חויותיו של מפקד דבור 873 – סגן יעקב בוגץ'

 

"מונטנה" ותפיסת סירת מודיעין

מונטנה 

חלק חשוב מפעילות הדבורים בזירת ים סוף היה הפלגות לסיור במפרץ סואץ.  יצאנו משארם לכוון רס מוחמד, משם דרך מיצר יובל שליד האי שדואן או דרך מעבר מילאן שליד ראס קניסה שבחופי סיני, הפלגנו לא-טור. ערכנו סיוריי לילה אקראיים באיזור או שהמשכנו הלאה לאבו זנימה. באיזור אבו זנימה ערכנו סיורי ליילה באזור שדות הנפט של אבו רודס ולפעמים עלינו לסיורים בראס סודאר.

המקומות שהזכרתי שמשו לנו למנוחת היום ותיקוני תקלות בעזרת צוות תיקונים קלים, שנשלח משארם. הצוות  כלל מיכלית מים, מיכלית סולר וטכנאים  לתיקון תקלות בנשקים אך בעיקר בציוד האלקטרוני. הציוד  שמורכב בדבור צריך לעמוד בתנאים קשים של לחות, רטיבות וחבטות בגלים.  

בא-טור היה מזח ישן מהתקופה של העליות לרגל למכה דרך סיני. למזח זה היה קשה להתקשר עקב הרוחות העזות שירדו מהר משה – רוח קאטבטית. הכניסה לא-טור בשעות הבוקר המוקדמות היתה בקור מקפיא וברוח חזקה. הרוח באה בניצב למזח. הצד העמוק של המזח היה במורד הרוח. לקח לדבורים שנים ללמוד את צורת ההתקשרות המתאימה ביותר. המקום היה ריק מאדם והגישה התחילה בהתקרבות עם החרטום למזח. הורדת חיל לקבל את  החבלים. קשירת חבל חרטום לטבעת התקשרות על המזח. לאחר מכן שולב מנוע ימין אחורה ומנוע שמאל קדימה והגה ימינה. כך עד  שהדבור הסתובב במקום והגיע במקביל למזח. נקשרו חבלים נוספים וכיבינו מנועים. הכל בקור ורוח מקפיאים גם בקיץ. 

באבו זנימה נקשרנו לרציף בטון מהתקופה של מכרות המנגן . משם הועמס המנגן לשווקים בעולם. בראס סודאר עגנו ליד הבסיס.

הסיורים בוצעו ע"י זוג דבורים, כשהמפקד הבכיר מוביל את הזוג. הם נערכו בנופים עוצרי נשימה. השילוב של מים הרים ושמים, הוציאו את המילים מפי. לרוב הים היה סוער ורוח צפונית של שלושים קשר נשבה והרימה גלים, שגרמו לנו להוריד מהירות למינימום, ולפעמים נגרמו נזקים מהמכה שקבלה הספינה בעת ההתנגשות בגל הבא. ככל שעלינו צפונה ירד גובה הגלים.  ליד ראס סודר היה הרבה יותר נח לסייר. בסך הכל לא ניכרה פעילות אוייב במפרץ למעט סירות גדולות – מארקב – שעסקו בדיג,  או סירות קטנות לשרות בשדות הנפט. 

הארוע 

באחד הסיורים בחודש אפריל 1972  ספינתו של סגן רוני ביליק ה 881 (הדבור המוביל) סבלה מתקלה ונשארה בא-טור ללילה לצורך תיקונים. יצאתי עם . הספינה שלי 873 יצאה לסיור ב"בודד" מול א-טור, כבר ביציאה הבחנו בתופעה שטווחי  הגילוי במכ"ם גבוהים מהרגיל, וחיכינו לבאות. בלילה גילה סג"ם פוגל מתמחה למפקד, שהפליג כסגני במטרה לא מזוהה  במרחק של כ 12 מייל מאיתנו. לא סתם קראנו לו "עיני הנץ". העירו אותי ובאתי לגשר. כיון שהמטרה הפליגה דרומה יצאנו למרדף. 

