרב בראס ע'ריב:

מבחינת ההכנה המודיעינית, היא  הייתה מיטבית מבחינתי. אני זוכר תצלומים שמראים סירות דייג עוגנות על המצופים. אזור יחסית "נקי" ללא ריפים, יחסית עמוק, לא היה חשש להתקרב בגלל עומקים. החשש היחיד היה כבלים זרועים בין המצופים ובין המצופים לספינות הדייג…. שעלולים להיות מפגעי בטיחות, בעיקר בלילה.

נכנסתי ראשון עם זוג דבורים (יתכן עבדי +רזניק), כיוון שהתמונה הייתה ברורה, לאור ההכנה הטובה, וגם תמונת המכ"מ ב"שטח" הייתה ברורה ותואמת… למרות שלא ידענו מה יש על הסדג"ים.

החלטתי להיכנס "שקט", לנסות ולהתמזג עם הסביבה. באמצעות אמצעי ראית לילה,  ובעיקר הירח לנסות לזהות כלי שייט, להתקרב לטווחי קרובים מהחוף. ההנחיה הייתה שעבדי ואני נשמור אחד על השני כך שלא נכנס לקו הירי אחד של השני.  השגחנו אחד על השני.  לא זוכר אם הדלקנו אורות זיהוי (אדומים).

זיהינו מטרות  ופתחנו באש. ירינו בלי חשבון עד שגמרנו את התחמושת שהייתה על הסיפונים. ירו עלינו והשבנו באש. הודעתי לעמי אילון,  שאני יוצא החוצה ע"מ לטעון תחמושת… ואז שמעתי אותו ברשת אומר משהו כמו: " אנחנו נכנסים מצפון … ועכשיו נראה להם איך צריך לעשות זאת…"  בפועל למיטב זכרוני, הוא ביצע תנועה תוך כדי ירי עם הדבורים שלו , במקביל ומזרחית  לקו ספינות הדיג, ולא התקרב למעגן השיט מבפנים כפי שאנחנו עשינו. עד היום אני לא מבין את מטרת הפעולה הזו, כפי שבוצעה על ידי עמי.

זה מאוד הכעיס אותי.  כמובן שהבלגתי…  אבל זה מפריע לי כבר הרבה שנים. בדיעבד אני חש שלא הייתי מודע ל"פוליטיקה של מלחמה". הייתי מאוד ענייני, וזרמתי כי הבנתי את חשיבות הפעילות.

לקרב ראס  ע'ריב לא היה כל תחקיר לפחות אני לא השתתפתי בשום תחקיר.

בסוף המלחמה, נודע לי שז'בו הוא המפל"ג.

אני זוכר שלקחתי עצמי ועליתי לחדר …  חשתי מועקה קשה.  חשתי מושפל. חשתי שנוהגים בי בחוסר הגינות וכבוד. לא הבנתי מדוע מתייחסים אלי ככה? הרי לא ברחתי מהמלחמה.  לקחתי סיכונים. המשכתי לתפקד למרות שהצניחו מפל"ג מעלי… ומבלי ליידע או לשתף אותי.

בנוסף לכך … לא אפשרו לי להיפרד מהפלגה.

עזבתי את 915, מיד בתום המלחמה.  באופן מוזר משהו… המשך ליחס המשפיל…..  פשוט קבלתי צו הצבה לבסיס פנרה. להיות סגן מפקד הבסיס בפיקודו של שמיר הג'ינג'י (סירצקי).

בסיס פנרה

בפנרה, (בין האגם הגדול לקטן) היה בסיס של חיל הים ובו יתושים וכוח ש/13 (2-4 יתושים)

הבסיס היה ממוקם מולן הארמיה השלישית  הנצורה

היתושים היו מבצעים,למיטב זכרוני, סיורים באגם המר הגדול.

כוחות ש-13 היו מבצעים מארבים לוודא שלא מעבירים אוכל ואספקה לארמיה השלישית הנצורה.

חלק מהמארב הי ימי. אנשי השייטת היו בסירות גומי במים. חלק נוסף חפ"ק היה שוכב כמעט על קו המים. הקור היה מקפיא. אני זוכר שהיינו עוטפים את הרגליים בגרבי צמר ובניירות עיתון.

כל ערב היו נוסעים במשאית ה"ריו" של הבסיס למארב. לאף אחד לא היה רישיון נהיגה לנהיגה במשאית. אני נהגתי בה כל יום למארב, גם ללא רישיון.

חוץ מזה הייתה בבסיס אווירת "מערב פרוע". רופא הבסיס שהיה ווטרינר במקצועו וכנראה גם צייד , היה יוצא מידי פעם למסע צייד באזור וחוזר עם "פרה". את הצייד היה תולה במרכז הבסיסי על מנוף, פושט את עורה, מוריד ממנה את החלקים ה"טובים" וקורא לשאר האנשים לחלוק בשאר החלקים.

