סיפור קטן על לילה לבן – שחור , מאת מקס

סיפור קטן על לילה לבן – שחור

שארם-אל-שייך , הפאנטום , דבור  864  ואני הבוסן.

קיבלנו מטלה לגרור סנונית אל עבר חוף מצרי. דבור נוסף הצטרף לגרירה פלוס שני סטילים.

התארגנו , ציוד , אספקה ,  lashing   מוכן לעמוד בים 10,ניקוי הספינה והאפלה מוחלטת.

לאט לאט הגיעו ה"דוקטורים" לספינה, ניספחים מכל הכיוונים.

אנוכי, עומד במרכז ה "מאס", מארגן את האספקה, דואג לייבוש אחרון ל " בילדג' מאס ". פתע נשמעת חריקת פתיחת פתח כניסה מגשר פנימי ל " מאס ", בזריזות מטופפות זוג רגליים חבושות בנעלי  " פוטוגז "  הלא הם הפאלדיום, בחור נמוך, קירח בבגדי דגמ"ח נקיים, כמוני, תיק ג'יימס בונד , לא כמוני,לפני שהעיף מבט לעברי כבר הוריתי לו בשליחת יד ימין והצבעה לכיוון דלת מדור חרטום : " דוקטור, אתם בחרטום ".

יען, יודעים אנו שמדור חרטום בים סוער הופך כל מי שנמצא שם לשק חבטות עקב ה " פיצינג "  וה " פאונדינג " שהספינה חוטפת מהים. שמרתי מקום נוח יותר יחסית לאנשי הצוות שלנו, – בירכתיים – על המיטות או אפילו על הרצפה.

ה " דוקטור " , מבלי להניד עפעף ולמצמץ נכנס למדור החרטום ונעל אחריו את הדלת האטומה על ששת זרועותיה. חשבתי לעצמי : " עוד כמה  דוקטורים לתלתנים , גנ"ק ,נשק ואנטנות צפויים להגיע אלינו ? ".

 

המסע החל לכיוון דרום ולילה שחור – רוח צפונית.

"הסנונית שלנו" נקשרה כמובן לירכתי הספינה כאשר בתוכה יושב סגן דידי.

החלטתי להשאר בירכתיים, ישוב בתוך הס"ג , משגיח על החבל הקושר את הסנונית אלינו לספינה.

תוך זמן מה הרגשתי שמשהו לא תקין, הים משנה פרצופו והחבל, כאילו , לא מצאתי את האורך האופטימלי שייצר גרירה נוחה ובטוחה.

לעיתים המשך היה ארוך מידי והסנונית חטפה כמויות של מיים ולפעמים החבל נראה כקצר מידי – חטף מתיחות שעוד רגע היה מתפקע – אכן – הוא התפקע.  הצ'יף , יובל הצטרף אלי תמיד במצבי ים כאלה, התחלנו להעביר חבל נוסף ומאמץ נוסף למצוא משך מתאים – אך לשווא.

הים – פתאום נראה שהים מגיע אלינו מכל הכיוונים, ( לימים הכרתי מצב זה כ "קונפיוז סי " ).

לא ידענו מה עוד אפשר לעשות , המחזה היה סוריאליסטי,

הלוחם בסנונית מוציא מיים וגם שואב נון-סטופ,אנחנו מקללים את החבל, אובדי עצות ללא תכלית, מה גם שהחשבנו עצמנו כימאים סופר דופר,בוגרי  " האקדמיה בעכו ", ממש פופאיים,

ממש אובדי עצות. אף אחד מאנשי הצוות לא יכל להתקרב אלינו כי הספינה נטתה וכל דופן כמעט נגעה במיים לכל צד כל פעם. יובל ואני תשושים, מקצרים את החבל או מאריכים אותו- מרגישים  כסיזיפוס בימיו הגרועים.

פתע , מתוך החושך הנורא , איש נמוך וקירח עם דגמ"ח מגוהץ ןנעלי פוטוגז לוחש שתי מילים להגאי, כמו סיסמא מכושפת ,  והים נרגע.  הים שקט. דממה.

לא האמנתי למראה עיני.

אנחנו היינו בירכתיים, לאט לאט הגיע רחש לחש – מי זה ?

עמי איילון.

הסמל של הדבורנים, שבזכותו ניפחנו חזה וייצרנו מוטיבציה.

אני חיפשתי בור להיכנס לתוכו מרוב בושה.

סיום המבצע היה עגום כלשהו , השארנו סירה אחת על הקרקעית – כך נאמר לנו.

 

בכבוד  רב

עמיאור קירזנר ( מקס ).