המשימה של כוכבי – ארגון ערב "דגים ויין" לסיירת ראס סודר
הגענו לראס סודר באותה הפלגה הזויה בה לא ידענו איך לעבור את מיצרי המילאן בלילה , ןהתקשרנו לתרשיש בערב יום כיפור של 1975.
תוך כדי חיסול הספינה … קבלתי הנחייה מברוך זונטג המפקד שלי, להיערך ל"ערב דגים ויין" לכל הסיירת מחרת בערב, לכבוד חזרתנו לראס סודר …
מאחר וכבר כמעט והחשיך … בתיאום עם חבריי ה"מנוסים" … עוזי בר און ואלי ביטון , הכנו את סירת הגומי להורדה, עפ"י המלצתם … עם ארגז נ.א. (רימונים נגד אדם) , ויצאנו לכוון שונית הריפים הקרובה … עם הגעתנו אליה, שלפתי מאחד מרימוני הנ.א. את נצרתו והשלכתי למים … פיצוץ … ולא רואים כלום… מאחר והחשיכה השתלטה עלינו … החלטנו לחזור לספינה ולהתארגן מחר באור יום לבצע זאת שוב ….
קמנו בבוקרו של יום הכיפורים של 1975 אכלנו ארוחת בוקר קלילה בספינה, והמתנו להגעתן של הבנות מהבסיס שבקשו להצטרף להפלגה בס"ג …
שוב הורדנו את סירת הגומי, והפעם יצאנו 5 איש , עוזי , ביטון 2 בנות ואנכי … וארגז הרימונים, והפלגנו לכוון השונית הקרובה. רימון ראשון שנזרק … לא הוביל לשום תוצאה … החלטנו להפליג לכוון שונית האלמוגים בסמוך לשדה התעופה… שוב הטלתי רימון שהשמיע פיצוץ עז … ובסיומו … יצא מהמים עם הראש כלפי מעלה דג לוקוס גדול מאוד .. ואחריו אין ספור לוקוסים נוספים …
מלאנו את הסירה בדגים שצפו … וכשהבנו שיש מספיק דגים לסיירת שלמה … הפלגנו חזרה ל"תרשיש", המעגן שלנו בראס סודר…
דייווחתי לברוך זונטג בטלפון הנל"ן מהספינה לבסיס … שהבאנו יופי של דגים…. יש מספיק לכולם … ובערב נסע לבסיס להביא 2 ארגזים של "יין פטישים" מהמטבח … קבלתי חיזוק חיובי מברוך ואמר לי שלקראת 1900 להיות מוכנים עם המנגל דגים … יגיעו גם צוות האחזקה בראשותו של קצין האחזקה משה מטוס וחברתו היפה גלוריה , ועם הגטרה שלו … ויהיה שמח.
חזות המכונאי, "התנפל" על הדגים, ניקה אותם מהקשקשים והכינם לצליה על המנגל …
ביטון , חזות ועוזי ….
ואכן כך היה. היה ערב שמח , עם שירה וצחוקים , ועם הרבה דגים ויין … וכעיקר הרבה "פלוורה" על "מורשת הסיירת" , החויות מההספנה ועוד ….
הערב היה שמח במיוחד לצוות שלנו , שעתיד היה לצאת לחופשה בת שבוע , למחרת בבוקר עם חזרת הצוות שנמצא בחופשה. אגב בסיירת היו באותה עת , 3 ספינות קבועות (ה 866 , ה 864 ו ה 851).
למחרת בבוקר, טסתי עם חבריי לצוות בטיסת הבוקר (חפיפה בשדה התעופה עם הצוות שחזר) לשבוע חופשה מהנה בקיבוץ גבעת ברנר …
באותו ערב, בהיותי בחדר האוכל בקיבוץ הודיעו לי שיש לי טלפון מהצבא. ירדתי לטלפון הציבורי שהיה בקומת הכניסה … על הקו שמעתי את קצין האחזקה משה מטוס … "אהלן כוכבי, אתם צריכים לחזור לבסיס בראס סודר מחר בטיסה ראשונה … " מה קרה שאלתי ? "לא יכול לדבר על זה בטלפון …".
סיימתי את השיחה בהבנה מלאה , שאני נדרש לחזור לבסיס בגלל הפעלה למבצע לא מתוכנן שאי אפשר לדבר עליו בטלפון …
למחרת בבוקר נפגשנו עוזי, ביטון, ואני (יתכן שגם חברים נוספים לצוות…) בשדה התעופה, ולא הבנתי איפה ברוך? (אין אז טלפון נייד לבדיקה ….)
טסנו בהרקולס לראס סודר. ירדנו מהמטוס לכוון טנדר הנ.נ. שחיכה לנו …
כשהגענו לטווח שמיעה … אמר לי סמי הנהג הירושלמי … " איזה זין תקבלו …. כל הבסיס על הרגליים מהפיצוצים שעשיתם ביום כיפור …"
הרגשתי שהדם נגמר לי בגוף…. הבנתי מייד לאיזה צרה צרורה נכנסתי ….