חוץ מזה היינו שמים מלכודת במים וצדים "לובסטרים" בכמויות גדולות וראויות.

המשמעת המבצעית הייתה גבוהה, משמעת ההתנהלות היומיומית הייתה נמוכה. אנשי ש- 13. בשפה שלנו קוראים לזה "בדואיזם".

באגם המר הגדול היו תקועות מזה שנים אוניות, ממלחמת ששת הימים. נהגנו לבקר אותם מידי פעם. האוניות היו עם הצוותים שלהם. היינו  אוכלים ושותים איתם …הם  היו "חולים" על ה"לוף" הצה"לי ואנחנו על האספקה שלהם … פעם אפילו שתיתי וודקה על בטן ריקה  והתעלפתי  בשירותים…

צוות האוניה נהג לתת לנו פרטי ציוד שלא היה להם מה לעשות איתו. אני קבלתי, משקפת כוכבים…

אבל היו חברה שהפכו את העניין למסחרה. אני לא יודע עם אנשי הספינות קיבלו תמורה או רק ציפו ליחס מועדף. בכל אופן  מספר אנשים פיתחו חוש מסחרי והתחילו להוריד מהאוניות ציוד בכמויות מסחריות, ועם רכבים צבאיים…  העבירו ציודים בכמויות לתוך המדינה. בשלב כל שהוא עלו עליהם, . הייתה חקירה ואח"כ משפטים. במשפט לא עשו הבחנה בין כמויות מסחריות, לבין מזכרות קטנות. למיטב זכרוני גם לא עניינו אותם המניעים. …. נשפטנו כולנו (10 קצינים) וישבנו 10 ימים בכלא 6 (עתלית) מי ששפט אותי היה אל"מ איציק קת, רמכ"א. הוא אפילו התנצל בפני שאין לא ברירה. הוא הבחין כן בין מזכרות לבין כמויות מסחריות. אבל חוק השיפוט הצבאי וכו….

הייתי סרן במלחמה. מהיחידים שלא קבלו דרגה בקיצור פז"ם… עוד זבטה.

אח"כ חזרתי לאמל"ח …ל "ים 6 ".

יומי , רדף אחרי. רצה שאשאר בחיל הים. הציע לי לנסוע לחו"ל לקלוט מערכת נשק חדשה. החלטתי להשתחרר וללכת ללמוד.

אירוע עם יומי –

הייתי סגן ב"מזנק".

שמיל (שמואל שריג) היה מפקד ה"משגב", בפלגה של אלי לוי.  באחד מימי שישי, עושים עבודה, ומסדר ניקיון, (סושי בספינה…) … אני בעיצומה של  שיחת נפש עם אחד החיילים …. הכניס את חברתו להריון…. מבוהל ומפוחד , ואני מנסה לסייע ולעזור לו בעצה טובה ואמפטיה….                      ואז,  נכנס חייל מה"מזנק" …ובקש את אקדח הצבע.                                                                           אחרי דקות מגיע ה"בוסן" של ה"משגב" (עם אותה בקשה) … ואני אומר לו "חכו שאסיים את השיחה ואתן לכם את אקדח הצבע  , ועכשיו סגור את הדלת ותשאירו אותי לבד עם החייל "….  אח"כ מגיע סגנו של שמיל, סגן צוויג … עם אותה דרישה וקבל אותה תשובה….  אחר כך מגיע "שמיל" בכבודו ובעצמו ומבקש את האקדח….הבהרתי גם לו  ובקשתי שיצא מהחדר…

שמיל הלך למפל"ג שלו, סא"ל לאלי לוי, שהלך ליומי, וסיפר לו ….                                                               יומי קורא לי ואומר לי שאלי לוי אומר שהתחצפתי…. ואני כמפל"ג לא יכול שלא להגיב…                        ויש לך 2 אפשרויות:

או שאני תוקע לך תלונה או שאתה קונה בקבוק וויסקי ונותן לשמיל ומתנצל….

קניתי בקבוק ג'וני ווקר והלכתי לשמיל עם בקבוק הוויסקי…ואמרתי לו שאם עוד פעם יבוא לספינה אני שוב אזרוק אותו.

לסיכום

מה שקרה במלחמה בזירת ים סןף  היה בראייתי שערורייה. הרבה "פוליטיקה", וכסת"ח , חוסר התנהלות צבאית, אין תחקירים, אין דיבורים., חוסר שליטה מרכזית על הפעילות בזירה.

הפתעת אותי בקשר לעמי איילון, ותחושותיו בטקס החלפת הפיקוד על הפלגה., על כך שלכאורה לא נתנו לו את הכבוד אלא רק התייחסו אלי.