באזור הזה לא התגלו כלי שיט בכל התקופה שלפני כן וכל כלי שיט היה חשוד. התעלה הייתה סגורה ולא הסתובבו שם כלי שיט. כשהתגלתה המטרה  היא היתה קרוב יותר לחוף סיני מהחוף המצרי כלומר מאמצע המפרץ והפליג לכוון מעבר האשרפי. למזלי הוא לא חצה בניצב לחוף ולכן ניתן לי הזמן לרדוף אחריו.

הודעתי לביליק מה קורה וגם למפקדת הזירה בעורק  "ערפל" (דרך תחנת הממסר בסאנטה קטרינה). הים היה שקט מהרגיל והירח היה כמעט מלא. בדרך הבנתי שעל מנת לתופסה אצטרך להתקרב לחוף המצרי. הבנתי שאני צריך להשאיר את המפקדה  מחוץ לתמונה אם ברצוני לתפוס את הסירה.

הפלגנו במלא המהירות לכוון הסירה וכשהתקרבנו אליה הכנסנו אותה לקו הירח שהיה קרוב לשקיעה. הבחנו במשקפת שזאת סירת דיג קטנה עם די הרבה אנשים בתוכה, לא מארקב, וזה קצת היה מוזר שגילינו אותה מ 12 מיל. בצענו עקיפה מצפון כדי להביא את הסירה כך שאנחנו בגבינו לחוף המצרי והסירה מזרחית לנו.

התקרבנו ופתחתי זרקור לעברה. בשלב זה הסירה היתה כשלושת רבעי מייל מהחוף המצרי, מעט צפונה מהאשרפי. הורדנו את סירת הגומי וצוות השתלטות בפיקודו של פוגל. ביקשתי מצוות ההשתלטות לבדוק את ידי האנשים. התגובה היתה שחלקם בעל ידים מחוספסות כיאה ל"דייג" וחלקם עם ידי "פקיד". אנחנו לא מצאנו שום סימן מפליל על הסירה, למעט הידיים העדינות של חלק מהמפליגים.  אם היה להם נשק? הוא ניזרק למים כשהבינו שהם נתגלו.

גררתי את הסירה באיטיות בתנועה צפונה כשאחד מהחיילים מחזיק בהגה הסירה. הבנתי שיש כאן חשיבות לבטחון המדינה ודיווחתי לחמ"ל שאני מתקדם צפונה ללא מיקומי. כשהגענו לא-טור חיכו שוטרים אזרחיים, השוטרים ערכו עליהם חיפוש גופני ובתוך הגאלאביות שלהם מצאו את הניירות. נמצאו ניירות עם קודים ואינפורמציה על תנועות צה"ל בחצי האי סיני. כשיצאנו לכוון שארם כבר ידענו שתפשנו אנשי מודיעין.

הסתבר שהמצרים שלחו כל הזמן אנשי מודיעין לסיני שחברו לבידואים ועקבו אחר המהלכים שלנו. מהקבוצה שנתפסה הוציאו הרבה מידע על שיטות המודיעין המצרי ובעיקר מה הם היו מעונינים לדעת.  

חזרנו לבסיס בשארם עם מטאטא על התורן, וחשבנו שבנות החיל יחכו על הרציף במצילתיים. לא בנות ולא ציפורים. חיכה לנו רק המתדלק.

 

רואיינתי על ידי הטלביזיה הישראלית לתכנית יום העצמאות והקמ"ן תדרך אותי באופן שעלי לספר את הסיפור. באותו יום העצמאות היתה כתבה טובה על חיל הים. אני לא ראיתי אותה, כיון שהייתי בשארם אך מפקד חיל הים (בוצר) אמר לי כשפגש אותי לאחר מכן ש"גנבתי לו את ההצגה". שאותו שמעו ואותי ראו. שנה לאחר מכן הוזמנתי  לבית המשפט בעזה להעיד.

הנתפסים כנראה שוחררו במסגרת החזרת השבויים לאחר מלחמת יום הכיפורים

 

יעקב בוגץ'

מפקד דבור 873

 

  רוח קאטבטית – בחלק העליון של ההר האדמה מתקררת יותר מהר מהאויר שלידה. האויר החם רוי האדים מתקרר במגע עם האדמה. התקררות אויר משמע שהאויר נעשה דחוס יותר והמשקל הסגולי שלו גדל. הוא כבד יותר מהאויר שלידו ולכן מתחיל להדרדר במורד ההר. לכן קוראים לתופעה זאת גם רוח גרביטציונית.