מפגש עם אל"ם (מיל.) אברהם אור בן זאב ("זבו") המפל"ג החמישי של פלגה 915

בתאריך 26 לאפריל 2010 נפגשתי עם אל"ם (מיל.) אור בן זאב אברהם (זבו) במרינה בתל אביב במטרה לתעד זכרונותיו כמפל"ג החמישי של פלגה  915 .

לשאלתי מה היו "אבני הדרך" בשרותו הצבאי טרם הגעתו לפלגה 915 נעניתי:

זבו בוגר חובלים מכונה מחזור יב', (1965) ובוגר בי"ס קצינים בעכו מחזור ח' שרת ביחידות חיל הבאות:

• סג"ם בש/7 בצוללת אחי "רהב" (צוללת מדגם ׂ ( S בפיקודו של יעקב רענ ן ז"ל..
• בוגר קורס צוללן.
• מפקד נמ"ח בכנרת.
• סגן קצין מכונה בצוללת אח"י "רהב" – בפיקוד יעקב רענן ז"ל.
• ק. אחזקה ש/7 – מיועד לצוות הצוללת של אח"י "דקר".
• באח"י "רהב" (ללא היתר צלילה), "ציידת צוללות בפיקודו של "יומי" במלחמת ששת הימים בצע זבו 2 תפקידים:P ס. קצין מכונה באח"י "תנין" – בפיקודו של (איואן) דרור אברהם כולל המבצע באלכסנדריה במלחמת ששת הימים. P ס. קצין מכונה באחי "דקר" – כולל ניסוי הים בסקוטלנד.
• ק. מכונה בצוללת אח"י "דולפין" (למרות מחאותי הרבות הבאתי אותה מפורטסמות, והייתי אחראי לפירוקה בארץ.
• ק. מכונה בצוללת אח"י "לויתן" – בפיקודו של גדעון רז.
• הוסמך כמפקד הצוללת אח"י "לויתן" – על מיימי (בצעה קו חסימה, 30 מייל מהחוף בין רה"נ – אזח"ע לגילוי אוניות אם של מחבלים). לצורך זה נאלצתי לבצע השלמות בקורס חובלים מגמת שייט … בעקבות ירי הטיל על הסד"ג "אורית" החליט מח'י האלוף אברהם בוצר ("ציטה") להפסיק את סיור ה"לויתן" מחשש לפגיעה בצוללת.
• לאור מגבלת צוללת פעילה אחת בחייל, וצורך להכשיר דור המשך לצוללות מדגם "גל", הוחלט על הקמת יחידת דבורים 914 שתהיה במסגרת שייטת/7 . 3 צוותים יוצאי ש/7, הוכשרו בשייטת ש/7 להיות דבורנים ע"י זבו.
• זוג הדבורים הראשון שהגיע לארץ הוקצה לאשדוד. צוותי ש/7 של פלגה 914, הוכשרו ע"י שם. יומי היה מב"ס אשדוד, ואודי הראל היה מפל"ג 916 הראשון. "יצאנו לים לראות איך העסק הזה עובד… וכבר נדרשנו לזהות מטרה … חזרנו מהים, "יומי" חיכה לנו על הרציף ודרש לאלתר לכתוב תו"ל דבורים!!!"
• הקמתי את פלגה 914 במסגרת ש/7 עם 3 ספינות ראשונות, ופקדתי עליה כשנה.
• משם יצאתי ללימודים ואותי החליף אמנון גונן (איש ש/7)
• במלחמת יום הכיפורים ירדתי במהלך המלחמה לפלגה 915 ומוניתי למפל"ג בתום המלחמה.
• באפריל 74 חדשו את הלימודים בטכניון וחזרתי ללימודים – בוגר הנדסת מכונות בטכניון הנדסת אוניות.
• מפל"ג טכני בסיס אשדוד ( עמי שגב מפל"ג 916 –) "עשיתי מהפיכה מבחינה טכנית" דבורים רבים לא היו כשירים… מ- 9 דבורים רק 3 עובדים…
• ס. מפקד מספנות חיל הים.
• מפקד יחידת בקרת ואבטחת ציוד במצ"ד (ציוד6)
• מפקד בצ"ת.

 

שאלה: זבו, באילו נסיבות הגעת לפלגה 915?