מאוד כעסתי על עמי אילון. הוא לא התנהג באופן ראוי, כלפי . (פוליטיקה צבאית ? )

אני מדבר על אקט הגעתו לפלגה… לא הבנתי מה נפשו? הרי היה מנוסה ממני… הכיר טוב יותר את הפלגה…  אם חזר… והם (זאב אלמוג ועמי אילון) חשבו שעמי צריך לנהל, שידברו איתי …הבנה ברמה הבסיסית .

כוכבי: הפלגה גדלה תוך כדי המלחמה… כמעט שילשה עצמה. באיזה מידה היית שותף לתהליך קבלת ההחלטות.?

ממש לא .

פשוט מצאתי אותם.

אנחנו שהינו  הרבה בים… ואחרים קבלו החלטות.

באופי שלי אין לי "אגו".  יש לי את האמת שלי, איתה אני הולך ולפיה אני פועל (גם בחיים האזרחיים), ולא פועל משקולי אגו.

בתחילת המפגש בקשתי מעמי אילון לסקור "אבני דרך" בשרותו הצבאי:

• עמי התגייס לצה"ל באוגוסט 1963 והתנדב ל ש/13 . בנובמבר 1963 התחיל את המסלול בקורס אותו סיים ב 1965. המשיך במסלול הדרכה,  שרות ביחידה  צ – 1.  בשלב זה לא תכנן להישאר בצבא. חשב לחזור לקיבוץ בתום החתימה. האמירה הרווחת היתה אז ש "רק הפחות טובים נשארים בצבא"

בהמשך פונים אליו ומבקשים לצאת לקורס קצינים, ואני כמובן מסרב , הוא אומר  …."אני מהטובים"…..

• במלחמת ששת הימים, עמי בדרגת רב סמל, נגד צעיר, שמקבל את הכישלון של חה"י כמעט באופן רגשי ואישי.

"אנחנו פועלים באופן לא מקצועי … אני לוקח את זה קשה וללב… "כישלון" מערכתי של השייטת במלחמה" .   עמי טוען את הטענה על רקע העובדה ששום מבצע שהתבצע לא הגיע לסיום מוצלח וכמובן שלא הושגו המטרות.

אובחנו פערים בין יכולות מקצועיות לעבודה מבצעית ב"שטח" שגם גבורתם של לוחמים לא מצמצמת זאת.

• בתום המלחמה – מציאות חדשה. הגבול הימי גדול פי 5.
• את ההחלטה להישאר בצבא קבלתי בצרפת. הייתי באימון משולב בקורסיקה, בוקר אחד מודיעים לי/לנו שספינת הדגל אח"י "אילת" טבעה… שם קבלתי את ההחלטה להישאר בצבא. חשנו שעל הכתפיים שלנו (ש/13) 30 לוחמים, מונח גורלה של מדינת ישראל.

• מלחמת ההתשה מזמנת תקופה מבצעית עם עומס פעילות אינטנסיבי. שהיא מעבר ליכולת של כולם (כל השייטת מנתה  כ- 30 לוחמים.)

• מכאן יוצא עמי לקורס קצינים, קורס מפקדי צוותים, ומחליט שנסיכת הקרב של ש/13 היא צ -2 . בתום הסבה ארוכה של כשישה חודשים אני מקבל את היחידה צ – 2 . זאת לאור מותו של אשל שלמה, (הוא חזר משפיים ונהרג במבצע הטבעת הסטר"ים במבצע "אסקורט")

הפכתי להיות זוטר מהם, מנוסה פחות מהם.  הלקח האישי שלי שהמציאות מייצרת הזדמנויות ומחויבויות, וע"מ להתמודד עם המחוייבות מוכרח להשקיע בלמידה ושיפור ההיבט המקצועי. זה ליווה אותי בכל תפקיד.  הכנתי עצמי לקראת תפקידים (מפקד דבור לפני מפל"ג 915, מפל"ג סטי"לים לפני מפקד ב"ח… ראש השב"כ) זה מלווה ביכולת ללמוד ולהקשיב לסביבה האנושית והמקצועית.

• בשלב מסויים בחשבון הנפש התקופתי שלי, אמרתי לעצמי: אם אני נשאר בחיל הים, צריך ללכת לקורס חובלים. יוני 1972 הצטרפתי למחזור כ', וסיימתי את קורס חובלים, (ויתרו לי על השלבים הראשונים …  התחתנתי עם ביבה, הייתי שיכור כלוט, אשתי מעירה אותי ב- 07:00, ועולה למבחן פקוד על דבור…המבחנים של אז… לא היו כפי שהם מוכרים היום … לא הייתי מעביר עצמי כמפקד דבור….אבל  הוסמכתי.

