מפגש עם סא"ל אורי צור (צ'רה) – המפל"ג השני של פלגה 915.
ביום 26 לאוגוסט 2010 , נפגשתי עם סא"ל (מיל.) אורי צור ב"קפה קפה" שבת"א על מנת לשמוע על שרותו וחויותיו של אורי בחיל הים בכלל וכמפל"ג 915 בפרט.
אורי צור , יליד עין גב , בוגר קורס חובלים שייטים מחזור י"א – 1964 (בני מחזורו: יחזקאל, רפי אפל, הג'ינג'י, ישי הרמתי, גבי קינן)
בקשתי מצ'רה לציין "אבני דרך" בשרותו הצבאי (..לא פשוט … אחרי כ"כ הרבה שנים … אבל הזיכרון של צ'רה פשוט מעורר הערכה)
- עם סיום הקורס הוצב כ ס.מ. סט"ר בפלגה – 914 – חיפה (סגנו של הנזי)
- בהמשך שימש גם כ ס.מ. סט"ר בפלגה 915 באילת (צ'וץ היה המפל"ג)
- עפ"י המלצת "כריש" יצא לקורס לוחמה בצוללות והפעלת טורפדו באנגליה, יחד עם זאב יחזקאלי ז"ל. (6 חודשים באנגליה, בנמל פורטסמות) היה אחד משלושה קורסים אליהם נשלחו קציני חיל הים להשתלם. (קורס מפעילי צוללת (S) , קורס תותחנות)
- ס.ק. מחלקת טנ"צ – באח"י "חיפה" ..(שאגב לא היה לה טורפדו…)
קוריוז מתקופה זו: במהלך תרגיל משחתות עם צוללות, דמדומי ערב נמצאים בהשתלמות שלך משמרת אילת. ק.המשמרת הזקן נתן הוראת תתרוקן, שהובילה בודאות להתנגשות של "אילת" ו"היפו" יחזקאל ואני עמדנו בקשר מסתכלים… ונתנו פקודה הפוכה להגאי… בכך חסכנו כאוס קולוסאלי לחיל הים … 2 משחתות = כל חיל הים של אז…
- כעבור כחודשיים, הוצבתי בכנרת כס.מ. חוליית 738 – נמ"כים בפיקודו של הנזי. סיפור קצר: הייתי בבית, נמ"כ עלה על שרטון בחוף המזרחי. נסעתי לגינוסר. הנזי כבר היה בים עם הנמ"כ השני. עם העליה על הריף נפתחה אש סורית , היו מספר פצועים מהירי וכתוצאה מכך נוצר צורך בחילוץ.
יחידת הנמכ"ים (בפיקודו של הנזי)…כללה 3 נמ"כים. עפ"י סבב… אחד תמיד בבית.
בנמ"כ היו 2 מקלעי 0.5/0.3, עם מנגנון הכוונה בחרטום ובירכתיים. מרבית החובלים היו מכונאים שפקדו על הכלים. הגענו לנמ"כ שהיה על השרטון, חלצנו הפצועים ונשארנו לאבטח אותו. בלילה מיגים תקפו… הנזי וצוות הנמ"כ הפילו את אחד המיגים …..הנזי זכה לתהילת עולם..
עמדות הסורים היו 60-70 מ' מהנמ"כ … והם המשיכו לירות…. התכנסנו בתוך הנמ"כ הממוגן. היה ברור שזה רק ענין של זמן עד שנפגע.
