מפגש עם אל"ם (מיל.) דוד בכר – המפל"ג השישי של פלגה 915

מפגש עם אל"ם (מיל.) דוד בכר  

 

ביום 11 ליוני 2010 נפגשתי עם אל"ם (מיל.) דוד בכר , שהיה מפל"ג 915 השישי במספר בין השנים מאי 74 – מרס/אפריל 75, בדרגת סרן.

דוד בכר, בוגר חובלים מחזור יח' , שסיים את הקורס ביוני 1970 והוצב בזירת ים סוף .                     (דבורנים מבני מחזורו: בוגץ, אבי ונט, אורי לוי, אריה רודר, רוני נחמני, רוני ביליק….)

 

בהתייחס ל"אבני דרך" בשרותו הצבאי מספר דוד:

• הוצבתי בפלגת הנט"קים 921 בשארם , כ ס.מ נט"ק – 36 מ' בפיקודו של אודי הראל, ואחריו בפקודו של ישראל פטשניק.

כעבור מספר חודשים לאחר הגעתי לזירה , הגיעו 2 דבורים לשארם (סוף אוקטובר / נובמבר 1970)דומני שהיו אלו דבור 851 וה 852 . למיטב זכרוני 4 מפקדי הדבורים הראשונים היו:

יגאל בר יוסף (החלפתי אותו) – מפקד דבור 851.

רוני נחמני –

איתמר דמארי –

יהודה בוגץ –

 

• מתחילת 71 ועד אוקטובר 72, שימשתי כמפקד דבור בזירה ובהמשך הוסמכתי למוב"ז.

 

לשאלתי באילו נסיבות הגעת לשרת בפלגה 915 , מספר דוד את הסיפור המרתק שמעיד בין היתר על האוירה שהיתה בפלגה באותם ימים. איפשהו בתחילת 1971  היה ביקור של הרמטכ"ל רא"ל דוד אלעזר (דדו) בזירת ים סוף.

ימים לפני הביקור , חזר יגאל בר יוסף , מפקד ה 851 מהים ומתוכנן היה לצאת לחופשה של שבוע עם צוותו. מאחר וחזרו מאוחר מהים והיה חשש שלא יספיקו ל"חסל" את הספינה ולהספיק להגיע לטיסה, הנחה בר יוסף את הצוות להתכונן ליציאה לשדה התעופה  והשאיר הוראות נקיון ואחזקה לשומר שנשאר. כך קרה שבין היתר גם לא תדלקו את הספינה. (לא תדלקו, ולא ניקו רצו לטיסה).

 

הרמטכ"ל שהגיע עם פמלייתו לזירה הוזמן להפליג עם דבור לסיור בזירה. המפקד שנדרש להפלגת האירוח היה איתמר דמארי . דמארי הכין את הספינה ובשלב הפעלת המערכות התגלתה תקלת שבר שלא אפשרה יציאת הדבור לים. דמארי העביר את צוותו לדבור של בר יוסף ויצא לים. כעבור כשעה כבה לפתע הגנרטור ואחריו המנועים. …. נתקעו בלי דלק, ספינה לא היתה מתודלקת באופן מלא …. נגמר הדלק במיכל … אויר במערכת … נתקעים בים…הים קצת לא שקט … כולם מקיעים… מנסים לקרוא לחילוץ … אבל ההגנ"ק ולוח שמות הקריאה לא מעודכן + אין מענה לקולות … שעה לא עונים…….לחץ בדבור … בזכות מוכ"מת עירנית שזיהתה את הקולות וגם זכרה את שמות הקריאה הקודמים שזה עתה הוחלפו … הקימה קשר ואפסה את כולם ואף דאגה שמפקד תורן יפעל להזנקת הדבור לחילוץ….. במקביל הצ'יפ של הספינה הצליח לבצע "פריימינג"להעביר דלק ממיכל אחורי והתגבר על המצוקה ……אבל יש אחלה פדיחה עם הרמטכ"ל.