חיפשתי תפקיד,  רציתי ללכת ל- ש/7 האמנתי שזה העתיד.  הלכתי לאיוואן… יש קשר משפחתי חברתי איתו  (אח של חבר של אבא של עמי איילון). בפגישה  איוואן אומר לי:         "… אין לי מקום… אני מוכרח לשמר את הצוות שלי… אני בונה צוות עם תוכניות ל- 10 שנים, עם כל הכבוד "לטובים" שרוצים להצטרף…  אני מחוייב לאנשי…"

עבורי זה היה שעור. איך  משמרים תשתית אנושית.

בהמשך זאב אלמוג, מז"ר ים סוף  הסכים לקבל אותי כמפל"ג 915. מפל"ג דבורים (אוגוסט 72). שבוע לפני שהגעתי לפלגה עלו 2 דבורים על ריף. הפלגה כללה אז 4 ספינות, (2 ספינות לאחר עליה על הריף).  בקושי יש ספינות אבל  של פלגה מבצעית , המופקדת על זירה של כ- 300 מייל, עם עצמאות פיקודית… אגדות רבות סופרו אודות סיורי ה"מונטנה".

להיות מפל"ג 915 – נתפס כמימוש חלום של כל מפקד צעיר.

לא זכור לי שהיה טקס קבלת פיקוד  … התחושה המקצועית שלי כקצין היתה (מבלי לפגוע באיש  לפני) שאני מגיע לירכתי העולם, אליו מגיעים הפחות "טובים", זה אפילו לא נטק"ים ( אף אחד לא תכנן את המלחמה הבאה, ולבטח לא כפי שהתרחשה). יעוד הדבורים היה קצת סיורי בט"ש, ולאבטח את ספינות  פלגה 921, הנט"קים שנתפסו אז  כשחקן מרכזי וכמשימתו העיקרית של חה"י להעביר את כוחות צה"ל אל חופי האוייב..

באוגוסט 1972 אני מגיע לפלגה 915. הפלגה נתפסת אצלי כפלגה  "מוכה"…..

אין לה שום רעיון מבצעי שסביבו אתה מסוגל לבנות תפיסת לחימה.

ספינות יוצאות לים, הציפייה מהם מאוד בסיסית: רק תחזרו בשלום בלי לעלות על ריף….

אני חש שאני נתפס כסהרורי.  מפקדי הדבורים  – בוגץ',  רוני נחמני, רוני ביליק, ישראל פוגל, לא ידעו איך לאכול אותי  בתחילת הדרך.

היתה הערכה רבה של זאב אלמוג אלי.  אני מגיע עם דפוסי התנהלות "מעט" שונים מהקיים .

אני באתי מעולם אחר… עולם שהכללים בו בין היתר הם: כיש פקודה – מבצעים!

עמי מספר ספור אודות החייל שנדרש לקפוץ למים כ"עונש" על שלא שלא הפעיל פנדר כראוי…הייתי מוכרח לבצע פעולות שיעקרו תופעות שנתפסו אצלי כ:

– חוסר אכפתיות,

– חוסר אחריות,

– חוסר מקצועיות,

– חיילים ברמה נמוכה…

הכרזתי שאף ספינה לא תעלה על ריף!

למרות שנמשיך להפליג בכל מעברי המים הצרים….

אמרתי:  אנחנו נחדש את קרבות הסת"חים… אנחנו מתאמנים, להתמודד עם כלי שייט שעדיפים עלינו… וננצח גם את ה"דה קסטרו" המאיים.

במהלך כניסתי לתפקיד אני מתפלל בלילות … שהמלחמה לא תתפוס אותי כמפל"ג ב- 3 חודשים הראשונים… הכישלון המקצועי שחוויתי במלחמת ששת הימים,  היה חרוט בזיכרוני ולא הייתי מוכן לחזור על כשלון מסוג זה גם במלחמה הנוכחית / העתידית.

הייתי משוכנע שהפלגה אינה ערוכה למלחמה.

במהלך השנה – שנאתי את הבסיס!

שנאתי את הבסיס בשארם א שייח, בסיס שלמה!

הסיאוב, של קציני המטה, ובעיקר יחסי פקידות עם הקצינים…

הייתי קצין צעיר, נשוי צעיר שמאוהב באשתו, עם עולם ערכים… במציאות מתסכלת של  יחסי קצינים ופקידות….. הלקוחים מעולם הזוי מבחינתי, ולא אשתמש במילה המפורשת….

עמי שגב מוסיף: עמי אילון כמפל"ג הפליג on-off  ב"מונטנות".

עמי אילון ממשיך: אכן … העדפתי לצאת לים… והובלתי הרבה "מונטנות" כמוביל זוג.  הכרתי היטב את הזירה, בכל מרחבי מפרץ סואץ,   א-טור,  אבו זוימה , אבו רודס, ראס סודר

היו לי מאבקים קשים עם רס"ן זאב יחזקאלי שהיה מפל"ג אג"ם זי"ס,  על רקע מקצועי.