 

ביום הכיפורים, ישבתי בבית כרס"ן ותיק, לקראת לימודים בטכניון. לא היו מינויי חרום. קצינים כמוני, שלא היו משובצים בתפקידים, ירדו עם פרוץ המלחמה ליחידות ובקשו להתנדב. ירדתי לב"ח, עליתי על אח"י חיפה (בפיקודו של שמואל שריג "שמיל"). למחרת פגש אותי ביני אמר לי מה אתה עושה פה?… כעבור שעתיים התקשרו אלי, הודיעו לי לך מחכה לך דבור בב"ח, קח אותו בהפלגה לאשדוד (דבור 863). שם יעלו אותי ל"טרלר", רד לז'יס והצטרף ל- 915 .

בב"ח היה צוות דבור,  יוצאי ש/7, עם סגן מהסטי"לים שלא הכיר דבור… ואמור היה להיות סגן שלי.

בהפלגה מחיפה לאשדוד, התגלו תקלות שנרשמו ונמסרו למפל"ג טכני באשדוד, ע'מ שיתקנו אותי (מילר – קצין אחזקה, רפי אפל ס. מפקד הבסיס) למיטב זכרוני תוקנו רוב התקלות למעט המד עומק.

 

לא הכרתי את הזירה. היה חשוב לי לתכנן את המעבר במיצרים (טיראן) ביום, מחשש לעליה על ריפים. הורדת הדבור ביבשה תואמה עם כל הגורמים, וירדנו לאילת. הייתי על הדבור ע"ג הטרלר.

 

במהלך הנסיעה הדבור החל להיטלטל, הנהג נסע בטירוף…, בעין יהב ירדתי לקבינה והמשכתי לאילת.

באילת קבל אותי קצין האג"מ טל פז (גינגולד), ונתן לי ביד פמי"ם (פקודת מבצע).

 

עם ההורדה למים, הנענו מנועים… כמעט נכנסתי בגדר בריכת הנמל בגלל טורטל שלא היה מחובר לתנועה לאחור… פתיחה לא משהו…

ירדתי לשארם… למרות חששותי … עברתי את מיצרי טיראן בחשיכה.

 

אני זוכר כל השמים מוארים ברקטות תאורה… הרבה תקשורת בקשר… מתחילות להופיע מטרות … מתקרבות… אני שומע שהן מבקשות אישור לפתוח באש על מטרה בלתי מזוהה… סקנק באזור שאני נמצא בו… זיהיתי את הקול של הסמז"ר, חיים שקד… הקמתי קשר עם חיים ושאלתי אם מודע לעובדה שהסקנק (מטרה בלתי מזוהה) זה אני…לא היה לי מפה של זי"ס, ולא גריד… מייק אלדר מפקד אח"י "בת ים" התעקש לפתוח עלי באש… חיים שקד לא אישר לו … והדבורים , החלו להתרחק…

בכר דוד (בכר הקטן) מפקד ה 866  נשאר על ידי… אמר לי: עליתי על ריף נדפקו לי המדחפים ואני נשאר כאן". הפלגתי אחריו לכוון שארם (לא ידעתי איך להגיע לשארם… לא הכרתי את הזירה…),

 

לא אפשרו לנו להכנס. בגלל חשש מכניסת כוח אוייב סגרו את פתח המעגן. הייתי חסר סבלנות… פניתי לחיים שקד ביקשתי שיאפשרו לי להיכנס. לאחר עוד מספר בקשות  פתחו לנו את השער ונכנסנו לקראת 0230 והתקשרנו ליד רציפי הסטילים.

 

הנחתי את הצוות שלי שלא לעזוב את הספינה ועליתי לחמ"ל של שארם לקבל תדרוך ממפקדי הזירה. כל הצוות בחמ"ל בפקודו של חיים שקד היה בשקט מוחלט, אין קשר עם זאב אלמוג וכוח ש/13 בערדקה..

 

שקד הוציא אותי החוצה, אמר לי לך להתארגן באפסנאות… קח מפות וציוד נוסף שאתה צריך ותהיה מוכן להפעלה.

הלכתי לי לאפסנאות שם אני פוגש את המנוען שלי. אמרתי לו: מה אתה עושה כאן? לא אמרתי לכם שלא לעזוב את הספינה? …  המנוען ענה לי:  יש מפקד חדש לספינה והוא אמר לי לקחת ציוד … … לא הבנתי מה קורה.