מפקד הזירה באותה תקופה אל"ם עזרא קדם ז"ל (כריש) הכבודה חוזרת בתום במסע המעיק חזרה לשארם…  אחרי כשעה המז"ר "כריש"  קורא לי (שרתתי אז כס.מ. נט"ק) ושואל אותי "מה אתה רוצה לעשות כשתהיה גדול…?" טרם הספיקותי לגמגם תשובה … הודיע לי המז"ר : הינך מתמנה להיות מפקד דבור 851 במקום בר יוסף (שנמצא בחופשה בבית ומפוטר מתפקידו מרחוק ושלא בידיעתו עדין…) – אמרתי למז"ר : "אבל אני לא מוסמך כמפקד דבור …"  ונעניתי " אתה נדאג להסמכתך…."

יומי כמב"ס אשדוד היה אז מנחה מקצועי דבורים בכל חה"י והסמיך את מפקדי הדבורים.

בתום כשבוע של אימונים אינטנסיבים בשארם, עליתי לאשדוד לעוד יומיים של אימונים והוגשתי למבחן מפקד. "יומי" שיגע אותי במבחן… צרח עלי לבצע כל מיני תרגולות … דפק לי עם המע"ד בכפל"ד אין ספור פעמים … בסוף כשחשבתי שאני עומד להיכשל כשלון צורב במבחן …….אמר לי יומי: " זה שעשית מבחן טוב …שלא יעלה לך השתן לראש … בלשכתו פתח בקבוק וויסקי וברך אותי על הסמכתי.

כך החלתי דרכי כמפקד דבור בזירת ים סוף.

 

• באוקטובר 72 התמניתי כמפקד קורס חובלים מחזור כ"ג (במקביל ללביא)
• עם פרוץ המלחמה באוקטובר 73 – פרקו את הבה"ד והציבו את הקצינים ביחידות השונות. הוצבתי בפלגה 914 . הייתי כיממה. בשבת 6 לאוקטובר לערך ב 1400 יצאתי עם מפקד הדבור צבי שובל לים,  (כמפקד דבור נוסף למפקד בפועל) חזרנו מהים ב- 1800. ישראל לשם שהיה מפקד יחידת הדבורים בש/7 , שאל מי היה מפקד דבור בזירת ים סוף? הנפתי את היד. דני רבין שהיה אז מס"ר ב- 914, סייע לי לבחור אנשי צוות כולם על טהרת לוחמי ש/7… (ביניהם רב"ט דוד לוריא,  משעל 0.5, מזרחי….רסר בר"לים…)

 

2 דבורים שהגיעו זה עתה על ספון האוניה "הר סיני" יועדו לזי"ס והתבצעה התארגנות מהירה ע"מ להכינם ע"מ שירדו לזי"ס לתגבר את פלגה 915. שני הדבורים היו: דבור 866 ודבור 865. אני קבלתי את ה 866 ויהודה בוגץ קבל את  ה 865 .

 

הערת כוכבי אזרן – בשלב זה לא התאפקתי וספרתי לדוד בכר שאני מתרגש. כי זכיתי להיות סגן מפקד על דבור 866, פקדתי על דבור 865 ובשלב מסויים נדרשתי להכינו לעליה לטיפול ביד"ק (יחידת דבורים קדמית במספנת אילת) ומהיד"ק קבלתי את דבור 866 וזכיתי להיות מפקדו.

 

 

 

התארגנות לירידה לזי"ס.

כסגן מיניתי את ישראל פוגל שהיה הסגן שלי בשרות בזי"ס.  חיכינו על הרציף ליד האוניה. בערך ב 12 בלילה פרקו את האוניה וקשרו אותה לרציף  … צוות ממספנה התקינו תותחים, מכשירי קשר וכו'….תדלקנו… הפלגנו בלי תותחים 20 מ"מ רק עם 2 מקלעים.  בבוקר הפלגנו לאשדוד.  קבל אותי ס.מ. בסיס אשדוד רס"ן רפי אפל, תדרוך קצר ומינו אותי להיות מפקד השיירה.  מנוף הרים את הדבור על העגלה…. ועפתי לאילת.