הרקע למאבקים היה ההחלטות להזנקת דבורים ע"י מפקדים תורניים .

טענתי: שלפני שאתם מזניקים דבור, תתייעצו איתי, הרי אני נמצא בזירה …

היו לא מעט ויכוחים על רקע הזנקות של דבורים בנתונים  שלא אפשרו סיכויי השגה של מטרות בלתי מזוהות בגלל  טווחים ופערי מהירויות..

על רקע זה, לאחר לא מעט התנגחויות עם דרגי פיקוד בזירה, הנחתי את מפקדי הדבורים בפקודה פנימית, שבזירה מזניקים דבורים רק על ידי הוראת מפל"ג.

באוגוסט 73, סיימתי תפקידי  ויצאתי  לפו"ם ולא באוירה טובה.

ברמת הפלגה הרגשתי שאני עוזב פלגה עם רמת צוותית טובה.

אבל עם מפקדת הזירה – היתה לי תחושה רעה…  וכאילו שמחתי שאני עוזב את הזירה.

מכל פיקוד הזירה…. היחיד שעמד לצידי… אמנון בן ציון….

זכור לי היטב טקס החלפת הפיקוד… מקובל שבטקס מסוג זה מדברים בשבחו של המפקד היוצא , על עשייתו ותרומתו .. ובסוף מברכים את המפרקד הנכנס ומאחלים לו הצלחה…

ואני עומד בטקס… לא הפסיקו לדבר על המפקד הנכנס … על ישראל פטשניק … ועל הציפיות ממנו … ואני שואל עצמי .. ומה איתי?  מה עם כל מה שעשיתי במהלך השנה? … ועשיתי!! אף דבור לא עלה על ריף…. שפרתי את הרמה המקצועית של המפקדים והלוחמים, הפכתי את הפלגה ליחידה מגובשת, ובאוירה צבאית… והם … לא מפסיקים לדבר על קצין הנשק מהסטי"לים…היתה לי תחושה ששמחו בזירה להיפטר ממני …

בסוף אוגוסט 73 התחלתי את פו"ם… חלפו חגי תשרי …

ואז מגיע ערב אר"ם (אישיות רבת מעלה) בפו"ם ר' חטיבת המחקר באמ"ן.  נותן סקירה … ומדבר באופן נחרץ על "הסיכויים הקלושים למלחמה (יומיים לפני המלחמה…) , חלק מהחניכים יוצאי אמ"ן מעירים/שואלים בעדינות…"מחברינו ביחידות אנחנו מבינים שיש "אקשן" … והוא עונה להם: "..אין שום דברים …"

בשבת 6 לאוקטובר 73 בשעה 10 בבוקר מפעילים מינוי חירום!! . אני נקרא שוב לזירה.

אומרים לי לעבור בנצרת לקחת את פוגל… בצהריים, שומעים אזעקה…, מגיעים לחולייה עורפית, שם אני ממונה כמפקד על שיירה משייח מוניס לשארם.

בהרהורי אני אומר לעצמי: "…הנה עוד מלחמה… ואני שוב מפספס… אני כבר מדמיין כמו בסרט רע…על עוד פספוס…"

מגיעים ביום ראשון, לשארם. מסתכל על ה"טרופו" האנטנות הגדולות שנפגעו ושבשו מאז את יכולת השליטה של הזירה…..

יש בפלגה כבר כ- 6 דבורים. אני  מתייצב אצל המז"ר זאב אלמוג ומבין שיש מפל"ג נוסף …גם אברהם בן שושן , ק. האג"ם מפקד בעיתות חרום על הדבורים… יצא למרדף אחרי סירות קומנדו מצריות …

אמרתי למז"ר:  תן לי 3 ספינות ואני אעלה לאזור ראס סודר לא אפריע, לא אזיק… ואתרום. יודגש: אני מגיע לשארם, אחרי הקרב במרסה תלמת!!!

זאב אלמוג מקבל עמדתי. נותן לי ספינות ואני עולה צפונה. הרגשתי בדר"כ טוב בים… איך שיוצאים מהמילאן, … אני מרגיש רע, … מילר הציפ… מסתכל עלי … מגיעים לראס סודר.

לא זוכר אם ה"תרשיש כבר היתה?

עמי שגב מתערב ומעיר: ה"תרשיש" הגיעה באוגוסט / ספטמבר 73. היה זה במסגרת הפקת הלקחים מאירוע ה"דה קסטרו ב 13 לאוגוסט 73. המטרה היתה להחזיק כוח קבוע שהיה בתנאי עגינה טובים ומוכן להזנקות.