אני מגיע לספינה …. ורואה קצין צעיר… סגן צעיר … שואל אותו : "מה שמך" ….  פוגל הוא עונה לי … אמרתי לו: רד מייד מהספינה… עונה לי: מוניתי למפקד הספינה לך לחיים שקד… אני מרים טלפון ושואל את שקד מה קורה? "צריך להעביר כוח ש/13 לא טור, את יוסלה דרור ויוחאי…

נאמר לי: אתה לא מכיר את הזירה… לזאב אלמוג היתה תפיסה: מי שלא היה סגן בזירה, לא יכול להיות מפקד דבור כי הוא לא מכיר את הזירה. ואני לא שרתתי בזירה אבל הייתי מאוד מנוסה.

כמובן שהבהרתי לו שאמנם אני לא מכיר את הזירה … אבל אני המפקד ואקח איתי את פוגל ליהיה סגני. וכך היה.

במילים עדינות חשתי שהיה ברדק לא מאורגן.

כך הפכתי מייד להיות מוביל זוג והפלגנו  לא-טור בזוג במעבר המילאן כי היובל היה ממוקש.    שם לקחנו ש/13 והעברנו לצד השני… לא זוכר בדיוק לאן… בהמשך חזרנו לא-טור וכך אח"כ הפלגנו צפונה במעלה המפרץ, עד שהגענו לאבו זניימה.

התארגנו ויצאנו צפונה. באבו זניימה התמקמנו.  כל צהריים ב- 1 בצהריים, היינו מקבלים בדב"ר בתחום תג"מ, את המשימה המתוכננת לאותו ערב. ( אגב במלחמה אפשר היה לדבר עם הבית בתג"מ באמצעות רדיו אילת, זאת למדנו מהדייגים…)

בכל צהריים הייתי מתכווץ מרוב פחד, אי הודאות והמתח… הרג אותי.

הגיעו סיפורים ורכילויות אודות מרסה תלמת. הייתי מתוח מאוד. רק שהייתי חוזר לאבו זניימה …דופק מקלחת … נח ונרגע. חנוך בן אליהו שהיה מפל"ג טכני זי"ס עם ניידת טכנית היו מגיעים אלינו מטפלים בנו ומכינים אותנו לקראת המשימה שלמחרת.

 

זאב המציא פטנט לטיפול בטנקים. נט"ק עם מרגמה המאובטח בדבורים… מפגיז את החוף… ועם שחר חוזרים.

זבו מי היה  מפל"ג 915 ?  בהתחלה ישראל פטשניק.  אבל את הפקודות קבלנו ישירות ממפקדת הזירה. לא היה שום קשר עם המפל"ג. עמי החליף אותו כבר בתחילת המלחמה.

 

משימה נוספת שקבלנו – להוציא ולחלץ את החיילים  ממוצב המזח. הגיעו לוחמים מש/13, עם זודיאקים… היינו אמורים להוביל אותם, והם היו אמורים לחלץ… הסוללה של 130 מ"מ מראס מהג'רה החלה להרעיש, והנפילות היו קרובות ולמזלנו לא נפגענו. המבצע כמובן לא המשיך ולא יצא אל הפועל.

 

איני זוכר בדיוק מתי, אבל עמי איילון התמנה בסוף המלחמה להיות מפקד ראס סודר. (לאחר שנכבשה שוב ע"י צה"ל).

 

בהמשך זוג דבורים שהובלתי (אני ובוגץ'), נכנסו לעדבייה. שם ראינו סמ"ר "דה קסטרו" פגוע עם צוות במים… נכנסנו לנמל – ועדבייה נטושה!

 

כעבור כמה דקות אנו רואים זלדה, בתוכה דן שומרן (מח"ט) עם המטה שלו. הם כבשו את עדבייה, ה"דה קסטרו" שהיה במעגן ניסה לברוח ונפגע ע"י פגז של טנק ישראלי.

החברה של דן שומרון וצוותו, שיצאו מיוזעים ומאובקים, הוזמנו למקלחת טובה בדבור של זבו…

 

הח"ירניקים שואלים איך יכול להיות שאין איש בבסיס?

הח"ירניקים זרקו מס' רימוני רסס ואז יצאו… מהמקלט… מפקד הבסיס, מפקד השייטת המצרית, ועוד איזשהו גנרל, איזה מפקד פריגטה שחטפה טורפדו בששת הימים…

יוסלה דרור ויוחאי שהגיעו עם הנט"ק שלקח את החיילים השבויים, הצטרפו אלינו לדבור, ע"מ לדבר עם ה"גנרלים".