לאחר הסבר והבהרות יצאתי עם 2 הלוחמים ועזבנו את הנמ"כ בשחייה לאחר שקבלנו הוראת נסיגה… במשך הגיעו לשם חיילי ש/13 ע"מ להבטיח שרידותו …
- במלחמת ששת הימים תפקדתי כמתמחה למפקד סט"ר .. בפלגה- 914. השתתפתי בתקיפת ה"ליברטי"… סיפור האירוע: עפ"י התו"ל הוזמן סיוע אוירי ע"מ לפגוע באוניית אספקה מצרית שזוהתה ("אל קוצייר")… כוח הטרפדות ה"רעב" שעט לעברה של המטרה … בשלב מסויים, לאחר שהיה ספק רב בהקשר לאופי המטרה … הספקתי לומר בקשר "המטרה – זה לא מה שחשבנו" (הייתי בסט"ר של רפי אפל… המפל"ג היה משה אורן)… אני חושב שאמרתי זאת 3 פעמים לפחות .. מבלי תגובה… הרצון להסתער היה חזק מדי …
בדיעבד, אני יודע שזה שדברתי בקשר… פגע בי.. בתום המלחמה כולם קבלו דרגות בקיצור פז"ם. אני לא קבלתי דרגה….
עוד מחוויות המלחמה:
- המשחתות גילו ותקפו צוללת מצרית שככל הנראה נפגעה באופן משמעותי. יש הטוענים שהיתה בשיקום ארוך ויותר לא חזרה לפעילות מבצעית.
- גם הסט"רים שלנו… במלחמה גילינו צוללת מול אשדוד – ומה יכולנו לעשות..? (אין פצ"מים, אין טורפדו נגד צוללות… מה אפשר כבר לעשות?
המלצתי שנצמיד לפרסקופים של הצוללת חבל עם מצוף.. אח"כ יגיעו המשחתות ע"מ לטפל בה. זה כמובן לא קבלנו אישור לבצע.
- בקיץ 1967 אורי צור (צ'רה) מתמנה למפקד סט"ר בפלגה 914 . אורי חושב שהיה זה סט"ר 207 אבל לא ממש בטוח… יתכן אחר …
- כעבור מספר קצר של חודשים הועברתי לאילת להיות ס.מ אח"י "בת גלים".
חיל היה רכש שתי אוניות אם: אח"י "בת גלים" ואח"י "בת ים"… זכורה לי תקופה נפלאה… חגיגה אמיתית.. ההצלחה של ישראל במלחמת ששת הימים הכניסה את כל האומה לאופוריה.. היינו מקובלים מאוד בכל העולם… מתנדבות הגיעו מכל העולם … אגב אפשרו לנו לקחת לים מתנדבות… תקופה משוגעת….
אופי הפעילות היה: מפליגים מאילת לשארם .. ואח"כ לאבו זניימה.. ולראס סודר…פורקים סחורות ומעמיסים תחמושת מצרית שצה"ל לא יכול להשתמש, וזורקים לים…
לאחר שאח"י "אילת" הוטבעה ע"י המצרים (21 אוקטובר 67) חלק מהניצולים הגיעו אלינו להמשך שרות (מרמרי וחבריו… הגיעו אלינו). בהמשך נדרשנו להציג את ה"דגל" הישראלי, מול העיר סואץ… כשעלינו חלק מצוות נפגעי ה"אילת"… הם ממש בכו.. עבורם זה היה סיוט…. הפקודה להציג את הדגל היתה מטופשת ומסוכנת… היה לי ויכוח עם המפקד (אברבנאל אחריו הגיע.. קרוזו).. ההתנהלות היתה לא אחראית…
בתקופה שהייתי ב"בת גלים", הסט"רים 16 מטר נכנסו ראשונים לשארם ב- 67 ובכך נקבע שחיל הים כבש את במ"ש. הסט"רים אגב לא חזרו בתום המבצע לאילת ונשארו בבמ"ש. לימים, אברבנאל ואני לקחנו את 2 הסט"רים שנותרו שם, והעלנו אותם משארם לאילת. הפלגה בלתי נשכחת … הסט"ר 16 מטר הרי לא התאים לים סוף … הסט"ר היה מוצף, כל המערכות נרטבו… בסוף הגענו בשלום לאילת. זוהי לדעתי היתה שירת הברבור של הסט"רים. הם לא חזרו לפעילות מבצעית יותר.