מבצע החילוץ של מוצב המזח היה הביטוי לפער העצום בין הלחימה בצפון לעומת משימות הדבורים שאנו התמודדנו איתם בזי"ס.

חיל הים – הכריע את הלחימה בים התיכון.

ניצחון אופרטיבי שאין שני לו וכשלון אסטרטגי (לא חסמנו את נתיב השייט לסוריה ויכולנו לבצע זאת)… הטבענו 2 אוניות סוחר בטעות ולא קרה שום דבר…

ואני … באבו זויימה אף אחד לא מחכה לך…. אין "דודות" …. הקומנדו המצרי היה מתוכנן לתפוס את צירי התנועה על מנת לאפשר לארמיה ה 3 לרדת דרומה!

אני לא ידעתי, האם כשאסיים את הקרב, יהיה לי לאן לחזור?! לאן אני חוזר?!

ברשת הקשר של "ערפל" נשמעו קולות מהם הבנו שהמצרים בדרכם דרומה…

חנוך בן אליהו, מפל"ג טכני זי"ס,  הוביל שיירות לאבו זניימה ודאג לטפל בנו כמו שצריך.

גם ב"ים" אנחנו לא בדיוק הבנו מה קורה….

קרב ה"דה קסטרו" 8-9 לאוקטובר 73 .

עמי אילון מוביל זוג ספינות, ד-881 בפיקודו של אמיר גרדוס, וד-862 בפיקודו של מוטי קגנוביץ ,  קרב שאף אחד לא תכנן אותו.

קבלתי הוראה לבצע סיור בגזרת ראס סודר.

כעבור זמן מה דווח לי מראס סודר שמכ"ם ה"דה קסטרו" אותר. מהדיווח הבנתי שככל הנראה הוא נמצא בסיור באזור המצרי מול ראס סודר. הכרתי הייטב את הזירה גם ממבצע "אסקורט".. החלטתי , לחתוך את המפרץ ולעלות לאורך החוף המצרי מדרום לצפון.

הדבר היחיד שעניין אותי היו כווני המכ"ם של הסמ"ר (שהתקבלו באמצעות המגל"ם החופי)

גילינו אותו, (לילה) ים שקט, צפון מפרץ, אנחנו מבינים שזהו זה…  ,

נכנסתי לתקיפה – ברקע המחשבות… אירוע ה"דה קסטרו" עם הברטרמים שנה לפני כן , וכן אירוע ה"דה קסטרו"  מ 13 לאוגוסט 73 … קרב "מרסה תלמת",  הרבה מחשבות חולפות בניסיון לגבש תובנות ולקבל החלטות…

החלטתי לא להיכנס בינו לבין החוף… חשש מהאש בחוף…  רצתי ל"שחק" בקרב ימי,… רוצה להגיע לטווח קרוב…,מבין ויודע שבטווח קרוב  ה"מכה" תהיה אפקטיבית… מטח ראשון בטווח הכי קרוב שאפשר….

נזכרתי במשפט חשוב… תפקידו של מפקד ספינה / כוח לזכור, שהדבר שהוא משיט… היא פלטפורמה לתותחנים שלו, כך כשתינתן הפקודה לפתוח באש …יהיו לתותחנים  התנאים הטובים ביותר לירי…. הכנסתי את ה"דה קסטרו"  בין הירח לבינינו…. התקרבנו לטווח קרוב מאוד! והפתיחה באש היתה רצחנית….

במטח האש הראשון היה ברור שהקרב שלנו…

היה ברור לי שאת הקרב צריך לגמור עם לפחות תוף אחד מלא של 20 מ"מ… לך תדע מה עוד יחכה לך בדרך חזרה.

אחד הזכרונות… פעם ראשונה מאז שהגעתי לפלגה… כל מה שהדבורנים מבקשים…. זה , עוד תותחים, עוד תחמושת, ועוד פעילות מבצעית…

עוד זיכרון חשוב, זה הנפילות של ה- 130 מ"מ… תוך כדי ניתוק מגע בתום הקרב …חטפנו נפילות קרובות שאלצו אותנו לתמרן ב"גלסים" … הנפילות ממש עקבו אחרינו …. והיו קרובות …. סוף סוף  הגענו לראס סודר… ובקשתי שיטענו תחמושת.

קרב ראס ער'יב – 13-14.10.73

השתתפתי  בתדרוך למבצע הגדול "אור ירוק"… את התדרוך אני מתחיל אצל זאב אלמוג. בהקשר המבצעי לאירוע במרסה תלמת, והלקחים שניתן היה להפיק, נמצאים ברקע.

הבנתי  שצריך לתקוף כוח קומנדו, תקיפה בזוג כוחות, מצפון ודרום.

אני יוצא עם שלושה דבורים מא-טור ויורד לראס עריב מצפון לדרום.