כשהגעתי לבסיס , הלכתי לחדרו של מפקד הבסיס , מייק אלדר , שהתנונן בי במבט זועף ואמר בקצרה, חכה פה עד להגעת המפקד החצוף שלך , ואתם נוסעים לאבו רודס להישפט על המעשה החמור שעשיתם בפני סגן מפקד הזירה , סא"ל אריה שפלר.
ברוך זונטג הגיע בטיסה השניה, לאחר שניסה לשכנע את מייק אלדר להמתין עם הטיפול המשמעתי עד לסיום חופשתו וללא הצלחה… אי שם אחר הצהריים, יצאנו עם נ.נ , ברוך ואני למשפט באבו רודס. ליוו אותנו ביטון ועוזי שלמיטב זכרוני עתידים היו להישפט ע"י מייק אלדר …
באותו ערב נערכה חפלת סיום בבסיס אבו רודס. כשהגענו הוזמנו לאכול דגים טובים ע"י הסמז"ר , שאמר "אכ"כ נטפל גם בניין המשמעתי …"
אכלנו ושתינו … ואני מאוד מתוח … בשלב מסויים קרא לנו רס"ר היחידה לאחד המשרדים הקרובים. פנה אלי ואמר לי "בוא .. נכנסים עכשיו למשפט … תסדר הופעתך … תחבוש את הכומתה … ותכנס"
נכנסתי בדום, ועמדתי מול הסמז"ר .." 2206586 סג"ם אזרן כוכבי … האם הפרטים נכונים "
כן המפקד , עניתי.
" אתה נאשם ב 6 סעיפי אישום … הפעלת סירת גומי שלא למטרה מבצעית, הפעלתה ביום כיפור , שימוש בחומרי נפץ לצורכי דייג , פגיעה …" כאן הפסקתי לקלוט …
"האם אתה מודה בעובדות ומודה באשמה?"
מודה בעובדות ובאשמה המפקד – עניתי ביובש קול …
"יש לך מה להגיד לפני הטלת העונש?"
כל מה שעשיתי … עשיתי בתמימות … עניתי
"הרס"ר הולך להביא את ספר החש"ץ (חוק שיפוט צבאי) , צא החוצה וקרא למפקדך "
יצאתי החוצה וקראתי לברוך … "הוא רוצה אותך עכשיו" אמרתי. "נו מה נתן לך?" שאל ברוך .
לא יודע … הוא לא אמר לי כלום בנתיים …
ברוך נכנס למשפט. ברוך זונטג היה ידוע כמפקד רגוע ביותר. "כבד לבן" . לא נלחץ מכלום … ותמיד מצחקק עם חיוך ממזרי ושמח … הלכתי להציץ מחד החלונות … וראיתי את זונטג מתנועע בשפת גוף לא אופיינית , מדבר באי נוחות … פוזה לא משהו ….
כעבור דקות יצא ואמר לי "תכנס אתה" , שאלתי אותו "נו מה קורה? "חמור ביותר … " אמר לי תוך כדי כניסתי לחדר.
שוב קרא בפני את 6 סעיפי האישום … פחדתי שישלח אותי לכלא / יורידו אותי בדרגה … עברו לי סרטים בראש …. ואז .. הטיל עלי עונש של 28 ימי ריתוק למחנה.
אבן גדולה נגולה מעל ליבי … אחלה עונש ….
תוך כדי דברי הסיכום שלו … לא הפסקתי לחשוב לרגע מדוע ברוך אמר לי חמור מאוד … זה אחלה עונש, ממילא אני אוהב את הבסיס … ולא אכפת לי להשאר חודשיים שם …
כשיצאתי מהחדר ראיתי את ברוך מתנדנד על הנדנדה שהיתה שם … "נו ברוך מה קבלת? " שאלתי.
14 יום השיב לי … יופי אני קבלתי 28 יום ריתוק …. "אבל הוא קבל 14 ב"פנים", אמר לי ביטון"
נעצבתי מאוד. בדיעבד הבנתי שברוך זונטג התעקש לקחת עליו את כל האחריות. טען שהוא הנחה אותי, ואני פעלתי עפ"י הוראתו… הדרך חזרה לראס סודר היתה הפעם שקטה …
ברוך קבל חנינה. השתחרר כעבור כשבוע, אבל לא חזר לראס סודר.
ברוך נשלח לארה"ב , כקצין גנ"ק לאונית אם חדשה שחיל הים רכש וברוך הצטרף לצוות ההשטה שלה לארץ.
נשארתי ללא מפקד. הפכתי להיות המפקד בפועל של הספינה. כעבור כשבועיים הגיע אלינו מפקד מילואים … אלי בדש … על התקופה המדהימה איתו … בסיפור הבא ….