- ב- 1970 יצאתי ללימודים לכשנתיים…
- בתום הלימודים, קרא לי "כריש" (היתה לי היכרות מוקדמת איתו…הוא היה מפל"ג 914 כשסיימנו חובלים.. הציע ליחזקאלי ולי לצאת לקורס לאנגליה… כשחזרנו … קבל אותנו בשדה עם הג'יפ שלו..) נפגשנו בבית קפה בתל אביב. הוא ספר לי שהוא מז"ר והיה רוצה שאגיע להיות מפל"ג 915… אמר לי שגם יחזקאלי… יהיה בנטקי"ים….
- ב- 1971 הגעתי לפלגה 915.
3 דבורים בפלגה. למיטב זכרוני המפקדים: דוד בכר, רוני נחמני, רוני ביליק ובוגץ'..
הייתי כמעט כשנה מפל"ג 915. בסה"כ היה כיף . צורי היה מפקד מרש"ל וחבר קרוב של "כריש", וזה היה מפקד אבל גם חבר. …
זכורים לי שני אירועים – שני סיפורים:
הראשון: ה"ביזיון" – דבור חזר מאילת, נדמה לי שבפיקודו של בוגץ, עלה על ריף במיצרי טיראן… יצאנו לנסות לחלץ אותו…עם הדבור משארם.. התארגנו ויצאנו .. הייתי צעיר ואידיוט… יצא איתי מפל"ג אג"מ חיים (שהיה לימים מפקד ה"נגה") דוד בכר היה מפקד הספינה.
הדבור של בוגץ' ישב "טוב" עם החרטום לכוון צפון.. התכונתי לחלץ באמצעות הדבור… עם 2 משכים… חבלי הגרירה הכפולים…היתה שיחה בין המפקדים… אני ניגש (בקשתי מבכר שיפקח על העבודה בירכתיים )… מגיע לטווח זריקה לדבור … מעבירים את החבל אל הדבור … ההוא שכח לחבר את החבל שלו, קשר את החבל שלנו לפיתה.. איך שניסיתי לצאת הבנתי את הברוך… החבל התהדק על הפיתות , אי אפשר היה לשחרר את החבלים … משך קצר … אחרי זמן קצר התיישבנו גם אנחנו על הריף …
פשלה גדולה… כעבור יום הגיעה גוררת אזרחית מאילת … והורידה אותנו …
בתקופת הפיקוד הראשונה , הייתי מוביל זוג יחיד. יצאתי לכל ההפלגות ב כ- 8 החודשים הראשונים… 3 הפלגות בשבועיים… כל אחת של 2 לילות +3 יממות. הרבה שעות ים. ואז הוסמך
(לאחר מו"מ לא פשוט עם כריש) אחד המפקדים הותיקים להיות מוביל זוג.
הסיפור שני:
היו לפחות 3 מפגשים באי האלמוגים עם חוסיין מלך ירדן, לפני מלחמת יום הכיפורים.
המלך הגיע עם היכטה שלו לאי … ומנהיגי ישראל על הדבור. היכטה של המלך והדבור קשורים "לונגסייד" , ומתנהלים המפגשים. פעם עם גולדה / יגאל אלון / משה דיין … השיחות התנהלו בדר"כ בדבור… לגולדה היה קשה לעבור ליכטה.
בשלהי תפקידי התחלפו המז"רים. זאב אלמוג החליף את "כריש".
ומעט על המשך דרכו של אורי צור בחיל הים:
בתום התפקיד הועברתי לענף ים/3 מבצעים
דוידי היה הרע"ן. אריה רונה היה רמ"ד למבצעים ואני תיאום מול א/מ בתחומי בט"ש ..
בתקופת שרותי בים /3 הועברה מפקדת חה"י ממסטלה מאריס לת"א, חנכנו את המפקדה והתחברנו לצה"ל.