כוכבי שואל: מה היתה תפיסת המסוגלות שלך כמפל"ג הדבורים? האם האמנת ביכולת של הדבורנים לבצע את שנדרש מהם?

כמענה לשאלה עונה עמי: יש לי תחושת אי נוחות, בהתייחס לתפיסת המסוגלות…

• מפקדי ולוחמי ש/13 – פחדו מער'דקה !! אילולוא הלחץ שזאב אלמוג הפעיל עליהם… הם היו עולים צפונה חזרה לעתלית…
• לוחמי יחידה 707 – פחדו מאוד לקראת מבצע חילוץ הלוחמים ממוצב המזח…. ובצדק… אני זוכר את המבט המפוחד אך האמיץ של מפקד היחידה דב בר  כששאלתי אותו משהו כמו: "דב, משימת החילוץ היא משימת התאבדות ...אתם לא תחזרו משם … מה אתה מתכוון לעשות??" והוא ענה לי באומץ שחרוט היטב בזיכרוני: "… עמי , יש רגעים במלחמה שצריך לעשות את מה שהמפקדים מחליטים..  גם אם ברור לך שאתה עלול לשלם במחיר החיים שלך ושל חייליך…!"
• ולוחמי הדבורים – נלחמו כמו גברים שבגברים!!!

תפיסת המסוגלות היתה גבוהה!

אתם צריכים להבין… התחלתי כלוחם שמחזיק ונלחם באמצעות רובה "קלץ'" …ואח"כ נלחמתי כצוללן המוביל מטעני נפץ על גבו בדרך אל היעד… ובמלחמה הזו מצאתי עצמי נלחם עם מד"צ … מדבר… צועק … מנחה…. וכלי הלחימה שלי = הגרון שלי!

פעם ראשונה שהבנתי שאני בעצם מחנך!!!

מחנך המשתמש בגרונו על מנת להניע…. לעצב התנהגות .. להטמיע נורמות וערכים …

לראס ער'יב הגענו לימודי נסיון – להגיע לאורך החוף המצרי…  להגיע לטווחים  קצרים, מודעים ומזהים אש מהחוף.

צה"ל החליט לתעד את הלחימה. בתדרוך אחרון בשארם, זאב אלמוג מגיע עם כתב צבאי צעיר העונה לשם יוסי שריד…אומרים לי … אתה תיקח אותו איתך לספינות … יוסי היה בקרב … ותיעד אותו.

אני יוצא מאוד מרוגז … בגלל העיתונאי שמכריחים אותי לקחת… אומר לו: " עיתונאי שב במס ואח"כ תספר את סיפורך. …"

העיתונאי היה שקט כל שלב התנועה והלחימה…  אני נותן סקירות מצב… מצליחים להפתיע…זוג של פטשניק עלה מדרום …, כל מה שהיינו צריכים זו תיאום בנינו מחמת האש בתחילת הקרב,

נכנסנו במסדר 1 ואח"כ  במסדר 2… בקרב עשינו הקפות בשיטת "מעגל אינדאנים".

באחת הפניות ממסדר למסדר, יוסי שריד עולה לגשר, ומתחיל להתעניין… צעקתי לו "רד למטה…."

אני זוכר שיצאנו פעם אחת על מנת לטעון תחמושת ונורתה  אש מהחוף.  נכנסנו פעם נוספת לקרב.  בסוף הקרב קבלתי פקודה לחזור לאבו זניימה להמשך משימות!!!

פתאום אתה מבין את הקושי …. אני לא מבין מזה המשך משימות, כשאין לי תחמושת.

שאלתי את עצמי מה אני עושה אם יקרה משהו בדרך אל אבו זניימה?

את המשימות קבלנו בקשר.

ספינות הטילים המצריות ירו טילים על שארם… לפחות פעמיים יצאנו למיצרי יובל, לתקוף את הסטי"לים.  קבלנו רקטות "שרמולי"  להתגוננות נגד טילים… ובלבד שנצליח להגיע לטווח ירי של 20 מ"מ… אנחנו יצאנו לים ותרגלנו תקיפה על הסטי"לים…

כמפקד חיל הים לשעבר:

האדמירל קורטקוב , מפקד הצי הסובייטי, היה יצירתי מאוד בתכנון מבצע הנחיתה באזור האי כרים. המבצע היה בנוי על הרבה סד"גים שהיו כוח הנחיתה.

מבחינתי, היכולת לאלתר עם חשיבה מקורית,  חלק מהדבר המדהים הוא בזכות אינטואיציה מבצעית.

הגוררת "שי" ו"הנהריה" היא מודל לחשיבה יצירתית בהיבט המבצעי.

