מפגש עם הלוחם דני נחושתן – ה"בוסן" של דבור 864 בקרב מרסה תלמאת

מפגש עם דני נחושתן – לוחם מדבור 864 בקרב מרסה תלמת

במהלך סוף ספטמבר ותחילת ינואר 2010, נפגשתי עם דני נחושתן בביתו שבכפר סתריה, על מנת לתעד זכרונותיו משרותו בפלגה 915.

תוך כדי שיחתינו, למדתי להכיר אדם נפלא, דבורן מנוסה שהשתתף בקרב הדה קסטרו  הראשון (13.8.1973)כתותחן ירכתיים, ובקרב מרסה תלמת שם גם נפצע, פונה לטיפול ובתום תהליך שיקום ארוך יחסית חזר ליחידה לסיום שרותו.

מטבע הדברים, שיחתינו לא היתה מאורגנת ומובנת…. הממשקים אודות  חברים משותפים, … חויות מוכרות מסיפורי הדבורנים … ועוד כהנה וכהנה מרכיבי "פלוורה טובה" … הפכו את המפגשים לחויה מענגת.

זכיתי לצרף לחוג חבריי הטובים , חבר  נוסף.

דני נחושתן מתחיל בזיכרונותיו……

סיימתי את לימודי בבית הספר לקצינים בעכו בקיץ 1970. התגייסתי עם בוגרי עכו ב- 1 אפריל 71, טירונות חי"ר בבה"ד 13 בקדום ובהמשך טירונות ים. בתום הטירונות , בוגר קורס ימאים בבה"ד חה"י.

הוצבתי לשארם לפלגה 921 לפ-51- נטק 36 מ'.

בקשתי לעבור לדבורים – שלמה ביטון , בוגר 915 אמר לי השתגעת ?

כעבור זמן הועברתי לדבורים בפלגה 915 – ה"סיירת הימית"

הוצבתי בד-881 בפיקוד פלשנר.. היה מפקד זמן קצר ואח"כ הגיע לספינה סגן רוני ביליק.

הימים ימי קיץ 71 – (נחמיאס היה כבר בצוות… מוקי וולפשטיין, אורי זוהר (הגינג'י) ואז הביאו גם את עדי ליפשיץ והמנוען עופר זק (זקן),

עמי איילון זוכר, שעמדתי על דעתי… הייתי "בוסן" חזק…ולא בדיוק התייחסתי לקצינים החדשים … במילים אחרות נתתי להם בדרכי את התחושה ושלא יתבלבלו … שבעצם הם  קצינים חסרי ידע וחסרי נסיון …

צריך לזכור שחלק מהאוירה היתה אוירה של מאבקי כוחות בתוך הצוות… ה"בוסן" מול הצ'יפ… בראיה זו היה בראייתי גם מאבקי כוח עם בני המחזור שלך בבית הספר לקצינים בעכו…

אורן קרני היה סגן ב 881

צביקה שחק – היה מפקד קפדן ומקצוען אך די מנוכר, מרוחק, לא בדיוק התחבר לצוות. אני גם לא בדיוק זוכר את נמרוד ארז כסגן  מפקד. למיטב תודעתי גם הוא לא  היה מחובר לצוות.

לעומתם אני כן זוכר את  רוני ביליק כמפקד … שהוטמע בצוות והיה מעורבב כראוי לדבורן …

 

בתום שהייה בת כשנה בדבורים , יצאתי  לקורס חובלים והשתלבתי במחזור כ"ג… שם הייתי  כ- 3 חודשים.

לא החזקתי מעמד …  בסיומה של תקופה זו חזרתי כמובן לפלגה 915 והוצבתי בד-864. המפל"ג היה אז עמי איילון

באותו ערב להגעתי יצאנו לעוד "מונטנה" ……. במהלכה , ביום 13 לאוגוסט 1973, הוזנקנו לעבר סמ"ר ה"דה קסטרו"  …. שנהג ל"התעלל" בברטרמים של ראס סודר, ואז הביאו את ה"אח הגדול", דבורי 915….

ה"מוטנות" היו סיוט … חויה קשה בסה"כ …. ים גבוה … לאורך זמן ….

ולא היה מצב ים שלא היינו יוצאים אליו … צביקה יצא עם זוג דבורים… באותה "מונטנה"

על דבור ראשון מפקד שלום שבוי ("שולי")… לימים ר' אגף במוסד בקרב… על הדבור השני אלי גבריאלי .. למיטב זכרוני הגענו לראס סודר …. ואז הוזנקנו לכוון ה"דה קסטרו" ….