 

ערב אחד מודיע לי עמי אילון, תהיה אצלי ב- 06:00 בבוקר בראס סודר.

באותו בוקר, מקבל אותי עמי אילון ואומר לי "בוקר טוב מפל"ג 915…"

מה קרה? פטשניק עלה על ריף עם 2 דבורים, והחליטו להדיחו. (הערת כוכבי: ולהציבו כסגן מפקד בסיס פנרה )

 

זאב אלמוג דרש שזבו יקבל פיקוד על הפלגה. הגעתי לשארם אחרי 12 שעות (הנהג עשה לי טיול…)

 

ישבתי על כסא המפל"ג, מסתכל על המעגן בשארם ולא יודע מהיכן להתחיל.

פתאום מופיע צביקה שחק… "זבו שמעתי שאתה המפל"ג החדש"…. אני מוכרח לצאת לחופשי… אני פה כבר 8 שבועות …. אמרתי לו, ספר לי מה קרה במרסה תלמת? הוספתי "אני לא כועס עליך"

 

שאלתי איזה ספינה אתה? 864.

מי הסגן שלך? ארז נמרוד.

אמרתי: תגיד לארז שבנתיים לא יוצאים לשום מקום, במידה ותהיה הזנקה אני אצא במקומך. " צא – לחופש, ואני מצפה שתבקר את משפחתו של הרצל אל מועלם ז"ל.

 

ממשיך להסתכל על המעגן ושואל עצמי (מה אין פקידה? אין רס"ר…?)

בהמשך … קוראים לי למז"ריה להערכת מצב – (אלמוג, שקד ובן שושן, ק.אג"ם)

יתכן שיצא סט"יל מספג'ה בדרך אלינו.  צא עם 3 ספינות לבצע קו חסימה. תוך כדי שהייה בקו החסימה, היה מילואימניק בשם שחר – תוך כדי הכרות איתו הבנתי שבחור זה יכול לעזור לי.

 

בחזרה מהים, החלטתי למנות את שחר המילואימניק ל"יד ימיני" – רס"ר פלגה 915.

 

אחת הבעיות המרכזיות שלי כמפל"ג 915 – היתה ההנחייה שבכל ספינה יהיו 2 קצינים. 

לאור המצאי של קצינים ממחזורים שונים הייתי חייב להבטיח שלא ישברו את ה"דסטנס" וישמרו על ה"כבוד" בין הקצינים.

הייתי חייב לדאוג שתשמר ההיררכיה בין המחזורים.

היתה לי "גרמושקה" – של מספרי הספינות + מי מפקד ומי הסגן בכל אחת מהספינות.

כך שמרתי   על ההיררכיה שלא יהיה מפקד שסגנו ממחזור בכיר…

 

בתום המלחמה, קבלתי מינוי של מנחה מקצועי חיילי של דבורים. יחד עם עמי אילון ישבתי כ- 10 ימים (לאחר שהוא הוחלף כמפקד ראס סודר) וכתבנו את תו"ל הדבורים. מאז כל מפקד דבור מחיל הים, היה חייב להבח

ן על ידי בנושא תו"ל דבורים + מבחן מעשי.

 

באפריל 1974, פתחו את הלימודים בטכניון ובמוסדות להשכלה גבוה, וחזרתי ללימודים.

אותי החליף דוד בכר ("בכר הקטן"). עליתי לצפון ללימודים… ומינוי החרום שקבלתי היה נציג חיל הים במרש"ל .

 

שאלה: זבו עם קבלת הפיקוד על 915 באותה פגישה עם זאב אלמוג, כמה ספינות היו בזירה?

סיימתי עם כ- 15 ספינות מתוכן 2 בסבב אחזקה כשהן פרוסות ב- 4 סיירות:

2 ספינות בסיירת אילת

3 ספינות בסיירת א-טור

3 ספינות בסיירת ראס סודר

5 ספינות בבסיס שלמה (שארם)

 

עד למלחמה היתה המסגרת – פלגה 915.

במהלך ולקראת סיום המלחמה התגבשה תפיסת הסיירות בבסיסים – רעיון של זאב אלמוג.

הוא גם זה שנתן את השם סיירת ימית לסיירות הדבורים.