נמרוד ארז מספר על "גיגו" – גדעון כורם (ויינגרד)

זכרוני מ"גיגו" (גדעון\גידי וינגרד\כורם)

את גיגו פגשתי לראשונה עם התייצבותי בפלגת הדבורים בשארם אל שייך בדבור 864 ביולי 1973 מעט לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים.

מהשבועות הראשונים מאז הצטרפותי כסגן מפקד הדבור עליו שירתנו יחד איני זוכר דברים מיוחדים מגיגו פרט לעובדה ששנינו גרנו במושב שיתופי והייתה תחילתה של הרגשה שבאנו מ"כפרים" דומים.

נודע לי שגיגו החל מסלול בסיירת מטכ"ל אותו הפסיק מבחירה והוצב כלוחם-מוכ"מ על דבור.

גיגו הצטייר כחייל שקט, צנוע, שתקן אך לא חסר דיעה.  ההפך. גיגו היה דעתן ודעתו נשמעה גם כשנראה שהוא בעמדת יחיד.

הדבור שלנו היה דבור הפיקוד בקרב מרסה תלמת שהיה גולת הכותרת בשירותינו במלחמה ובדיעבד התברר לי כי כמו רובנו השפיע על גיגו באופן צורב וניכר לאורך כל חייו.

גיגו היה מוכ"מ בתפקידו הרישמי אך בזמן הקרב הפעיל נשק והשתתף בלחימה באופן פעיל . כשנדמו כלי נישקנו בגלל תערובת של פגיעה בלוחמים ותקלות שבתנאי הקרב היו קשות מלטפל, ירד גיגו לבטן הדבור והביא עוזים לשגב , לעצמו ולי כדי שהאש מכיווננו תימשך- זאת ללא פקודה וביוזמה עצמית שלו.

כשהתקבלה פקודת המשימה שלנו ובה צוונו לפגוע בכלי שייט ובהם גם ספינות דייג מצריות היקשה גדעון בשאלותיו על הסיבה לכך. שאלותיו של גיגו לימדו אותי רבות על אופיו המיוחד והתחזקו גם לאורך חיינו הבוגרים בהתכתבויות ובשיחות מזדמנות שקיימנו.

גיגו היה אדם מאד אנושי , הומניטרי , חובב טבע ונוף , איש של פשרות ושלום , ציני במידה סבירה , חרוץ עד כלות הכוחות (ולצערי גם החיים).

ליווינו יחד את מצוקותיו של דני נחושתן – חברנו ללחימה שהיה פגוע נפש – הלום קרב מוכר ושנגמל לבסוף מיסוריו כששלח יד בנפשו. נפגשנו גם בלוויתו של דני ולאחר מכן באזכרה בה ניהלנו שיחה ארוכה על החיים ועל הנזק העצום שנגרם למי שחווה כמונו חווית פחד מוות כל כך מוחשית.

נזכרנו כיצד אמא שלו הפתיעה, מיד עם שוך הקרבות בביקורה בנמל עדביה המצרי , הביאה עוגה ליום הולדתו מתוך תקווה שאולי תיפגוש בו- מה שקרה בפועל.   גיגו שישן כשנעצר האוטובוס עם האורחים מעמק חפר , לא האמין שאימו בחוץ והיה משוכנע שאנחנו עובדים עליו. הפגישה איתה מאד ריגשה אותו ואותנו.

 בתמונה: גיגו ואימו. בגשר הפתוח – נמרוד ארז.

בסיום הקרב במרסה תלמת , כשכבר היפלגנו בדרכנו חזרה לסיני , גיגו הופקד על תותח הירכתיים וזיהה מטרה "רודפת" אחרינו. הוא דיווח למפקד הספינה וזה נתן לו פקודה אוטומטית- אש על מנת להשמיד. היסוסו הקל וזעקתי אליו "עצור, עצור. זהו מספר 2" מנע ממנו ירי לכוון בן הזוג שלנו , ירי שתוצאותיו יכלו להיות קטלניות ולהטיל על כתפיו של גיגו משא קשה מנשוא.  מעולם לא דיברנו על כך "ברחל ביתך הקטנה "

אך לשנינו היה ברור כי יצאנו מכך בשן ועין.

