איך עוברים את מיצרי ה"מילאן" בלילה חשוך … כשלא בדיוק מכירים… מזכרונותיו של כוכבי אזרן
הימים ימי ספטמבר 1975 …
צוות דבור 866 מגיע להספנה מתוכננת באילת. השתכנו בבית החייל ה"חדש" באילת.
התשתית והשרות היו מצויינים. אם זכור לי הייתי בחדר עם ברוך זונטג מפקדי.
יצאנו לחופשות בצורה מסודרת. למיטב זכרוני ברוך ואני זכינו לטיסות בתוקף היותינו קצינים.
צוות מגובש … אוירה טובה מאוד …
הספינה בצעה הספנה שכללה בין היתר טיפול למערכות ההנעה, ההגאים , החלפת טבליות האבץ, טיפול בחצובות התותחים ובמחסניות ה 20 מ"מ ועוד. אם זכור לי אף טיפול חול לתחתית וצביעתה מחדש על הממשה הקטן בקצה הצפוני של בסיס אילת … בסמוך למסעדת הדגים המפורסמת של משפחת רביצקי "לה קוקי" …. עד היום זכורים לי ריחות ה"פנטרי מובר" (מסיר צבע) בו השתמשנו להורדת הצבע הישן טרם צביעתם המחודשת של מחסניות ה 20 מ"מ…
בתום מבחני המסירה של המספנה תמה ונשלמה ההספנה.
נערכנו ליציאה לראס סודר בשעות אחה"צ המאוחרות ויצאנו לים.
צוות דבור 866 עזב את אילת בתום כשלושה שבועות של הספנה. יצאנו לים בדרכנו לראס סודר שבצפון מפרץ סואץ. הימים ימי ספטמבר 1975, "עשרת ימי תשובה" …
צוות הספינה כלל:
סגן ברוך זונטג – מפקד הדבור
סג"ם כוכבי אזרן – סגן המפקד שהגיע לספינה שבועות טרם עזבנו את ראס סודר.
סמל עוזי בראון – ימאי בכיר
סמל אלי בית און – מכונאי בכיר (צ'יפ)
סמל אהרון פרג'ון – מכונאי
רב"ט אילן בורלס – מוכ"ם
רב"ט מאיר חזות – מכונאי
טוראי עופר נחום – מוכ"ם.
טוראי רזניק ישראל – ימאי
השמש נערכת לשקיעתה. סיימנו תרגול עמדת קרב ונכנסנו לשגרת עמדות סיור. אילת התרחקה מאיתנו אט אט …. בתמונת המכ"ם נראה כל אזור העגינה בצפון מפרץ אילת, כתמונת חוף מפאת עשרות כלי השייט שעגנו במפרץ עקבה ואילת באותה תקופה. בחודשים האחרונים של אותה שנה (1975) פרצה מלחמת אזרחים בלבנון. התוצאה היתה בין היתר עומס של אוניות שמטעניהם יועדו ללבנון, נפרקו בעקבה ושונעו ברכבי משא ללבנון. המספר הממוצע של האוניות העוגנות בתקופה זו היה כ אוניות 70. משך ממוצע של שהיית אוניה טרם פריקתה/ העמסתה היה למייטב זכרוני כשבועיים לפחות.
כעבור כ 5 שעות הגענו לדרום מפרץ אילת ועברנו את מיצרי טיראן במעבר המים המוכר כמעבר ה"אינטרפרייז". המגדלורים המסמנים את המעבר נצפים לטווח לא גדול אך בקרבת מקום הם ברורים ומסמנים את נתיב הכניסה והיציאה מהמיצרים.
מזרחה למעבר זה מצוי מעבר החרום לספינות חה"י, מעבר ה"גרפטון".
בין שני המעברים מצויות 4 שוניות אלמוגים מקסימות : ה"גורדון", ה"וודהאוס" , ה"תומס" וה"ג'קסון" ריפ. חלק שוניות אלו נחשף בחלקן העילי בעת השפל ושקוע במלואן בעת הגאות.
צבען הירקרק בולט ביחס לסביבה העמוקה שסביבם (מאות מטרים ). משברי הגלים על השוניות במצב ים גלי מאפשרים לזהות את אזורי הסכנה סמוך לשוניות.
זירת ים סוף ידועה בשוניות האלמוגים שלה. שוניות מיצרי טיראן שהוזכרו זה עתה.
שוניות הנמצאות בין הטיראן והסנפיר והזכורות לרבים מאיתנו מסיורי הבט"ש שנערכו באזור (אם זכרוני אינו בוגד בי , נקראו סיורי "רפית").