טנדר פג'ו חדש מגוייס, משטרה צבאית (אחרונים) מ"י אזרחית (ראשונים), רכב בזק + חברת חשמל שיירה ו"אתה מפקד השיירה".

 

ב- 1700 של יום ראשון 7 לאוקטובר יצאנו מאשדוד והגענו בצהרי יום שני 8.10.1973. הגענו לאילת, הותקנו תותחי 20 מ"מ ומחסניות … שאלתי מה קורה עם ספרות מקצועית (הגנ"ק + קודי גריד ודיווח + מפות? נעניתי "רד מהר לשארם ושם יציידו אותך.

בדרכי לשארם, הייתה תקיפה של שארם מהאויר עם טילי ARM .ראיתי קרבות אויר של מיגים עם סופרמסטרים…. כביתי מכ"מ…. והגענו לשארם.

 

במהלך המלחמה שולבתי בפעילויות שונות …. לרבות מפגש עם סירות סירות הקומנדו המצרי.

לשאלתי מי היה מפל"ג במלחמה ?" נעניתי: עמי איילון, הגיע לזירה כמפל"ג על לדבורים , פטשניק עם שלישיה / רבעיה עלו על ראס מוחמד תוך כדי תמרוני התחמקות מטילים ….ואז פטשניק הודח.. ואז עמי התמנה פורמלית כמפל"ג 915 והיה אתנו עד סוף המלחמה.

 

לקראת סוף המלחמה ב  18/19 לאוקטובר (לא זוכר יום מדוייק) קבלנו הוראה לעלות דחוף צפונה עם כמה שיותר כלים. עמי בא אלי ואמר לי כמה שיותר כלים… ברגע שיש זוג לצאת . עמי עלה עלי כמפקד דבור 866 ספינת הדגל ויצאנו לים צפונה… באזור אבו זניימה קבלנו הוראה ישירה ממחה"י להכנס לראס סאדאת, ולהניף דגל ישראל במסוף בדלק.  היינו זוג דבורים רוני נחמני (מס' 2).

אני מסתכל במשקפת, זוג טנקים ניראים כמו 55 T . אני אומר לעמי ואז הוא שאל אולי אלו "טירנים" בשרות צה"ל? מס' 2 מקבל הוראה להוריד ס"ג, המפקד עם צוות 3 לוחמים, לרדת ולהניף דגל.

אני זוכר שראיתי שהטנקים מצודדים ומתחילים לירות…דווחנו, אמרו לנו עיזבו ורוצו לעדבייה.

 

זוג דבורים נוסף היה לפנינו כ- 15 מייל, (בוגץ + ז'בו) בדרך יצאו 2 סט"רים מצריים מדגם כ- 123 מעדבייה. במקביל טנקים ישראליים נכנסו לעדבייה. סט"ר  כ- 123 – על על שרטון. סט"ר כ- 123 השני שהתרחק חטף פגז מטנק ישראלי.  בוגץ נשלח לבדוק את הסט"ר כ- 123….ואז נכנסנו לעדבייה. תוך כדי  קרב יריות… התקשרנו לרציפים. מייד הגיע טנק של מפקד הכוח…ואז עמי קבל הוראה ממח'"י להיכנס לבונקרים, ולתפוס כמה שיותר חומר מודיעיני… היו המון הרוגים… בבונקרים ….

עמי מינה אותי על הספינות, בהגנה היקפית עם מקלעים… והנחה אותי "תחליט מה שצריך" … לקחו מכשירי קשר… עמי לקח נשק מהמצרים (קלאץ') . עמי + בוגץ + חמישה לוחמים משלושת הספינות ירדו לחוף והחלו לחפש … תוך זמן קצר נעלמו לנו…

אחרי כשעה העסק נרגע…יצאו מהבונקרים הרבה מצרים… עמי שנעלם עם הלוחמים… חזר אחרי כשעה וחצי עם מפקד הבסיס המרי של עדבייה, מפקד בסיס ההדרכה באלכסנדריה, מפקד כוחות הקומנדו ועוד קצין בכיר …

היה טקס צבאי מכובד. הקצין המצרי הבכיר הוריד את האקדח ונישבו באופן מכובד.הכנסנו אותם לדבור, שתו, אכלו, וכבדנו אותם.