 

לא זוכר בדיוק אבל בטווח ארוך יחסית , כ- 2 מייל פתחו עלינו באש… צביקה הסתער אליהם…

אז לא היו שכפ"צים / כפלסט"ים… היינו די חשופים … המגן היחיד עליך כתותחן היה חצובת התותח … בשלב התנועה וצמצום הטווח לכוון הסמ"ר … קיימת תחושת פחד / הלם … הרגשתי שאני מתכווץ בתוכי … מבקש להיעלם ע"מ שלא להיפגע … מתחבא בתוך התותח … בתנוחת "סיטיננג דק" … עד פקודת הירי שהתקבלה בטווח גדול יחסית …. מרגע הירי נעלם הפחד ותחושת בטחון משתלטת עליך … ואתה יורה כמו שאתה יודע ומתורגל …. ואז נגמרה המחסנית ….

עמוס גוטליב היה מס' 2 שלי בתותח ירכתיים…. הכרתי אותו עוד מהתקופה שלפני השרות … אחיו אריה גוטליב היה חבר שלי מטבריה …. אני מחפש אותו ע"מ להגיד לו שיחליף מחסנית … לא רואה אותו …

עמוס גוטליב כנראה נבהל עם תחילת הירי … אז המחסניות היו בלוקרים שמתחת לגשר בדפנות ימין לשמאל…. יצאתי מהתותח להוציא מחסנית מהלוקר ואז ראיתי את עמוס בתוך הלוקר …. מתחבא משהוא …. ניערתי אותו והוצאתי אותו מההלם … הוא אכן יצא והמשיך בתפקידו כמס' 2 …..

בערך ב- 600 יארד… יריתי לתוך הסמ"ר ירי מדוייק …. לא היה לי מושג מה עשיתי… אבל ספרו לי אח"כ… מה עשיתי. ככל הנראה שכתוצאה מהירי המדוייק שלי ושל חברי … הסמ"ר נפגע והעלה עשן … ובהמשך ,  "הקפצתי" את הצוות שלהם ב"דה קסטרו"… שחיפשו מחסה על מנת שלא להיפגע על הסיפון ….

דני מבקש להדגיש סיטואציה הקשורה לתפקודו של אלי גבריאלי, מפקד הספינה מס' 2,

מפקד הדבור , שתוך כדי סגירת הטווח ל"דה קסטרו" ,  עמד בגשר ועודד את

אנשי הצוות… להרים את הראש… העניק בטחון לצוות … משהו שאני לא זוכר מאירועים אחרים …

 

כוכבי שואל :  טרם הכניסה למרסה – מהם זכרותיך ? ומה היה מרגע שנכנסתם?

חצינו את הקו הירוק, צביקה העיר את הצוות , התעצבנתי …. הייתי "בוסן" ….

שלום נחמני היה הצי'פ… שתקן , מקצועי, מופנם… בחור טוב ….

היינו בעמדות קרב… לא היה לנו מס' 2 בתותח …  היינו צוות מצומצם…

טנקלביץ  נשאר מחוץ למרסה  ואנחנו נכנסנו … זוכר סבוב שבצענו … ואז נפתחה לי גזרת ירי  לכוון דופן ימין …  האירו עם זרקאור …. למייטב זכרוני לא שמעתי פקודת ירי…  ראיתי את הברטרם … ופתחתי באש… וידאתי שהירי שלי לכיוון מנועי הברטרם …  עד שהוא נדלק… וידאתי הדלקתו.. ולא עזבתי אותו עד שנדלק … שניות אח"כ עלינו על החוף … והמנועים נדמו …

אט אט החל החוף להתעורר ולהשיב אש …

זיהיתי עמדת ירי  על הגבעה … יריתי  … זוכר שהוא השתתק..!

כשהייתי על הסיפון, ויריתי … הייתי באטרף… הרגשתי ביטחון…

נגמרה לי המחסנית הראשונה … יצאתי מהרתמה … נגשתי לארגז הפעולה  בדופן לשמאל, פתחתי הוצאתי מחסנית … פניתי לכוון התותח ואז חטפתי … מכת מחץ… שהעיפה אותי לרצפה עם המחסנית , הרגשתי פגיעה בצד ימין וניסיתי לתפוס את המחסנית…. ויד ימין שלי לא תפקדה… הבנתי שנפגעתי…חשבתי שנפגעתי הכנסתי אצבע לתוך החור…  (חור היציאה)

קמתי לאיטי… עליתי לגשר… עמי שגב צעק לי: "זוז זוז אתה מפריע לי לירות…"  עמי שכב בגשר והמשיך לירות לכוון חיילי הקומנדו שניסו להגיע לספינה ….