גיגו השתתף בקרב ראס עריב שמפקדו היה עמי איילון ובו פגענו בכמות גדולה של ספינות דייג שהיו אמורות לשאת אספקה לכוחות המצריים שהיו אמורים לכבוש את הציר היורד מהתעלה דרומה לאורך קו החוף של סיני וכן באירוע נוסף בו ספגנו אש מהאי גרין כשלא היינו מודעים להימצאות כוחות צבאיים בעת שהתקרבנו אליו.

אירוע נוסף שהדבור שלנו השתתף בו היה בנסיון האחרון לחילוץ נצורי מוצב המזח– אירוע בו קיפלנו את זנבינו כשמטח פגזי 130 מ"מ ניתח עלינו באופן שמאד סיכן אותנו ואת כוחות שייטת 13 שאותם ליווינו למשימה.

שנים רבות הקשר שלי עם גיגו היה קלוש עד שעברתי לעצמון במשגב וכשהחלטתי להרחיב את ביתנו גיגו נבחר ללא היסוס כאדריכל למשימה זו.

ניסינו להיפגש פעמים נוספות באופן מיוחד אך גיגו היה תמיד עסוק , עבד עד בלי די ובשנים האחרונות סיפר לי שהגשת התכניות המקוונות לבניה לרשויות מאד העיקה עליו והיקשתה עליו לעמוד בביקוש שעלה מחד וביכולת שלו שנפגעה מהגזירה – מאידך.

התכתבתי רבות עם גיגו . הוא לא תמיד ענה מיד וכשתגובתו איחרה להגיע הבנתי שהוא עמוס בטירוף.

באחת מההתכתבויות דנו בבעית חלוקת הנחלות בהתישבות העובדת וגיגו כתב לי כך:

 

"הרבה משפחות נפלו בבור הזה של בן ממשיך וירושות…מלחמות עולם…בהכירך אותי ברור לך שאצלי ערך המשפחה קודם לכל. לאמא שלי (זאת מעדביה) הבטחתי בסוף ימיה שאנחנו, הויינגרדים, לעולם לא נריב. נקודה.

אבא שלי , המשורר, היה במשך שנים מזכיר המושב , עשה רבות למען שלום ומניעת ריבים וסיכסוכים.

אתה יודע מה זה מושב שיתופי. קיבלתי משהו ממנו.

 

במקום אחר וכמענה להתכתבות ארוכה ביננו כתב

"הי, יצאתי עכשיו מפגישת עבודה בקיבוץ פרוד. הזוג נורא התנצל על כך שכל פעם מבקשים משהו אחר , על כך שמבלבלים לי במוח….איך אני נשאר רגוע?…

אמרתי להם שהכל יחסי. שאני עדיין ביום כיפור ההוא ושמאז הכל מתגמד…בקיצור, אנחנו חבורה שיצאה די שרוטה ולכאורה, מן הסתם לא טופלה…….לילה טוב נמרוד. גיגו"

 

כשהודעתי לגיגו על כך שדני נחושתן שם קץ לחייו. תגובתו היתה:

"אני לגמרי המום. דיברתי איתו בחצי שנה האחרונה מספר פעמים….ביקשתי שיניח לזאב אלמוג….הוא באיזה שהוא מקום גם נפל בלילה ההוא…גיגו

 

אהבתי אותך כחבר וכלוחם ולמדתי ממך שיעור ביושר, צניעות ואמינות.

העמדת את משפחתך בראש עדיפויותיך . חבל לכולנו שלא הישארת מעט גם לעצמך.

נוח בשלום . הותרת אצלי עצב וחלל בלב.

נמרוד ארז