מקבץ גדול של שוניות מצוי על הנתיב מראס מוחמד לכוון המילאן, מצפון לקטע שבין ראס מוחמד לבין מצוף מס' 3 (המוכר בשמו ה"ביקון ריפ"). שוניות רבות ונוספות מצויות מזרחית לנתיב העובר בין ה"ביקון ריפ" לבין מצוף ה"9 פאדום" המסמן את מרכז המעבר הצר בחלקו הדרומי של מעבר המילאן. במחצית קטע זה מצוי מצוף מס' 5 , מצוף אזהרה אותו חייבים להשאיר ממזרח …
שוניות ה"שעאב עלי" היוצרת בעצם את מעבר ה"מילאן" שבסמוך לראס כניסה, וגבולה הצפוני היא ה"מעונה" המוכרת.
קיימות שוניות מוכרות בכניסה למעגנים בא-טור, ראס גארה , באבו זניימה…
אין ספור דבורים הותירו מזכרות בדמות מדחפים והגאים בשוניות אלו. …
מיותר לציין שמפקדי הדבורים, הסיירות והפלגה , עשו עם השנים מאמצים מסוגים שונים במטרה להימנע מעלייה על ריפים. אני זוכר הייטב עת הייתי מפקד דבור בשארם, חלקו לנו משקפי "פולורוייד" ע"מ שנראה טוב יותר את הריפים בעין בשעות היום כמובן….
הזירה אכן היתה בעייתית בהיבט בטיחות השייט. זו אגב הייתה אחת הסיבות להצבתם של שני קצינים לפחות בדבור בפלגה 915... עד נובמבר 1975.
זכיתי להיות מחזור סגני המפקדים האחרון … ומחזור ראשון של מפקדים שהסגנים שלהם היו חיילים! אבל….. הכשרנו סגני מפקדים ברמה מקצועית גבוהה…
למי שאינו זוכר … הכנתי / שחזרתי את המעבר בשוניות …. בנתיבי מים מוכרים …
עברנו את המיצרים ונענו ישירות לכוון ראס מוחמד, משם לכוון הביקון ריף…
כאן החלו הדילמות ….
מפקד הדבור סגן ברוך זונטג לא עבר מעולם בלילה את המילאן… גם כך לא הכיר חלק זה של הזירה. ומטבע הדברים בנה על הידע הצוותי … ברוך, מפקד שקול, קר רוח ובעל חוש הומור מיוחד במינו, בעיקר במצבי לחץ…
סגן מפקד הדבור כוכבי אזרן , לא הכיר את המעבר כלל… בקושי ברמה התיאורטית …
המוכ"ם אילן בורלס, הכיר את המעבר … לא היה החלטי … לא בדיוק הזדהה … הדיסוננס הקוגנטיבי שנוצר כל פעם מחדש בהתייחס למטרות על צג המכ"ם … הרג אותו …
ה"בוסן" הותיק עוזי בר און… ניסה לתרום מידיעותיו … נוכח חוסר הביטחון שהשתלט על הספינה…
אלי ביטון הציפ' … לא יכול היה שלא להיות מעורב נוכח נסיונו הרב …. וקבל רוח גבית גם מפרג'ון אהרון עוזרו הנאמן…. שהעדיף להכין לחברה משהו לאכול…
על החיילים הצעירים יותר (המוכ"ם עופר נחום, חזות המכונאי ורזניק הימאי..) אי אפשר היה לבנות …
צרובה בזכרוני היטב תחושת אי הנוחות והמבוכה הרבה של כולנו… בשלב מסויים היו שהעדיפו לעבור את המעבר דרך מיצר ה"יובל" ולא במעבר ה"מילאן" מחשש שנעלה על ריף… ונאלץ לחזור לאילת להספנה , שלא לדבר על ה"בושה" … מה נספר בסיירת ? שפחדנו לעבור המילאן??
אבל קור הרוח של מפקד הספינה … והתעקשותו לעבור את המיצרים…. ובאופן בטוח… כמובן לא שעה להצעות אלו, והחליט לעבור את המילאן למרות הקשיים….
הצטופפנו על צג המכ"מ… ניהלנו דיון בשיטת האלמינציה , בהתייחס לכל גילוי במכ"ם… מה זה יכול להיות?… האם המטרה שרואים הוא המצוף הדרומי ?…. האם המטרה מול חרטום היא שלושת המערביים … וה "9 פאדום" … וכך בהתייחס לכל המטרות המתגלות אט אט ובטווחי גילוי קטנים יחסית.
הפלגנו לאט עם שני צופים בגשר … היה לא פשוט ….
אבל… עברנו את ה"מילאן" בלילה חשוך ובהצלחה … והגענו בשעות אחר הצהריים המאוחרות לראס סודר, והיום הוא יום שישי, ערב יום הכיפורים של 1975.
לא זוכר שבצוות שלי דברו על צום … אפיקורסים גמורים …
נוכח הגעתנו הבטוחה… ונוכח חזרתנו לסיירת … הוחלט לקיים "חפלה" קטנה… ביום שלמחרת…
על ההכנות ל"חפלה" הקטנה … ותוצאותיה העגומות …. בסיפור הבא