בגשר הסגור היו נמרוד, נחמיאס, ו"גיגו"  ואולי עוד מישהוא …

בכוחות עצמי ירדתי במדרגות למס… שם שכב רמי… שנפצע לפני …ונשכבתי… הרגשתי חום… והרגשתי שאני הולך ונגמר…

זוכר שהמחשבות שחלפו לי בראש היו : האם אני מעל גלי המים… או מתחת לקו המים…

 

בהמשך … אני זוכר את רעש המנועים… שעובד על מנוע אחד… הבנתי שיצאנו מהמעגן ואנו בדרך … שמעתי נפילות ….

מאיר נחמיאס עבד עלינו וחבש אותנו.

הגענו לאבו זניימה.  זוכר את הויכוח של צביקה עם הטייס בהקשר לפינוי הרצל אלמעלם ז"ל…

 

רבים מהחברים שלי מהילדות מטבריה… נהרגו….

 

אין לי קשר עם חברי לצוותים האחרים … גם כשחזרתי לא זוכר דבר.

 

במלחמת לבנון השניה , גם אותו דבר … נסעתי לקריית שמונה… נפלו טילים בקריית שמונה, אין רכב צבאי הכל בוער, אין מסביב לא מבנה מחסה ולא בטיח .. .. ונפילות סביבי… אני אדם נורמלי, רגיל …. לא יודע מה עושים… פחדתי פחד מוות… לא יודע מתי הנפילה הבאה… תיפול עליך… בסוף הגעתי לתחנת דלק… התעקשתי לקחת את הדברים אישית לחיילים, עם הרכב שלי… פחדתי שלא יגיעו הדברים ליעדם…… הנפילות הגיעו לטבריה ….

פעם ראשונה שפחדתי מאז הפחד … ההוא.

 

דני נחושתן היה 17 שנה בונה מצבות, אח"כ כתב שירה (3 ספרים)

חברו הטוב גרשון  וושנסקי ז"ל , הלך בעקבותיו …

 

לקראת סיום  , מגיע טלפון לדני נחושתן מלוחם נוסף בצוות  ד- 864 במרסה תלמת  , מ"גיגו". …

"גיגו" שמתחיל לספר בקול נרגש, על שני אירועים , שאינם קשורים זה לזה , שהתרחשו ביממה האחרונה,  והחזירו אותו 37 שנים אחורה ….  וסמיכותם ככל הנראה אינה מקרית ….

" אני חוזר מביקור אצל אימי החולה… ואמא שלי מספרת לי סיפור…. אודות מישהוא שהתכוון לקנות בית בגליל…  ותוך כדי ההכרות נזכר ומספר … .  לאישתי שהיא מזרחית …. והבת שלי… נשואה למרוקאי… ואני חי בזכות מרוקאי…

רגע, אתה מתכון למשהו שקרה במלחמה…

אולי ביום הכיפורים…

היית בחיל הים….

במפרץ סואץ .. כן..

בלילה הראשון של המלחמה .. במרסה תלמת… אני ….

הרצל אלמליח – שכב לידי….

 

אני מגיע הביתה … ואז אשתי מספרת על כוכבי… מישהוא שמארגן מפגש חברים בוגרי פלגה 915 ומזמין אותך גם להקרנת סרט "עמוס וטחינה" שיוקרן מחר …. המספר את סיפורו של עמוס גוטליב , הלום קרב , מקרב מרסה תלמת….

תוך כדי שיחת הטלפון כשהוא נרגש מאוד מספר לנו "גיגו" , אודות סיטואציה רגעית החרוטה בזכרונו מקרב מרסה תלמת… " … כשירדתי למטה להביא את המחסניות … לנמרוד … שזרק לעמי שגב בגשר …. עמוס גוטליב היה למטה במס …  לא אשכח את מבטו של עמוס גוטליב כשאמר לי:  "גיגו" הלכנו"…. "הלך עלינו…."

שיחת הטלפון הנרגשת מסתיימת עם תיאום ציפיות קצר שכוכבי עורך עם "גיגו" בהקשר להקרנת הסרט והמפגש המתוכנן במוזיאון חיל הים.

 

לקראת פרידה , כוכבי מבקש מדני נחושתן  לומר דברים  בכנס, ומסביר: "… מורשת הקרב בחיל הים , מזה שנים, מסופרת ונכתבת ע"י מפקדים. אין בתרבות שלנו מקום ללוחמים. המתבונן מהצד יכול לחשוב שהם בכלל לא קיימים … אני מבקש בכנס זה להציג את תמונת העולם של הלוחמים… דבר על התחושות שלך …

 

דני כמובן נענה בחיוב לקריאתי.

במהלך הכנס הציג דני נחושתן באופן מדהים ומרגש , את תחושותיו בקרב ה"דה קסטרו" הראשון ובקרב מרסה תלמת.

להלן דבריו היפים של דני כפי שהוקראו על ידו.