 

המז"ר זאב אלמוג כולו בהתלהבות, דרש באופן תוקפני  לחקור באופן אישי את ה"בכירים" הגיעו עם "ארגזים" של חומר מודיעיני…זכור לי שהיה שם ספר עם כל התמונות של ספינות חיל הים, תמונות של הספינות בשארם… רציפי הנטק"ים, ה"בת שבע.".. כנראה שטינקרים שצלמו והעבירו למצרים…כמו כן תמונות אישיות של מפקדים בכירים של חיל הים… בעיקר משארם, כולל יומי. כמו כן היו תמונות ומפות עם מסלולי הסיור של הדבורים…

בהמשך הגיע נט"ק "אופיר" (אם אני זוכר) ולקחו מאות שבויים שהובלו לנקודות איסוף בחוף הישראלי.

הקצינים הבכירים לאחר שתוחקרו ע"י המז"ר נלקחו ע"י כוחות צה"ל בתום התחקיר של הבכירים.

 

למחרת היום, יצאנו לסיור בעדבייה, גילינו מטרה , סירת הצלה של המצרים שנטשו את הכ- 123 שנכנעה ע"י פגז הטנק… הובלנו אותם לעדבייה ושם נלקחו ע"י כוחות צה"ל. לשאלתי מה עוד זכור לך מחויות המלחמה נעניתי:

• השתתפתי בקרב ראס עריב
• השתתף ככוח מסייע לש/13 – במבצע..
• מרדפים אחרי סירות קומנדו מצרי

 

• אחרי המלחמה לא חזרתי לבה"ד חיל הים ומוניתי כמפקד סיירת בשארם ואח"כ בראס סודר. בתקופת ז'בו כמפל"ג 915. (זאב אלמוג התעקש על רוטציה של מפקדים על מנת שיכירו את הזירה) בהמשך באפריל 74 מוניתי כמחליפו של ז'בו שחזר לטכניון. ושמשתי כמפל"ג עד אפריל 1975.

 

חויה אישית שחרוטה הייטב בזכרוני :

לפני המלחמה מפקד ראס סודר היה יוסיפון.

אברהם בכר (אחי הגדול ממני) מונה כמפקד ראס סודר בגזרה הצפונית מייד אחרי המלחמה. כך שאחי ואני היינו באותה יחידה, וזאת לאחר שהייתי מס'ר בשארם.

 

כלקח מהאירוע של קרב ה"דה קסטרו" (מוב"ז צביקה שחק – אוגוסט 73) ה"תרשיש" נחתה לאחר שהגיעה בכוחות עצמה לראס סודר על מנת שתשמש כספינת אם לדבורים וכמעגן שלהם בפריסה הקבועה של הסיירת בראס סודר. אז היו לי 4 ספינות קשורות ל"תרשיש" והיתה אתראה על סופה דרומית…

 

פתאום בשיא הגאות החלה סערה… עליתי על הספינה הצפונית… מפקדה עלה על הספינה בחופש. השלישית לא הצליחה לצאת… הולבשה על ה"פיתה" של ה"תרשיש" ונפער חור ענק… מעל קו המים.

יצאנו 4 ספינות… עד יעבור הזעם…

הנזק היה אדיר …המגלול של הס"ג עף למים …החצובה של מקלע 0.5 נשברה והמקלע עף למים…לקראת הבוקר הבנו שהספור הזה לא יגמר וצפוי עוד להימשך… הודעתי לאחי (מפקד הבסיס) שאנו יורדים דרומה נכנסים לאבו זניימה… אבל לא הצלחנו להיכנס… דלק הולך ואוזל… הערכת מצב… אולי לבצע החפה בראס מעלב ? ואז התחיל הים לרדת…המקום היחיד שניתן היה להיכנס אליו זה למעגן נזאזאת שבאבו רודס. בקשתי שר/ח המעגן יכוון אותי למעגן.