היכולת המבצעית שלנו להגיע עם טילים לראס באנס, (הגוררת "שי"  מותקנת במערכת נשק ובטילי "גבריאל" בקרון ירי) לא סייעה בסופו של דבר לפתוח את הנתיב הדרומי למדינת ישראל.  המצור הימי שהטילו המצרים על מיצרי באב אל מנדב, (בלוקדה ימית באמצעות כוח פריגטות וצוללת) ומנעו מעבר מיכליות הדלק מאיראן … גרמו לנו לנזק.

על רקע סגר ימי זה, העובדה שלא סגרנו את נתיבי השייט לסוריה מהווה כשלון אסטרטגי למרות ההצלחה האופרטיבית המדהימה מול חילות הים של מצרים וסוריה.

קרב ה"דה קסטרו" במונחים של שפת יום יום… היה קרב פנים אל פנים, של סת"חים, בטווחים של עשרות יארדים, עומדים "חשופים בצריח" , במוצבי 20 מ"מ , מול תותחים בעלי טווח ועוצמה גדולים יותר … לא רק שאף אחד לא ברח … עשו זאת במקצועיות , באומץ ובאיכות ביצוע וזה נכון גם לאירועי "מרסה תלמת" ובקרב בראס ער'יב.

אפשר לגזור מספר תובנות וללמוד מספר שיעורים מלחימתם של הדבורנים במלחמת יום הכיפורים בזירת ים סוף:

שיעור ראשון – לוחמים בקרב … פיקוד ומנהיגות.

שיעור שני – איך מתמודדים עם סיטואציות לחימה שלא התכוננת להם.

כל הלחימה בים האדום לא תוכננה.

צה"ל וחה"י היו עסוקים שנתיים לפני המלחמה בהערכות לקליטת סערי 4 שעתידים היו להגיע לים האדום, ותכנון מבצע נחיתה שיעביר את כוחות צה"ל ויאפשר לצה"ל לבצע איגוף יבשתי.

התהליך שיש בו שילוב עם יתירתיות, הכרת זירה וחשיבה אמל"חית (תוספת תותח 20 מ"מ בחרטום, התקנת תול"ר "קרגו" 84 מ"מ, ובמידה רבה מאוד, יצירתיות, יוזמה וחוצפה מבצעית (איך זוג דבורים מונעים מסטי"לים מצריים להגיע לשארם)

שיעור שלישי – אף מלחמה לא מתנהלת לפי התכנון ואף מלחמה לא מתנהלת עפ"י ציפיות.

מלחמה היא ממלכת אי הודאות – והכל יכול להתרחש.. עולם מלא הזדמנויות וצריך להיות מוכנים לנצלם.

לוחמי פלגה 915 נצלו את כל ההזדמנויות ואפילו מינפו אותם!!!

התעוזה של דבורים עם רקטות "שרמולי" , תותחי 20 מ"מ ומקלעי 0.5 …כנגד סטי"לים… ואני עושה אבחנה,  בין חוסר מקצועיות לבין אלתורים ותעוזות במלחמת יום הכיפורים,

והתנהגות של אנשים בקרב.

גדלתי ביחידה מובחרת. … ש/13 . שעד למלחמת ההתשה, לא עשינו כלום !!! ואין לנו אל מי לבוא בטענות אלא לעצמינו!!.

במערכת ממיינת שבוחרת את הטובים שבבני הנוער, שבודקת אותם לאורך זמן במטרה לקבוע האם אנשים מתאימים או לא מתאימים, ורק אחוזים בודדים שמקבלים כנפיים ומפתחים יכולות למיומנויות, מתפתחת אצלנו תודעה שאנו טובים יותר בקרב.

עם זאת ראיתי לוחמים של ש/13  ומפקדים מקרבם, שמפחדים ורוצים לעלות צפונה ע"מ לא להתמודד שוב עם משימה שנראת להם "בלתי אפשרית להשגה…."

וראיתי את הלוחמים בדבורים במלחמת יום הכיפורים.

ל"דבורנים" בשארם הגיעו לוחמים בקצה תהליך המיון…. בחלק התחתון של האיכויות…  לאחר מיון  ל ש/7  ול ש/13 , ל ש/3 ולספינות פלגה 921 … וראיתי אותם בקרב!!!

הם עמדו בציפיות מעל ומעבר …. ובכל סטנדרט שבחנת אותם … ,

הייתי 4 וחצי שנים כראש השב"כ, 3 שנים כמפקד חיל הים, ויש לי יכולת להסתכל על זה בפרספקטיבה של זמן ומימדי השוואה…  בכל הקשור לתעוזה, מוטיבציה,  רמה מקצועית ומסירות, לוחמי הדבורים במלחמת יום הכיפורים קבעו סטנדרטים שאני מתקשה לראות בקרב לוחמים ביחידות אחרות שאני מכיר בחייל ובצה"ל הגדול.