במלחמת יום הכיפורים… רמי לונץ היה משוכנע שתהיה מלחמה כבר חודש לפני המלחמה. חה"י התכונן למלחמה. השקיע מאמץ להשמשת כל כלי השייט … והכנת תוכניות.
זכור לי שנפגשתי עם מקבילים שלי מצה"ל, רמ"ד משולבים ורז"רי דרום, צפון, מרכז כולם דברו שהמלחמה בפתח…טענתי שצה"ל אינו מתכונן למלחמה כראוי … הם ניסו להרגיע אותי… "אנחנו עושים מה שצריך…"
הנחת העבודה השגויה היתה ההנחה – שהכוחות הסדירים שהיו בקו – יחזיקו מעמד במקרה של תקיפה… התחושה במהלך ואחרי המלחמה היתה קשה.
- בסיום המלחמה עברתי לש/3 ופקדתי על אח"י "חרב" כשנה.
- ב 1976 התמניתי למפל"ג 914 . מספר זכרונות הצרובים בתודעתי:
אחרי טקס החלפת הפיקוד על פלגה 914…. עליתי לחדרי/משרדי .. וזמן קצר אחר כך… שומעים צעקות וחיילים בורחים ..התברר שחייל באחד הדבורים , הסתגר עם 2 רימוני נ.א. ומתכונן להתאבד..
אני קורא לרס"ר… שואל אם מכיר את החייל ? אומר לי בודאי … "חייל בעייתי" . השבתי: "לך תטפל בו ותרגיע אותו" . ואני נענה: "המפל"ג, אני לא מתעסק איתו …. הוא ממש מסוכן …!"
גם ממפקד הדבור.. קבלתי בערך את אותה התייחסות …. לא הבנתי מה קורה פה? אבל ידעתי שאני מוכרח לפתור את הבעיה…
ירדתי לספינה.. ראיתי חייל בריון, מגודל, מתוח ועצבני עם 2 נ"א, ואומר לי: "אני אפוצץ את הספינה…" הבחור היה חיוור , רעד… שכנעתי אותו… הבטחתי שאטפל בו… הוא פשוט לא רצה לשרת בפלגה… לא התאים בשום היבט…. סדרתי לו שיצא מהפלגה. נדמה לי שהפך להיות ק. אימון גופני.
באותה תקופה עזרנו מאוד לנוצרים בלבנון ולמנהיגם ג'ומאיל. הוחלט לעזור להם גם בציוד ואמל"ח. אחד הדברים שעשינו היה להעביר להם ב"מעונות" תחמושת + אמצעי לחימה .. לנמל ג'וניה.
דבורי 914 הפכו לכלי גרירה.. ומובילי אמצעים ל"פלנגות".
בתקופתי היו כמעט 15 כלים + דבורה ראשונה … היו פחות מפקדים …מכלי שייט …
תפקידי האחרון היה ק. אג"ם ב ש/13. בערך בגיל 35 החלטתי להשתחרר. הרגשתי שמיציתי. לא רציתי לבזבז שנים יפות. בדיעבד טעות כלכלית קשה. נכון היה לסחוב עוד 4-5 שנים ולהבטיח פנסיה. לא נורא , מה שצריך היה לקרות קרה.
הערת סיכום, (של כוכבי)
במפגש המרתק שחויתי עם אורי צור, שמעתי מעט על תפיסת עולם , מיוחדת , מעוררת משהו … בחרתי להביא הדברים בשם כותבם… אורי צור:
ברור שכל כמיהתנו להרגיש ולחוות היותנו מושלמים ומותרים "מותר לי להיות כהוויתי".ואכן כן, זה הכלל הנוהג בכל הויה ובכל התהוות .. תהיה אשר תהיה אנחנו כמובן שלא במכוון נמצאים בהכחשה.. ובעיקר משום היותנו ישויות עתירות דמיון ובה בעת במגבלות הוויתנו בעוה"ז. אם תרצה: הברכה והקללה משמשים בנו בערבוביה…….. .