 

אחי אברהם בכר תיפקד לתפארת…. ארגן שיירת דלק, מים, אספקה… בשביל לעזור לאח הצעיר שלו…

הפיילוט כיוון אותנו מהרציף – ונכנסנו למעגן נזאזאת

היינו שם לילה ובבוקר אפשר היה כבר להיכנס חזרה לראס סודר.

קבלתי ברכות ממח"י על המבצע , והוא אף הזמין אותי ללשכת מח"י.

באפריל 74, התמניתי כמפל"ג 915 והחלפתי את ז'בו.

גולת הכותרת של פעילות הדבורים, היתה מיפוי החוף המצרי, ומבצעי מודיעין חשאיים.

הפלגה בתקופתי כללה:

סיירת ראס סודר – בפקודו של צביקה שחק (החליף אותי)

סיירת א- טור – בפקודו של ישראל פוגל

סיירת שארם – בפקודם של נמרוד ארז/ שובל צבי.

 

 

אחת המשימות הזכורות לי היטב בתקופת היותי מפל"ג 915 היתה פינוי מעברי היובל והמילאן מהמוקשים שזרעו המצרים.

ה"סיריוס" עלתה על המוקש וטבעה…

המוקשים היו מוקשים שקועים בעלי מנגנון הפעלה ע"י שינוי שדה מגנטי או הקשה…

אחרי המלחמה החליטו המצרים לפנות מוקשים.

לא היה מיפוי / מיקום מדוייק של פיזור המוקשים.

המצרים הזמינו שייטת רוסית, שספינת הדגל הייתה סיירת "קאשין", כ- 8 ספינות.

2-3 משחתות, 3 מקשות מדגם ת- 43, (מקשת ת- 43 = כ- 900 טון 60-70 מ', תותח דו קני 37 מ"מ ומקלעי גוריאנוב 14.7)

 

על רקע ארועי הפינוי הוזנקתי לים . נתבקשתי להודיע לכוח הסובייטי שיצאו מהשטח.

יצאתי עם זוג דבורים + שלישי שהיה במילאן.

השיטה לפינוי מוקשים היתה: סריקת מגרפה של המקשת ת-43 באמצעות כבלים מושקעים בצורת V, שגרמו לכך שיקרעו את הכבל המצוף , המוקש ניתק וצף, מגיע מסוק שירה מהאויר ופוצץ את המוקש.

 

לקראת בוקר, התקרבה מקשת ת- 43 והתחילה לעבוד. למרות הכרזות שלי לצאת מהשטח הם לא זזו.

ה"פוליטרוק" במדים כחולים דבר איתי והודיע חי שהם מבקשים לא להפריע להם לפנות את המוקשים.

החזירו אותי לזירה להתייעצות.

יומי – רמ"ח מבצעים – מנחה אותי להניף שלט גדול עם ההודעה באנגלית לפנות את השטח.

הנחו אותי להודיע להם 3 פעמים… לעמוד מול החרטום עד שמתקרבים לטווח מסוכן.

בלילה לוקחים חבל "6 עם 2 מצופים = "ערכת עצירה, כדי לסבך את החבל במדחפים.

הוקם חפ"ק בראס כניסה, אליו הגיעו גם גולדה מאיר (ראש הממשלה) ומוטה גור הרמטכ"ל.

הייתי 3 ימים… זוגות מתחלפים…

זכור לי שהקמ"ן ספר לי שהתפרסמה תמונה שלי – עם דרגות סרן, ב"פרבדה".

 

במהלך הלימודים שרתתי בשארם פעמיים הייתי מפקד קורס מפקדי דבורים בשארם בתקופתו של טורבו.

 

דוד בכר המשיך בשרות ארוך בחיל הים. עם סיום לימודי ההנדסה בטכניון הוצב במספן הציוד של חיל הים ועשה שורת תפקידים , לרבות ניהול פרויקטים במינהלת הפרוייקט  לבניית הסטילים מדגם "סער 5" והצוללות מדגם "דולפין" (מפל"ד) וכן בתפקיד מפקד בסיס הציוד בבצ"ת.

 

כיום עוסק דוד בכר כיועץ לתעשיות הביטחוניות במסגרת חברה פרטית שהוא בעליה.